אמן (טולקין)

אמן (Aman) היא יבשת דמיונית המופיעה בספריו ובלגנדריום של הסופר הבריטי ג'. ר. ר. טולקין.

אמן או "הממלכה הברוכה" היא ביתם של הולאר, המיאר, עוזריהם ושל עלפי האלדר. מבין כל יבשות "ארדה", אמן היא היבשת המערבית. מעט לאחר ראשית הזמנים ולאחר שמשכנם הקודם נהרס, הולאר והמיאר עזבו לאמן ובארץ ולינור הקימו את משכנותיהם וקידשו את הארץ. פשר המילה אמן, בשפת הקווניה הוא "הברוכה", משם גם מגיע שמה. כינוי נוסף לשמה בקווניה הוא: "הפטורה מכל רע".

היסטוריה

על פי הסילמריליון, בבריאת העולם ולפני מניין הזמנים, היה העולם כולו, הקרוי ארדה בלשון העלפים, שטוח (ולא עגול ככדור) כפי שיצר אותו אילובטר. 14 הולאר, והמיאר - רוחות בדרגה פחותה שהיו משרתיהם - ירדו אל העולם על מנת לעצב אותו כפי שחזו במנגינת האינולינדלה, מנגינת בריאת העולם. אז, בעיצומה של המלאכה, הייתה יבשת גדולה מאוד במרכז העולם, הארץ התיכונה. דרומית-מזרחית לה הייתה יבשת בשם "הארץ האפילה", ומערבית לה הייתה יבשת קטנה יחסית שעד כה הייתה חסרת חשיבות.

הולאר התיישבו על אי באגם גדול שבמרכז הארץ התיכונה, ושם האי היה אלמרן (Almaren), "מקום מבורך" - כי שם הקימו הולאר את משכנותיהם הראשונים. בארץ התיכונה, בדרום ובצפון, הקימו את שני פנסי הולאר האדירים, שבמהרה נהרסו על ידי מלקור.

במלחמות הראשונות של הולאר והמיאר נגד מלקור - הוא השטן, ומשרתיו, נחרבה אלמרן עד היסוד, ונותרה כאי בודד והרוס. לכן, הכריעו הולאר כי עליהם לעקור למקום מרוחק יותר, שבו יוכלו להקים את משכנותיהם והפעם לבצר אותם היטב להגנה מפני מלקור. לכן, הם עקרו לאותה יבשת מערבית, שנקראה לימים אמן, ושם החלו במלאכת יסוד ממשלותיהם ומשכנותיהם החדשים.

לאחר התעוררות העלפים הם נקראו מערבה על ידי הולאר. לא כל העלפים הגיעו מערבה, אלה שהמשיכו ושכנו בצילם של הולאר, זכו לגדול בגוף וברוח יתר על אלה שנשארו מאחור. מכאן נבע כינוייה לעתיד "ארץ המערב", וזו הסיבה שלמושג מערב יש ערך כה רחב בעיני העלפים ובעיני עמים מסוימים של בני-אדם.

גאוגרפיה

על פי תיאורים ורשמים מעשה ידי הסופר, נראתה אמן כמעין יבשת מאורכת (וקטנה ביחס לארץ התיכונה).

הפלורי

בשל הפחד מתקיפה נוספת מצד מלקור וחורבן ביתם שוב, החליטו הולאר לבצר את כל אמן. לכן, אולה, אל היצירה והחומר, הקים סביב כל אמן הרים גבוהים מאוד, הקרויים הרי הפלורי (Pelori), "ההרים החובקים/הסובבים". על ההרים ההם עמדו על משמרם מיאר רבים, וכן, העיטים הגדולים.

הלקרקסה

בצפונה הרחוק של אמן, שהיה מחובר עם צפון הארץ התיכונה, הייתה ארץ אשר אליה נשטפו כל מימי ים בלגיר. לכן בארץ זו שרר מזג אוויר קפוא ותמידי והתנאים בה היו קיצוניים. שמה של הארץ הזו הוא הלקרקסה (Helcaraxe), "הקרח השוחק". הלקרקסה למעשה הייתה ארץ קרח והיוותה כקוטב בארדה.

ארמן

דרומית להלקרקסה, אבל קרוב לחופיה המזרחיים של אמן, ישנה ארץ רחבה בשם ארמן (Araman), ואפשר כי משמעותה "שערי אמן". זו ארץ מישורית מאוד, בין הרי הפלורי, והיא צחיחה ושוממה מאוד, ונעשית קרה ככל שמצפינים.

