ברלין המערבית הוא השם שניתן למובלעת בתוך מזרח גרמניה, שהייתה חלקה המערבי של העיר ברלין, בין השנים 1949–1990 – התקופה שבה היה חלק זה של העיר אזור כבוש על ידי בעלות הברית – ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וצרפת, ששלטו בשלושה אזורים במערב העיר. חלקה המזרחי של העיר (ברלין המזרחית) נשלט על ידי ברית המועצות, בהתאם להסכמים שנערכו בין בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה. בהמשך, בניגוד להסכמים אלה, הפך לבירת גרמניה המזרחית.
| |||
 | |||
| מדינה / טריטוריה |
בעבר השטח היה שייך לגרמניה המערבית כיום חלק מגרמניה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | שטח כבוש על ידי בעלות הברית 1949 – 3 באוקטובר 1990 | ||
| שפה רשמית |
גרמנית  | ||
| תאריך ייסוד |
1949 | ||
| שטח | 479.9 קמ"ר | ||
| תאריך נטישה |
3 באוקטובר 1990 | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,984,837 (31 בדצמבר 1975) | ||
| קואורדינטות | 52°30′N 13°17′E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
  | |||
ברלין המערבית הייתה בפועל מובלעת של גרמניה המערבית אולם דה יורה הייתה שטח כבוש.
בשנת 1961 החלה גרמניה המזרחית בבניית חומת ברלין על מנת למנוע בריחת אזרחיה לברלין המערבית ממזרח העיר.
חלק זה של העיר נקרא באופן רשמי "ברלין (מערב)", "Berlin (West)", על ידי ממשלת גרמניה המערבית.
היסטוריה
בהתאם להחלטות בעלות הברית בוועידת פוטסדאם, הוחלט על חלוקת גרמניה הנאצית בין בעלות הברית – ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת וצרפת. ההסכם קבע כי בעלות הברית ישלטו בשטח הכבוש עד שתוקם ממשלה גרמנית המקובלת על כל בעלות הברית. גרמניה חולקה לארבעה שטחי כיבוש, וכן העיר ברלין, אשר הייתה באזור הכיבוש הסובייטי, חולקה בין ארבע בעלות הברית.
ההסכם קבע כי כיבוש ברלין יסתיים רק בהסכמת ארבע בעלות הברית. בשל העובדה שאזורי הכיבוש הצרפתי, האמריקאי והבריטי היו מרוחקים מברלין, נקבע כי יהיו מספר מסלולים אוויריים וכן דרכי רכב ומסילות ברזל שיקשרו אותה לאזורי הכיבוש.
בעת כריתת ההסכם סברו בעלות הברית כי גרמניה בכלל, וברלין בפרט, תאוחדנה זמן קצר לאחר מכן, אולם בשל פרוץ המלחמה הקרה הופסקה האדמיניסטרציה המשותפת והוקמו בברלין שני שלטונות מוניציפליים נפרדים.
בשנת 1948 ניסו הסובייטים להביא לעזיבת הכוחות המערביים ממערב העיר באמצעות מצור יבשתי וחסימת דרכי הגישה (ברכב ובמסילות ברזל) אל מערב ברלין.
ערך מורחב – הסגר על ברלין
סגר זה כשל בשל רכבת אווירית שסיפקה מזון ודלק לתושבי העיר. בעקבות כישלון הסגר הקימו הסובייטים בשנת 1949 את גרמניה המזרחית ובמקביל קמה גרמניה המערבית. חלקה המערבי של ברלין היה בלב גרמניה המזרחית. בשנת 1952 סגרה גרמניה המזרחית את גבולותיה ואסרה על אזרחיה לצאת מהמדינה. אולם, לאורך כל שנות ה-50, ולאור העובדה שניתן היה לעבור בין שני חלקי העיר (מערכות האו באן והאס באן פעלו בין שני חלקי העיר), רבים מתושבי גרמניה המזרחית ברחו למערב דרך העיר ברלין.
בשל בריחת תושבים רבים ממזרח המדינה למערבה דרך העיר החליטה ממשלת גרמניה המזרחית על הקמת חומת ברלין וב-12 באוגוסט 1961 החלה בניית הפרדה פיזית בין שני חלקי העיר.
