גוון (מוזיקה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גוון במוזיקה, הוא המרכיב המבדיל בין שני צלילים, שאינו גובה, עוצמה או משך זמן. לדוגמה ההבדל בין צליל הקלרינט לבין צליל החליל (כששניהם מנגנים צליל בגובה זהה, בעוצמה זהה ובאורך זהה).
גוון הצליל (Timbre) של כלי נגינה נוצר על ידי הצלילים היסודיים שלו, המכונים "הרמוניות", צלילים עיליים או "עיליות" – אלו צלילים הנוספים לצליל היסוד, תדר היסוד ונשמעים תמיד איתו.
הגוון נוצר בזכות ארגון העוצמות של הטונים העיליים השונים או "הרמוניות" כפי שהן מכונות לעיתים. לכל כלי נגינה (או לכל קול אדם) יש מבנה עוצמות שונה לטונים העיליים, מה שמייחד את הגוון של אותו כלי. לדוגמה, בקלרינט האוברטון השני ה(אוקטבה) אינו קיים כלל (עוצמתו 0) והאוברוטן הבא שנשמע יהיה השלישי (האוקטבה+קווינטה) מה שמקנה לגל הקול של הקלרינט את השם "גל מרובע" שהצליל שלו יחסית דל לעומת הכינור או האבוב שהגל שלהם מכונה "שיני מסור" והצליל שלהם עשיר יותר באובר טונים בעוצמה גבוהה. החצוצרה לעומתם משמיעה את האובר טון השני (האוקטבה) בעוצמה כמעט זהה לצליל הפונדמנטלי מה שנותן גוון "תרועתי". צליל שהוא חף מאובר טונים (לא קיים בטבע) נכנה "גל סינוס" והגוון שלו יהיה חלול ודל ביותר, צליל דומה לזה הוא שריקה.
הגוון של הצליל מושפע מהמון מרכיבים שונים וכך ניתן לעיתים לזהות נגן כינור מסוים או נגינה בכינור ספציפי על ידי הגוון של הצליל או שנגן אבוב יישמע בגוון צליל שונה ביום של לחות גבוהה או ביום של לחות נמוכה. מכאן אחד ההבדלים בביצוע של קונצ'רטו מסוים בין נגן אחד למשנהו (כמובן שההבדל העיקרי טמון באינטרפטציה המוזיקלית), ההבדלים בין סוגי מיתרים שונים לכלי מיתר או עלים שונים בכלי נשיפה.