ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, מלך בהוטן
מלך בהוטן בשנים 1972-2006 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלך בהוטן בשנים 1972-2006 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק (בשפת דזונגקה: འཇིགས་མེད་སེང་གེ་དབང་ཕྱུག་, בכתב אנגלי Jigme Singye Wangchuck, נולד ב-11 בנובמבר 1955 ארמון דצ'נ'ולינג בתימפו) הוא מלך בהוטן (דרוק גיאלפו, מלך הדרקון) לשעבר. הוא כיהן בתפקידו בין השנים 1972–2006 והוא אביו של המלך הנוכחי, ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק.
 | |||||||||
| המלך האב של בהוטן, צילום משנת 2014 | |||||||||
| לידה |
11 בנובמבר 1955 (בן 68) ארמון דצ'נצ'ולינג, בהוטן  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 בהוטן | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| בן או בת זוג |
דורג'י ואנגמו ואנגצ'וק (1979–?) Tshering Pem (1979–?) תשרינג יאנגדון (1979–?) Sangay Choden (1979–?) | ||||||||
| שושלת בית ואנגצ'וק (House of Wangchuck) | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
קיבל חינוך אצל מורים פרטיים ובבתי ספר בהודו ובאנגליה ואחרי שובו לבהוטן גם באקדמיה על שם אוגיין ואנגצ'וק בעיר פארו. הוא ירש את הכתר אחרי מות אביו מהתקף לב בשנת 1972 ונאלץ להפסיק את לימודיו. הוכתר בטהימפהו ב-2 ביוני 1974. באותו זמן היה המלך הצעיר בעולם - בן 18.
שלטונו התנהל בהשפעת המסורת הדתית הבודהיסטית המושרשת בארצו. עם זאת, בהמשך הונהגו בימי מלוכתו מספר רפורמות ושינויים - למשל התאפשרה הגישה לטלוויזיה (1999) ולאינטרנט. בשנת 1998 הפחית את הסמכויות האבסולוטיות של המלך לטובת אלו של הממשלה. בשנת 2002 התקיימו לראשונה בחירות למנהיגי הכפרים (גופ) ומנהיגי קהילות (גווג gewog).
המלך הביע אי שביעות רצונו מהשימוש הבלעדי במדד הצמיחה הכלכלית המיוצג על ידי התמ"ג בדירוג התפתחות המדינות בעולם, כשבהוטן נמצאת מבחינה זו בתחתית הסולם. לפי דעתו איכות החיים של העמים צריכה לקחת בחשבון גם גורמים אחרים כמו "האושר" ולפיכך הציע יצירת מדד חדש הנקרא "אושר לאומי גולמי או "אל"ג" - (GNH) Gross National Happiness). אל"ג כולל ארבעה עמודים: עצמאות כלכלית, שמירה על סביבה, קידום תרבותי וניהול טוב, באינטראקציה, השלמה הדדית ושילוב. הם מגלמים בתוכם את הערכים הלאומיים והמקומיים, האסתטיים ואת המסורות הרוחניות. [1] מבחינת מדיניות החוץ, בזמנו, בשנת 1973 הצטרפה בהוטן לארגון המדינות הבלתי-מזדהות. משנות ה-1990 התחילה בהוטן להקים יחסים דיפלומטיים עם מדינות אחרות, כולל ארצות שכנות כמו הודו ונפאל. בתחום הדמוגרפי והתרבותי-לשוני העריכו ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק ויועציו כי העלייה במספר התושבים הנפאלים, בני הדת ההינדואיסטית, שלא מילאו את הקריטריונים להתאזרחות שנקבעו בחוק האזרחות משנת 1985, עלולה לערער את זהותה וצביונה האתני, התרבותי והדתי של המדינה. על כן בשנים 1988- 1989 העלה את הססמה "מדינה אחת, עם אחד". הונהג החוק שכפה את "דריגלם נאמז'ה" (Driglam namzha) ("כללי התנהגות ונימוסים טובים"), חובת כל תושבי הממלכה ללבוש בפומבי בגדים מסורתיים בהוטניים וללמוד בבתי הספר את השפה הרשמית - דז'ונגה, בלבד. הופסק לימוד השפה הנפאלית בבתי ספר. חוק זה התקבל כגזירות על חלק גדול מהאוכלוסייה ממוצא נפאלי - הקרויה "לוטצ'מפה" (לוטשאמפה) ("אנשי הגבול הדרומי"). [2] [3] בשנת 1996–1998 גירש כ-107,000 נפאלים מבהוטן, כחמישית מאוכלוסיית הממלכה. פליטים אלה הועברו לשבעה מחנות בהודו ואחרי שנת 2003 נקלטו במספר מדינות מפותחות מאירופה, אמריקה ואוסטרליה-אוקיאניה. בסוף שנת 2003 פיקד המלך על מסע צבאי ראשון שהתנהל בבהוטן אחרי מעל מאה שנים, על מנת לגרש את חברי הארגון הבדלני מאסאם שהיו נוהגים לתקוף מטרות בהודו משטח בהוטן. כמו כן סילק מן המדינה מיליטנטים בדלנים נפאליים מדרום בהוטן.
ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק נודע בסגנון חייו הצנוע. העדיף להתגורר בבית קטן השוכן בגובה מעל עיר הבירה תימפו, מאשר בארמון המבוצר ששימש מושב לאספה הלאומית ולמקום מגורים לארבע נשותיו.
ב-17 בדצמבר 2005 הודיע המלך על כוונתו להתפטר וב-14 בדצמבר 2006 ויתר באופן מיידי על שלטון לטובת בנו שלו ושל אשתו השלישית, ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק. כמו כן החליט על קיומן של בחירות פרלמנטריות דמוקרטיות ראשונות שהתקיימו כעבור שנתיים ב-2008.
ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק נשוי בנישואים פוליגמיים לארבע נשים, שהן אחיות. מהן נולדו לו חמישה בנים וחמש בנות.