ולינור

ולינור (Valinor), "ממלכת הולאר"; היא נמצאת דרומית להלקרקסה ולארמן, ולה חופי-ים ממזרח וממערב. היא המחוז הנודע ביותר של יבשת אמן, ורוב העלילות הגדולות שבטרם העידן הראשון מתרחשות בה. ולינור היא למעשה מרכז הולאר של העולם, ורובם אכן חיים בה באושר גדול. המקומות הבאים שיוזכרו עד לאלדמר, כולל אלדמר, נחשבים למקומות בתוך ולינור:

בצפון-מזרחה, כחלק מהרי הפלורי, ניצב לו הגבוה שבהרי העולם - טניקווטיל (Taniquetil), "פסגה לבנה גבוהה". על פסגתו, נמצא משכנם של בני-הזוג מנווה וורדה - מלכי העולם ואדוני הולאר.

דרומית לטניקווטיל, מאחורי הפלורי, שוכנת ולמר, היא עיר הולאר והמיאר אך משמעותה המילולית היא "בית הולאר". העיר הזו, המכונה עיר הפעמונים, מתוארת כקסומה ביותר: רחובותיה מזהב, וכל כולה עשויה מחומרים יקרים כמו שיש ובדולח; והיא מלאת מזרקות ומדשאות. שם חיים מעטים מן הולאר, ועוד רבים מן המיאר.

מחוץ לעיר ההיא, נמצאת מהנקסר (Mahanaxar), "טבעת הגורל". זהו מבנה עגול שבו מתכנסים לעיתים 14 הולאר למועצותיהם, ומכריעים דברים רבים לטובת העולם. שם, לדוגמה, נשפט מלקור זמן רב בטרם העידן הראשון ונידון למאסר למשך שלושה עידנים באולמות מנדוס.

בנוסף, במרכז ולינור, בקו ישר בין טניקווטיל לולימר, נמצא התל הירוק הקרוי אזלוהר (Ezellohar), ומכונה גם קורולירה (Corolaire). תל זה, הוא מקום משכנה של יבנה, אלת כל הצומח; והוא ניתן לה כמתנה משאר הולאר. על התל, הצמיחה יבנה, בעזרת דמיונה הכביר ושירתה העמוקה, את המאור השני של העולם: שני עצי האור הקדושים - טלפריון הכסוף, שממנו נברא לעתיד הירח; ולאורלין הזהובה, שממנה נבראה לעתיד השמש. אף נאמר כי גורל העולם טמון באור העצים הללו, ואלה היו לתפארת ולינור, והאירו את כל כולה, בעוד שבארץ התיכונה המאור היחיד היה אור הכוכבים. ורדה בעצמה יצרה שני אגמים ענקיים לצידי אזלוהר, שיצברו את טללי שני העצים: אגם אחד שמימיו כסופים, ואגם אחד שמימיו זהובים (בעתיד, לאחר שנים ארוכות, יצרה ורדה קבוצות כוכבים מאותם מימי אגמים. זאת לאחר שמלקור ואונגוליינט הרסו את שני העצים).

אלדמר - בית העלפים

לאחר זמן רב מאוד, מעט לאחר שיצרה ורדה את הכוכבים ואת קבוצות הכוכבים, ניעור גזע העלפים בארץ התיכונה, תחת הכוכבים, סביב האגם הקרוי קויוינן (Cuivinen), "מימי ההתעוררות". עת ארוכה חלפה עד שהולאר והמיאר גילו זאת, אולם לבסוף גילה זאת הולא הקרוי אורומה - אל הטבע והציד. והוא שהביא את הבשורה לשאר אלי המערב, ואלה הכריעו בטבעת הגורל, לפי רוב, כי כדאי שהעלפים יחיו בארצם המבורכת והמוארת באור העצים, ולא בארץ התיכונה והחשוכה אשר מלאה בזדון של מלקור.

ואכן, לאחר מסע מייגע בלווית אורומה ובעזרת אולמו, אל המים, הגיעו עלפים רבים לוולינור, וחזו באור העצים. בעוד שלעלפים שלוש עדות ראשיות: הוניר הקטנה שבעדות, זהובי-השיער, הגיעה בשלמותה; הנולדור, כהי-השיער, הגיעו כולם אף הם; והטלרי הגדולה שבעדות, כסופי השיער, בערך מחצית מהם הגיעו - כי חלקם סירבו לצאת מערבה ואחרים התעכבו או נעצרו בשלבים שונים של הדרך. כל אשר הגיעו עוד בעת הקדומה ההיא כונו מאז בשם קלקונדי (Calaquendi), "עלפי האור", כי הם חזו באור-העצים (בעוד שהעלפים הסרבנים אשר נותרו בארץ התיכונה והחשוכה כונו מוריקוונדי, Moriquendi, העלפים האפלים). אבל הוניר והנולדור הגיעו עוד הרבה לפני הטלרי.

