גלישת רוח
ענף ספורט ימי אולימפי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גלישת רוח הוא ענף ספורט ימי אולימפי המורכב מאלמנטים של גלישה ושיט. גלשן הרוח מורכב מלוח שאורכו בין שניים לארבעה מטרים, אליו מחובר התורן באמצעות מפרק אוניברסלי - המאפשר לו תנועה חופשית. לתורן מחובר בצורה אופקית המנור, בעזרתו מותקן המפרש על גבי התורן. שטחי המפרשים עשוי להגיע לבין פחות משלושה מ"ר עד ל-12 מ"ר - בהתאם לתנאי הרוח, למיומנות הגולש ולאופי הגלישה הרצוי.
גלשן הרוח פותח בשנת 1969 על ידי המהנדס ג'ים דרייק אשר הוסיף מפרש לגלשן הגלים כדי ללכוד את הרוח. בסוף שנות השישים הופיע בקליפורניה הדגם המסחרי הראשון שנקרא "וינדסרפר". בתוך זמן קצר יחסית קמו ארגונים, בתי ספר, תקנות ותחרויות לספורט זה. בשנת 1984 זכה הענף להכרה אולימפית והוא נכלל במשחקים האולימפיים מאז לוס אנג'לס 1984.
כיום, ישנם חופים ואתרי גלישה רבים ברחבי העולם, שהמפורסמים שבהם נמצאים בחוף המערבי של ארצות הברית, בהוואי, באוסטרליה ובאינדונזיה. באתרים שונים נערכות תחרויות בסגנונות שונים, בהם מרוצים, סלאלום וסגנון חופשי.
הראשון שהביא לארץ את גלשני הרוח היה דורון עזרא, שהיה הבעלים של החברה "ימית סחר" (נכון להיום הבעלים הוא איתן פרינלנדר), והחליט לייבא מאירופה את גלשני הרוח בשנת 1973.