ג'נג'וויד

ג'נג'וויד (בערבית: جنجويد; מילת עלבון שפירושה "שד על גב סוס"^[1]) היא קבוצת מיליציות ערביות חמושות^[2], הפעילה בדארפור, מערב סודאן ולאחרונה במזרח צ'אד. הג'נג'וויד מכיל קבוצות שבטים סודאנים ערבים, בשונה מהסודאנים אשר מזהים עצמם כאפריקאים^[1]. רבים מקורבנות המיליציה ומשקיפים חיצוניים טוענים כי הג'נג'וויד נתמכים בידי ממשלת סודאן^[3].

אטימולוגיה

מקור המילה "ג'נג'וויד" אינו ברור. סברה אחת גורסת כי המקור הוא השפה הערבית בה "גִ'ן" (جن) משמעו "שד" — ובהשאלה "אחוז שד או דיבוק" — ו"גַ'וַואד" (جواد) משמעו "סוס"^[4]. סברה אחרת מציעה מקור פרסי למילה: המילה "גֵ'נְגַוִי" (جنگوی) שפירושה "לוחם" או "איש מלחמה"^[5]. אפשרות אחרת היא כי המילה היא הלחם בסיסים של המילים "גִ'ן" ("שד" בערבית), "גַאן" (gun, "רובה" באנגלית) ו"גַ'וַואד" ("סוס" בערבית)^[6]. המשמעות המקובלת של המונח "ג'נג'וויד" היא "פרש מרושע", אך לרוב המילה מתורגמת כ'בריונים' או 'פורעי חוק'. חברי הג'נג'וויד מתייחסים למילה ג'נג'וויד כמעליבה.

היסטוריה

איש ג'נג'וויד רוכב על סוס

אנשי הג'נג'וויד נוכחים בכל מקום. הם נראים בסמיכות לשווקים ולמחנות הפליטים

הג'נג'וויד הם לוחמים חמושים משבטים ערביים.

ב-1972 יצר מועמר קדאפי את הלגיון הערבי ככלי שנועד להפוך את אוכלוסיית האזור לערבית. סדר העדיפויות של הלגיון היה ראשית צ'אד ואז סודאן.

בדארפור, פרובינציה מערבית של סודאן, קדאפי תמך ביצירת "האיסוף הערבי" (Tajammu al-Arabi), שלפי החוקר ג'רארד פרונייר היה "ארגון לוחמני גזעני פאן-ערבי אשר הדגיש את המאפיין ה'ערבי' של הפרובינציה". לשני הארגונים היו פעילים משותפים ומקורות תמיכה משותפים כך שההבדל ביניהם היה פעמים רבות מעורפל.

הפשיטות מעבר לגבול שהתמשכו לאורך זמן תרמו במידה רבה לקונפליקט האתני בדארפור, בו נהרגו כ-9000 אנשים בין השנים 1985–1988. חלק ממנהיגי הג'נג'וויד היו בעברם שכירי חרב של מועמר קדאפי^[7].

הג'נג'וויד הופיעו לראשונה ב-1988, לאחר שנשיא צ'אד, בגיבוי מארצות הברית וצרפת, הביס את הצבא הלובי ושם בכך סוף לתכנוניו הטריטוריאליים של קדאפי לגבי צ'אד.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חלקו של הג'נג'וויד ברצח העם בדארפור

ערך מורחב – רצח העם בדארפור

בפברואר 2003 פרץ מרד כנגד הממשלה הסודאנית הערבית, בשל טענות קיפוח האוכלוסייה האפריקאית השחורה מול הערבית. המרד הונהג בעיקר בידי התנועה לצדק ולשוויון (Justice and Equality Movement) והתנועה/צבא לשחרור סודאן (Sudan Liberation Movement/Army), המורכבות ברובן מאפריקאים מוסלמים לא-ערביים^[8]. הממשלה הסודאנית הגיבה בשימוש בג'נג'וויד ככוח הצבאי העיקרי למאבק במרד (היא נעזרה גם בצבא ובמשטרה). כוחות הג'נג'וויד המשיכו לתקוף את המורדים אשר אחזו בחבלי ארץ מדארפור, בעודם מנהלים קמפיין שמטרתו ללכוד מורדים באזור דארפור. בשנת 2004, קבעו מחלקת המדינה של ארצות הברית וגורמים נוספים שמפקדים מובילים במיליציית הג'נג'וויד, כולל מוסא הילאל, חשודים ברצח עם. בתחילת 2006, אנשי ג'נג'וויד רבים נקלטו בצבא סודאן, כולל במשמר הגבול. במקביל, התרחבה מיליציית הג'נג'וויד כך שכללה שבטים ערביים במזרח דארפור, שלא היו משויכים היסטורית לג'נג'וויד המקוריים. ערבים בצ'אד נעשו מעורבים יותר ויותר בניסיון להקים מחדש בסיס פוליטי של הג'נג'וויד בצ'אד.

