האסכולה הפיתגוראית

האסכולה הפיתגוראית היא אסכולה פילוסופית קדם-סוקרטית, שנוסדה על ידי הפילוסוף פיתגורס ונקראה על שמו, והתקיימה באזור יוון הגדולה (כיום דרום איטליה) בין המאה ה-6 לפנה"ס למאה ה-4 לפני הספירה.

ערך ללא מקורות

הפיתגוראים התארגנו בחבורות סגורות, תערובת של אסכולה מדעית ושל כת דתית שדמתה מאוד לאורפיים אך טענה שהפילוסופיה ולא אורח חיים דתי-פולחני, מטהרים את הנפש. הם הקפידו על סודיות ומבחן הקבלה לאגודה היה בין השאר שתיקה למשך 5 שנים (התגליות המתמטיות קיבלו מעמד דתי, נשמרו בסודיות יותר מרעיונות דתיים אחרים). הפיתגוראים עסקו במתמטיקה, מטאפיזיקה, מוזיקה ואסטרונומיה, האמינו בגלגול נשמות, הקריבו קורבנות, ונמנעו מאכילת בשר (צמחונות).

המספר כיסוד העולם

פיתגורס ותלמידיו הציבו עקרון מופשט העומד בבסיס העולם (בניגוד למוניזם המטריאלי המילטי): המספר כיסוד העולם. יסוד מופשט. לכל דבר בעולם יש את המספר התואם לו. מה שלא ניתן לרדוקציה מתמטית, לכימות, לא קיים. קיימת קורלציה בין אורכי מיתרים (צלילים), מרחקים בין כוכבים ובין נוסחאות מתמטיות. מערכת הדהודים. פיתגורס גילה כי הסולם המוזיקלי הוא מספר ושניתן לבטא את המרווחים ההרמונים באמצעות שברים של מספרים שלמים. לפי עיקרון זה, הרי שלא חשוב ממה עשוי הכלי שמשמיע את הצליל (מיתר, פטיש, עמוד אוויר). אותו צליל יצא תמיד על פי היחס המתמטי של החלקים המוציאים אותו. המתמטיקה היא שעושה את ההתנהגות המוזיקלית והיא זו שבאמצעותה בנוי היקום.

טטרקטיס - סמל לשלמות. קדושה. ניתן לתאר על ידיו את יחסי הצלילים הראשונים. הפיתגוראים עסקו במשמעות מספרים זוגיים ולא זוגיים, כמו כן, ידוע 'משפט פיתגורס' הגורס כי סכום שטחם של שני ריבועים הנשענים על צלעות משולש ישר-זווית שווה לשטחו של הריבוע הבנוי על הצלע השלישית הנגדית (היתר).

תפיסת הנפש ותכלית החיים

הפיתגוראים תפסו את הנפש האנושית כאל (דימון) שנפל ונכלא בגוף, ולאחר כמה גלגולים בגוף, עתיד להשתחרר מעול הלידות. הנפש היא נצחית ובת אלמוות וחשוב לעסוק בהטהרותה יותר מלעסוק בגוף. מתוך תפיסתם הדואליסטית סברו כי תכלית החיים היא טיפוח הנפש ועל ידי כך לשחררה מכבלי הגוף. מטרה זו ניתנת להשגה על ידי עיסוק במוזיקה ובעיון פילוסופי המזככים את הנפש. בכך דומה הפילוסופיה הפיתגוראית למסורת הדתית הדיוניסית הסבורה כי יש בכוחה של הפעולה הנכונה להתגבר על המוות ולהגיע להישארות הנפש, אלא שבמקום אמצעים פולחניים דגלו הפיתגוראים בהתבוננות בתשתית המתמטית של היקום.

את כתבי ותגליות הפיתגוראים הם יחסו לפיתגורס, מייסדם, אבל יש המשערים שכתביהם נתחברו למעשה בתקופה מאוחרת יותר.

בין הפיתגוראים היו זרמים שהתמקדו יותר בעיסוק במתמטיקה ובפן המדעי וזרמים שהתמקדו יותר בפן הטקסי-פולחני של התנועה.

הנאו-פיתגוראים

במאות הראשונה והשנייה לספירה, לאחר שהאסכולה הפיתגוראית המקורית כבר חדלה מלהתקיים, החלו להתפתח, בעיקר באלכסנדריה, זרמים נאו-פיתגוראים, שביקשו לחדש את מנהגי האסכולה. אנשי האסכולה הנאו-פיתגוראית חיו בחבורות סגורות, ועסקו במסורת הפיתגוראית, בעיקר בצדדיה הלא רציונליים - ראיית המספרים כסמלים וכדומה. הם עסקו בספקולציות יותר מאשר בשיטה מסודרת, והושפעו מאוד מתפיסות מזרחיות שונות. הם האדירו ביותר את דמותו של פיתגורס רבם, ורוב המידע שיש בידינו על חייו מגיע מידיהם.

השפעת האסכולה הפיתגוראית ניכרת במיוחד בפילוסופיה של ימי הביניים אך רשמיה קיימים גם במחשבה של העת החדשה (אצל הוגים דוגמת ניטשה).

לקריאה נוספת

• שבתאי אונגורו, ‏מבוא לתולדות המתמטיקה, חלק א: הזמן העתיק וימי הביניים, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989, פרק ח': המתמטיקה הפיתגוראית, עמ' 60–67

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האסכולה הפיתגוראית בוויקישיתוף

• קרל הפמן, האסכולה הפיתגוראית, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• האסכולה הפיתגוראית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פיתגורס והאסכולה הפיתגוריאנית, דף שער בספרייה הלאומית