ג'מאעין
עיירה בנפת שכם, ברשות הפלסטינית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גַ'מַּאעִ֫ין (ערבית: جمّاعين) הוא כפר פלסטיני בנפת שכם, הממוקם כ-16 ק"מ דרומית מערבית לשכם, כ-1.5 ק"מ צפונית למרדא ומזרחית לכפר זיתא. הכפר שוכן בגובה של 550 מטרים מעל פני הים.
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | שכם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 7,436 (2017) |
| קואורדינטות | 32°07′52″N 35°12′03″E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
לפי מרשם האוכלוסין הפלסטיני, בשנת 2017 חיו בכפר 7,436 תושבים.[1]
בימי הביניים היו שקראו לכפר: ג'מעאיל.[2]
במקום נמצאו שרידים וחרסים מתקופות: הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית.[3]
הכפר מוזכר לראשונה בתקופת סלאח א-דין שצבאו חנה בו. באותה עת עיקר התושבים במקום היו בני שבט בני קֻדאמה, שהיגרו בהמשך לדמשק. בתקופה העות'מאנית, הם בנו את המסגד הראשון בו. במאה ה-17 שלטה משפחת קאסם על ג'מאעין ועל הכפרים הסמוכים – חארס, עוורתא, בית וזן וזיתא ג'מעין.
במאות ה-18 וה-19, הייתה ג'מאעין בירתו של חבל הארץ "בילאד ג'מאעין", החופף במידה ניכרת את נחלת שבט אפרים המקראית. אזור זה היה על התפר שבין הרי יהודה והרי השומרון, והוא סבל מחוסר יציבות פוליטית עקב הגירת שבטים ותחרות מתמדת בין משפחות תקיפות על גביית מיסים בשם השלטונות העות'מאניים.[4]
במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס שבהם ישבו מוח'תארים בארמון, או מצודה ושלטו על האזור.[5]
בשנת 1834, עם תחילת השלטון המצרי בארץ ישראל, עמד אחמד אל-קאסם בראש מרד הפלאחים אשר דוכא ביד קשה על ידי השלטון המצרי. בסוף המרד הוצאו אחמד ושני בניו להורג. החל מהמאה ה-17 ישבו באזור גם בני שבט אל-זייתאוי, שעיקר מושבן היה בכפר זיתא אל-ג'מאעין. במאה ה-18 התיישבה משפחת א-צדיק אל-ג'מאעיני מג'מאעין במצודת אפק והקימה את מג'דל יאבא (מגדל צדק).[6]
בשנת 1870 ביקר בכפר הנוסע הצרפתי ויקטור גרן והעריך את מספר תושביו ב-1,400 נפש. הוא הבחין, כי הבתים בכפר היו בנויים באיכות גבוהה יותר מהבתים במרבית הכפרים האחרים בארץ.[7]
| מפקדי אוכלוסין - ג'מאעין | |||
| שנה | תושבים | מקור | הערות |
| 1922 | 720 | [8] | |
| 1931 | 957 | [8] | גרו ב-202 בתים |
| 1945 | 1,240 | [9] | |
| 1961 | 1,965 | [8] | |
| 1967 | 1,606 | [2] | |
| 1982 | 1,600 | [8] | |
| 1987 | 2,900 | [8] | |
| 1997 | 4,311 | [10] | כ-3.7% מהתושבים הם פליטים |
| 2005 | 5,617 | [8] | |
| 2007 | 5,935 | [11] | גרו ב-1,010 בתים |
בסקר שערכו שלטונות המנדט הבריטי, בשנת 1945 נמצא ששטח הכפר הוא 19,821 דונם של אדמה, מתוכם, השטח הבנוי של הכפר היה 78 דונם, 11,951 דונם שימשו לחקלאות ו-6,243 דונם היו שטחי בור.[9][12]
בשנת 2011 שונו גבולות היישובים שבאחריות הרשות הפלסטינית, לצורך עריכת הבחירות לרשויות המקומיות, נקבע ששטחה של ג'מאעין הוא 19,420 דונם.[13]
לאחר הסכמי אוסלו הוגדרו 77% מאדמות הכפר (14,977 דונם) כשטח B ו-23% (4,443 דונם) הוגדרו כשטח C.
פרנסת הכפר מבוססת בעיקר על חציבת אבנים לבנייה ועל גידול זיתים וייצור שמן זית. הכפר ידוע גם בסליו, העשויים מעלי זית. כמו כן בכפר מפותח משק החלב, יש בו עיזים ופרות, ומייצרים יוגורט מחלבם.
מרבית תושבי הכפר מועסקים במחצבות או משכירים את אדמותיהם למפעלי המחצבות. בכפר זיהום אוויר כבד בשל מפעלי החצץ והאספלט. החציבות גולשות לתוך שטח הכפר ומהוות מפגע בטיחותי חמור.[14]
- עבד אל-ע'ני אל-מקדסי אל-ג'מאעילי (ער') (1146–1203) – חוקר אסלאמי סוני מהאסכולה החנבלית. נולד בג'מאעיל (ג'מאעין) ולמד אצל מלומדי האסלאם בדמשק, בבגדאד ובקהיר. היה חוקר חדית' שכתב כמה ספרי חדית' וביניהם: "אל-מצבאח פי עיון אל-אחאדית' א-צחאח" (المصباح في عيون الأحاديث الصحاح). היה קרוב משפחה של ד'יאא א-דין אל-מקדסי (ער') (1173–1245) אף הוא מלומד חנבלי ידוע.[15]
- א-שייח' אל-עמאד אבן אִסחק איבראהים בן עבד אל-ואחד אל-ג'מאעילי אל-מקדסי (الشيخ العماد أبو إسحق إبراهيم بن عبد الواحد الجمّاعيلي المقدسيّ), יליד הכפר בשנת 1148, חוקר ומלומד חנבלי. למד בדמשק, בבגדאד ובמוסול. מעבר לבקיאותו בקוראן, הוא נודע כמומחה לשפה הערבית וכללי הדקדוק וכן במדעים אחרים. למד ולימד במסגד בדמשק נודע בסגפנותו ולא גבה שכר מתלמידים עניים. כתב כמה ספרים חשובים באסכולה החנבלית.[15]
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