ב-26 ביוני 1963, ביקר נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי במערב העיר ונשא בה את נאומו המפורסם המביע את מחויבותה של ארצות הברית לביטחונה ולרווחתה של ברלין, וקרא בגרמנית "אני ברלינאי" כביטוי של הזדהות ושל תמיכה מוסרית בתושבי העיר.
הסכמים בין ארבע בעלות הברית מספטמבר 1971 ומאי 1972 איפשרו את הסדרת החיים בעיר המחולקת ואפשרו לתושבי גרמניה המערבית וברלין המערבית לבקר במזרחה.
בשנת 1987, ביקר נשיא ארצות הברית רונלד רייגן בשער ברנדנבורג ונשא נאום בו הוא קרא למיכאיל גורבצ'וב, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות להפיל את חומת ברלין.
עם נפילת חומת ברלין, ב-9 בנובמבר 1989, אוחדו שני חלקי העיר בפועל (אף שדה יורה נותרו כשטח כבוש). הסכם בין בעלות הברית ושתי הגרמניות איפשר את איחוד גרמניה ואת איחוד שני חלקי העיר ב-3 באוקטובר 1990.
מעמד חוקי
בהתאם להסכם שנחתם בין שתי בעלות הברית הייתה ברלין שטח כבוש על ידי המעצמות. ההסכם קבע כי רק בהסכמת ארבע בעלות הברית יפסק הכיבוש. בשל המלחמה הקרה לא הגיעו המעצמות להסכם. ברית המועצות הכריזה על סיום הכיבוש של גרמניה המזרחית וברלין המזרחית והקמת מדינה גרמנית עצמאית (היא גרמניה המזרחית) באופן חד צדדי. בעלות הברית האחרות לא הכירו בסיום הכיבוש.
"דה פקטו" הייתה ברלין המערבית חלק מגרמניה המערבית. תושבי מערב ברלין היו אזרחי גרמניה המערבית, ויכלו להגיע באופן חופשי לגרמניה המערבית. לא הייתה אזרחות נפרדת לתושבי העיר על אף היותה שטח כבוש.
"דה יורה" הייתה ברלין המערבית שטח כבוש. ראש העיר הנבחר קיבל את סמכותו משלטונות הכיבוש, לתושבי מערב העיר לא הייתה זכות הצבעה לבונדסטאג ולבונדסראט (בתי המחוקקים של גרמניה המערבית) (בפועל, התושבים אכן שלחו משלחת של 20 נציגים חסרי זכות הצבעה לבתי המחוקקים של – כאשר הנציגים נבחרו על ידי בית המחוקקים והסנאט של אזור ברלין).
החוקה המערב גרמנית לא חלה על תושבי ברלין המערבית ולכן חובת הגיוס לבונדסוור לא חלה עליהם. מסיבה זו הייתה ברלין המערבית אזור מגורים מועדף על הרוצים להשתמט מהשירות הצבאי.
בשל ההסכמים בין בעלות הברית אשר קבעו כי רק מטוסים אמריקאיים, צרפתים ובריטיים יוכלו לעבור במסדרונות האוויר, חברת התעופה לופטהאנזה לא יכלה לנחות בברלין המערבית.
כמו כן, בברלין המערבית פעלה רשות דואר נפרדת מזו שפעלה במערב גרמניה. רשות זו הנפיקה בולי דואר משלה עד שנת 1990.
רובעי ברלין המערבית
מערב ברלין כוללת את רובעי העיר הבאים:
האזור האמריקאי:
רבעים באזור הבריטי:
רבעים באזור הצרפתי:
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| ברלין | ||
לקריאה נוספת
- פרדריק טיילור, חומת ברלין: 13 באוגוסט 1961 – 9 בנובמבר 1989 (מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש), הוצאת מטר, תשס"ט, 2008.
- פרידריך קמפ, ברלין 1961, (מאנגלית: כרמית גיא), הוצאת עם-עובד, ספריית אופקים, 2016.
קישורים חיצוניים
- ברלין המערבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
