Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארם אנדוניאן (בארמנית: Արամ Անտոնեան; 1875 – 23 בדצמבר 1951) היה עיתונאי, היסטוריון וסופר ארמני.
אנדוניאן, שנות ה-20 | |
לידה |
1875 ביוגלו, קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
23 בדצמבר 1951 (בגיל 76 בערך) הרובע החמישה-עשר של פריז, צרפת |
מקום קבורה | Sépulture des intellectuels arméniens |
מדינה | האימפריה העות'מאנית |
מעסיק | Dzaghig, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
אנדוניאן נולד בקונסטנטינופול, שם ערך את העיתונים "Luys" (אור), "Dzaghik" (פרח) ו-"Surhandak" (מבשר). לאחר מכן שירת במחלקת הצנזורה הצבאית של האימפריה העות'מאנית. הוא נעצר בהוראת שר הפנים טלעת פאשה בערבו של ה-24 באפריל 1915 ובכך הצטרף למספר הרב של האינטלקטואלים הארמנים שגורשו מהבירה קונסטנטינופול. אנדוניאן גורש לצ'נקירי (אנ'), אולם במחצית הדרך הוחזר לאנקרה וגורש שוב למחנות בראס אל-עין ומסקנה (Meskene). אך אנדוניאן שרד במחתרת בעיר חלב שבסוריה. כאשר כוחות בריטיים כבשו את העיר, בכיר טורקי נמוך-דרג, נעים ביי, שיתף פעולה עם ארם אנדוניאן בפרסום זיכרונותיו – תיאור גירושם של הארמנים. "זיכרונות נעים ביי" פורסמו בשנת 1920, ולפעמים מכונים "מברקי אנדוניאן" או "מברקי טלעת פאשה". המברקים מתיימרים להוות הוכחה ישירה שרצח העם הארמני בשנים 1915–1917 היה מדיניות של הממשלה העות'מאנית. הם הוצגו כהוכחה במשפט של סוגומון טהליריאן.
על פי הפרופסור רוברט מלסון (אנ'), המתמחה ברצח עם, דיווחו של אנדוניאן על הגירושים ורציחות הארמנים שלאחר 1915 הוא מכריע לגבי המחקר של תקופה זו.
בין השנים 1928–1951 ניהל אנדוניאן את ספריית נובאר (Nubarian Library) בפריז, והצליח להחביא ולהציל את רוב האוסף במהלך הכיבוש הגרמני של פריז.
אנדוניאן נפטר בפריז ב-23 בדצמבר 1951.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.