והוניר והנולדור קיבלו אזור גדול, חלק מוולינור אבל דרומי לה, ובו הם יעשו כאוות-נפשם. אז קראו לאזור ההוא אלדמר (Eldamar), "בית העלפים". על כן, שתי העדות הללו החליטו להקים עיר גדולה ומפוארת על גבעה אדירה וירוקה בשם טונה (Tuna). הגבעה ההיא שכנה קרוב לחופיה המזרחיים של אמן, במקום שבו היה נקיק גדול בהרי הפלורי, הקרוי קלקיריה (Calacirya), "נקיק האור". אז יצא משם אור שני העצים, אבל מהצד השני היה רק אור הכוכבים. ועל הגבעה ההיא נוסדה העיר הלבנה טיריון (Tirion), שפשרה "צריח המשמר". עיר זו הייתה היפה שבערי העלפים, ובני האדם תמיד שאפו לבנות דומה לה. היא מתוארת כמלאת צריחים ומבנים משיש, אשר גגותיהם מזהב. ויבנה העניקה לשוכני טיריון כמנחה זרע מהעץ טלפריון הכסוף. והזרע נבט וצמח ונהפך לעץ מרשים וכסוף, אך לא אדיר וזוהר כטלפריון - ושמו גלתיליון (Galathilion). העץ ההוא צמח תחת צריח מלך הוניר שבטיריון.

אבל לאחר מספר שנים יצאו הוניר את טיריון, ועברו לחיות למרגלות הר טניקווטיל, לחיות תחת משכנם של מנווה וורדה, כי הוניר היו אהובי מנווה. מאז היה מקום מחייתם של הוניר למרגלות טניקווטיל וסביבו, בעוד שהעיר טיריון נהפכה רשמית לעיר הנולדור.

והטלרי, שהגיעו לבסוף, חיו זמן רב על אי הקרוי טול ארסאה (Tol-Eresea), "האי הבודד". אי גדול ששכן במפרץ אלדמר. שכן, האי הזה אשר נגרר לשם, שכן לחופי אמן מול הנקיק קלקיריה. בצדו המערבי, החשוף אל אור העצים, הוא פרה והחל לפרוח. אבל לאחר עוד מספר שנים החליטו הטלרי הללו לעזוב את האי ולדרוך ממש על אדמת ולינור. ואמנם, בעוד שטיריון נמצאת ממערב לנקיק, הטלרי הקימו ממזרח לנקיק, על החופים, עיר נמל יפהפייה ומפוארת בשם אלקולונדה (Alqualonde) "נמל הברבורים", כי ברבורים שטו להם כחפצם בנמל ההוא. והעיר עצמה הייתה בעלת צריחים ומגדלים, ומלאת פנסים בוהקים. והטלרי בנו ספינות הדורות וחזקות, בצבעים בהירים, לרוב בצורת ברבורים אשר מקורם עשוי זהב.

והנולדור, שהטיבו במלאכות המתכת והאבן (זאת למדו מאולה), חפרו בהרים כדי לבנות יסודות לצריחיהם המפוארים. אבל אז, לראשונה, חשפו הללו חומרים נפלאים ויפים לחן ולנוי, כמו הלשם, היהלום והאחלמה ועוד אבני-חן צבעוניות. אז, העניקו אבני-חן לכל ולינור, כי זו עשירה בחומרים ההם; ואת חופי אלקולונדה עיטרו באבנים הללו מכל טוב, עד כי נצצו החופים והבהיקו, וכונו "החופים הלבנים".

