אפארכיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אֶפַּארְכִיָּה (כנסייתית) (מיוונית: ἐπαρχία - שמשמעותה "אזור", "אחוזה"), בכנסיות הנוצריות המזרחיות, על האורתודוקסיות והקתוליות שבהן, היא יחידה מנהלית-טריטוריאלית המנוהלת על ידי בישוף (בישופות), "ארכייראוס" או "קיריארך". גם היירארכים (הכמרים הבכירים) בעלי מעמד גבוה יותר מבישוף כמו מיטרופוליטיים, ארכיבישופים או פטריארכים יכולים לכהן כבישופים של אפארכיות מסוימות. אפארכיה היא למעשה שמה של דיוקסיה או בישופות בכנסיות הנוצריות המזרחיות. הבישוף של אפארכיה נקרא "בישוף אפארכי". בכנסיות היווניות נהוג לקרוא לאפארכיה פשוט "בישופות" - אפיסקופיה (ἤ Επισκοπή).[1] בימינו אפארכיה או בישופות מורכבת מפרוכיות המקובצות בפרוטופופיות (אצל הקתולים - "דקאנויות") ומהמנזרים שבשטח שיפוטה. לאפארך או בישוף סמכות מנהיגותית "כריזמטית (רוחנית), קתכתית (חינוכית) ומשפטית" בתקופה הקדומה של הכנסיות, כונתה הבישופות "פרוכיה" והכינוי "אפארכיה" היה שמור לאזור השיפוט הגדול של הארכיבישוף או המיטרופוליט.
בכנסייה הרומית-קתולית נהוג להשתמש במילה "דיוקסיה" בשביל הבישופות ו"ארכידיוקסיה" בשביל הארכיבישופות.