בזיליקת סנטה קרוצ'ה

בזיליקת סָנטָה קרוֹצֶ'ה (איטלקית Basilica di Santa Croce - "בזיליקת הצלב הקדוש") היא כנסייה פרנציסקנית בתבנית של בזיליקה בעיר פירנצה, אחת הכנסיות הגדולות בעיר והבזיליקה הפרנציסקנית הגדולה בעולם. בין כותלי הבזיליקה קבורים איטלקים דגולים והיא משמשת כעין פנתיאון או, כפי שהיא קרויה לעיתים "מקדש התהילה האיטלקית" (באיטלקית: Tempio dell'Itale Glorie). בין הקבורים בבזיליקה: גלילאו גליליי, מיכלאנג'לו, המלחין ג'ואקינו רוסיני, ההוגה והמחזאי ניקולו מקיאוולי ורבים אחרים. הבזיליקה גם עשירה במיוחד ביצירות אמנות, מן החשובות באיטליה. מיקומה של הבזיליקה בנקודה הנמוכה בעיר וסמוך לגדות הארנו, גרם לכך שהיא הוצפה מים ובוץ בעת עליית נהר הארנו על גדותיו ב-1966 עד לגובה של כ-7 מטרים. לבזיליקה וליצירות שבה נגרמו נזקים קשים, חלקם ללא תקנה.

הבזיליקה בנויה בתבנית צלב בצורת T, אורכה 115 מטרים והיא כוללת אולם תווך (ספינה) ושתי סיטראות המופרדות מן האולם על ידי שתי שורות עמודים בחתך מתומן. מדרום לבזיליקה שכן מנזר שכבר אינו קיים, אך הקלויסטר שלו נשאר. מגדל פעמונים לצידה של הבזיליקה הוקם ב-1842 והחליף מגדל קודם שנפגע על ידי ברק.

החזית הנאו-גותית הוקמה בין השנים 1857–1863 על ידי האדריכל היהודי ניקולו מטס (Nicolò Matas) מאנקונה, ששילב בגמלון מגן דוד גדול ובולט. מטס אף קבור במתחם הבזיליקה, כאחד מהאיטלקים הדגולים, אך כיוון שהיה יהודי נקבר מתחת למרפסת ולא בין כותלי הבזיליקה עצמה.

בניית הבזיליקה החלה ב-3 במאי 1294^[1], על פי האגדה יוזם הקמתה ומי שבחר את מקומה היה פרנציסקוס מאסיזי, מייסד מסדר הפרנציסקנים עצמו. הבנייה, שתוכננה על ידי ארנולפו די קמביו, מומנה בכספי המשפחות האצילות והעשירות בעיר. הבזיליקה מוקפת ב-16 קפלות לכבודן של המשפחות הפלורנטיניות שמימנו את הקמתה. הבזיליקה קודשה לבסוף עם גמר בנייתה על ידי האפיפיור אאוגניוס הרביעי ב-1442.

קפלת פאצי הנמצאת בקלויסטר, שתוכננה על ידי פיליפו ברונלסקי ומהווה דוגמה מובהקת לאדריכלות הרנסאנס עוטרה על ידי לוקה דלה רוביה ובפרט בולטת בה יצירתו בטרה קוטה עם זיגוג "שנים עשר השליחים". קפלה זו גם מצטיינת בחלון אוקולוס ("עין") בראש הכיפה. בקלויסטר ניצב פסלה של פלורנס נייטינגייל, מייסדת מקצוע הסיעוד המודרני, ילידת העיר שגם קרויה על שמה.

ב-1560, כחלק מהשינויים שעברו על האדריכלות הכנסייתית, הוסר הסורג שלפני בית המקהלה. הדבר גרם להרס המזבח המקורי ששולב בסורג זה. עיצוב הפנים המחודש לאחר הסרת הסורג נעשה על ידי ג'ורג'ו וזארי.

במרתף הבזיליקה מצוי חדר האוכל של הנזירים (הרפקטוריום) ומוזיאון אמנות. מוזיאון זה נפגע קשות בעת עליית נהר הארנו על גדותיו ב-1966.

יצירת האמנות החשובה ביותר בבזיליקה היא "הצליבה" מאת צ'ימבואה, מאבות הרנסאנס האיטלקי, יצירה שנפגעה קשות בשיטפון ב-1966 ולא שוקמה. כמו כן ניתן למנות מספר יצירות מאת דונטלו בקפלת בארדי (Bardi), פסל מאת ברתולומאו באנדינלי, פרסקו מאת אניולו גאדי בקפלת קסטלני (Castellani) ופרסקו מאת טדאו גאדי בקפלת ברונסלי (Baroncelli) עוד משלו צליבה וציור "הסעודה האחרונה" ברפקטוריום. חלק מהקפלות המקיפות את הבזיליקה מעוטרות בפרסקו מעשה ידי ג'וטו בהן קפלות פרוצי (Peruzzi) ובארדי ומיוחסת לו גם "הכתרת הבתולה" בקפלת ברונסלי. את קבר מיכלאנג'לו עיצב ופיסל ג'ורג'ו וארי. את קבר קרלו מרסופיני (איט') פיסל דזידריו דה סטיניאנו.