באוקטובר 2007, הייתה ממשלת ארצות הברית הממשלה היחידה שהכריזה על רציחות הג'נג'וויד בדארפור כרצח עם, כיוון שמספר רציחותיהם המשוער בשלוש השנים שקדמו להכרזה היה בין 200,000 ל-400,000 אזרחים. מועצת הביטחון של האו"ם קראה לג'נג'וויד להתפרק מנשקו. ב-14 ביולי 2008, הגיש תובע בית המשפט הבינלאומי כתב אישום על רצח עם כנגד נשיא סודאן, עומר אל-בשיר והאשימו בתכנון והובלה של מאמצים למחוק את השבטים האפריקאיים בדארפור באמצעות קמפיין לרצח, אונס והגליה תוך שימוש במיליציית הג'נג'וויד.

תמיכה ממשלתית

רבים מקורבנות הג'נג'וויד ומהמשקיפים החיצוניים טוענים כי הממשלה הסודאנית תומכת בפעילות הג'נג'וויד^[3], על אף ההכחשות של ממשלת סודאן. טענות שכיחות הן שאנשי הג'נג'וויד לובשים מדים זהים למדי צבא סודאן ושהפשיטות נעשות באופן מתואם בינם לבין הצבא^[3]. ארגוני זכויות אדם רבים טוענים כי ממשלת סודאן תמכה כספית והשתתפה בהתקפה משולבת כנגד אזרחים^[8]. בעדות לפני וועדת הסנאט ליחסי חוץ הצהיר חוקר מטעם ארגון משמר זכויות האדם שצבא סודאן גייס בגלוי ערבים בעלי סוסים והבטיח להם רובה ומשכורת חודשית של 166 דולרים תמורת הצטרפות למיליציית הג'נג'וויד^[3]. קבוצת המשבר הבינלאומית (International Crisis Group) טענה שהכסף לתשלום המשכורות לחברי הג'נג'וויד "מגיע ישירות משלל הביזה שנתפס בפשיטות על כפרים"^[3].

מפקדי הג'נג'וויד

מוסא הילאל, אשר מוביל שבט ערבי דארפורי קטן אך עוצמתי, מואשם בידי מחלקת המדינה של ארצות-הברית בכך שהוא מנהיג הג'נג'וויד. הניו יורקר ציטט אותו: "אני מנהיג שבטי... הקריאה הממשלתית להתחמש מבוצעת בידי מנהיגי השבטים." הוא מודה בגיוס לג'נג'וויד אך מכחיש שהוא בשרשרת הפיקוד של הארגון, כפי שנטען על ידי משמר זכויות האדם.

להלן רשימה של מפקדים, בכירים או מתאמים בג'נג'וויד (רשימה חלקית):

• שייח' מוסא הילאל: מתאם ג'נג'וויד ומפקד בריגדת בופאלו (Liwa el Jamous) - לפי מחלקת המדינה של ארצות הברית.
• חמיד דאוואי (Hamid Dawai): מנהיג בג'נג'וויד, מנהיג אזור טרבבה-ארארה-בידה (Terbeba-Arara-Beida). היה אחראי לפעולות הג'נג'וויד באזור המשולש טרבבה-ארארה-בידה, שם נהרגו יותר מ-460 אזרחים בין אוגוסט 2003 לאפריל 2004 - לפי מחלקת המדינה של ארצות הברית.
• עלי קושייב (אנ'): בכיר לשעבר בג'נג'וויד, מבוקש בידי בית הדין הפלילי הבינלאומי^[9]
• אחמד הרון (אנ'): מתאם פעולות הג'נג'וויד, לשעבר שר הפנים וכיום השר לעניינים הומניטריים של סודאן^[10] - לפי הקונגרס של ארצות הברית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'נג'וויד בוויקישיתוף

• Is the Sudanese government responsible for the conflict in Darfur?, הבלוג Kick Ess, ‏2010 (באנגלית)
• ג'נג'וויד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. לידיה פולגרין, מי ירצה את התינוקות שנולדו ממעשי אונס בדארפור?, באתר הארץ, 15 בפברואר 2005
2. שלום בדרפור? לא עבור מי שנאנסו ונורו, באתר ynet, 15 במאי 2006
3. Brendan Koerner, ‏Who Are the Janjaweed?, אתר Slate, ‏19 ביולי 2005
4. "רצח העם בדארפור", באתר עולם ללא רצח עם.
5. ניק מקדונל, "האקטיביסט", הרפר'ז מגזין, נובמבר 2008.
6. מחמוד מוראד, "שדים חמושים רוכבי סוסים", אל-אהראם, גיליון 701, 2004.
7. Alex de Waal,‏Counter-Insurgency on the Cheap, ‏London Review Of Books,‏5 באוגוסט 2004
8. Is the Sudanese government responsible for the conflict in Darfur?, ‏Kick Ess, ‏2010
9. דרפור: שר סודני וראש מיליציה נאשמים ברצח עם, באתר ynet, 27 בפברואר 2007
10. אחמד מוחמד הארון, השר הסודאני המואשם בתכנון ברצח העם בדרפור מסתובב עם מצפון נקי, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2008