טול ארסאה

לימים, לאחר סוף העידן הראשון, מחלו הולאר לנולדור המורדים ונתנו להם את הרשות לשוב לאמן. אז, רבים מהם שבו, יחד עם עלפי מוריקוונדי רבים (בעיקר ממוצא הטלרי), וכל אלה ביחד התיישבו על האי טול ארסאה שמול חופי אמן, מול חופי אלדמר. והם בנו עיר-נמל יפהפייה ששכנה בצד המזרחי של האי, מול הארץ התיכונה. שמה היה אבלונה (Avalone), וייתכן כי פשר שמה הוא "אי-הנמל אשר מחוץ [לולינור]". נאמר כי המראה הראשון שרואים הספנים המגיעים לאמן, הוא מראה הצריח הראשי של אבלונה, והוא גבוה מאוד. שוכני טיריון, שהיו מיעוט הנולדור שלא מרדו ונשארו תמיד באמן, העניקו מנחה זרע מהעץ גלתיליון לשוכני טול-ארסאה, והזרע נשתל באבלונה ונהפך לעץ לבן ומרשים בשם קלבורן (Celeborn), "העץ הכסוף", כי הוא היה נצר של טלפריון הכסוף והאדיר. אבל האי טול-ארסאה אכן נחשב לחלק בלתי נפרד מאמן, וכל שוכניו חופשיים לבוא בארץ אמן כאשר יחפצו. בני האדם הנומנורים, בתקופה שוולינור וטול ארסאה עוד היו גלויים וארץ נומנור התקיימה, תמיד השקיפו מארצם למערב וראו מרחוק, באופק המטושטש, עיר נמל קסומה ולה צריח לבן וגבוה; היו חכמים שידעו כי זו לא ולינור אלא האי שליד חופיה, והיו שהתכחשו לכך ואהבו את מראה אבלונה, ושאפו להגיע לשם.

כל אלה נכללים לאזורים בתחומה של ממלכת ולינור האגדית, למרות שיש המחשיבים גם את מקום משכנם של הולאר אולה וניינה לשטחי ולינור.

ממש דרומית לאלדמר, נמצאים האולמות התת-קרקעיים של אולה ומכרותיו. שם אולה, אל האדמה וחומריה וכל מלאכות המתכת והאבן, מתגורר ומרבה לעבוד וליצור באהבה רבה ובחריצות, ותמיד שמח ללמד את הנולדור, שהיו האהובים עליו.

מערבית למשכנות אולה, נמצא ביתה של הוליר ניינה (Nienna), אלת הצער והחמלה, התובנה והחוכמה. שם היא חיה לבדה, במערב של המערב, וחלונות ביתה משקיפים אל האין סוף, אל מעבר ליקום; ושם היא מתאבלת ושרה קינות על פצעיו של העולם, אשר פוצע מלקור.

מנדוס, אולמות ההמתנה

מנדוס זהו כינויו של נמו (Namo), השופט, אל המתים; ועם זאת זהו השם של ארצו; ושם מתגוררת גם בת זוגו וירה האורגת, אלת הזמן. זוהי ארץ המתים. היא נמצאת מדרום לביתה של ניינה, אחות נמו, ומשם ממשיכה לאורך חופיה המערביים של אמן עד לדרום אמן, אך משתרכת רק על צד החופים המערביים. נאמר כי, העלפים, אם ימותו, יבואו לאולמות ההם ויחיו שם למשך תקופה של מימוש עצמי, אשר אורכה יחרץ לפי המשפט שיעשה להם נמו, ואז יהיו רשאים לצאת משם, חזרה אל ולינור, כפי שהם היו טרם מותם. אבל במנדוס נחרץ כי העלפים שישתחררו ממנדוס, יאלצו להישאר באמן לצמיתות ולא יהיו רשאים יותר לשוב לארץ התיכונה, אלא במקרים נדירות, כמו שמסופר על גלורפינדל האדיר והקדום, מעלפי ריבנדל. ובני-האדם, כאשר ימותו, אך יבקרו שם וישפטו, ויצאו מגבולות העולם ולא ישובו אליו, כפי שנאמר על ארוון חצי-עלפית אשר בחרה להישפט באותו גורל של בני-אדם כדי לממש את אהבתה עם ארגורן.

לורין

לורין (Lorien) נמצאת ממזרח למנדוס, וממערב ליערות אורומה. קשה לדמיינה, ומכאן פשר השם שלה - "ארץ החלום". אולם, לפי הכתוב, לורין היא בעצם הארץ של הגנים הנאים והיפים ביותר בכל העולם כולו. בלורין שוכנים בני-הזוג ירמו, המכונה לורין, והוא אחי נמו וניינה; ורעייתו, אסטה. ירמו הוא אל החזיונות והחלומות והעולם הקוסמי, שמרכזו נמצא בלורין, ואילו אסטה היא אלת התקווה והרפואה, שגם מרכזה נמצא בלורין, ארץ המזור. לורין מלאה באגמי-מרפא מיוחדים בחסות אסטה, והידוע מכולם הוא אגם לורלין (Lorelin) המוצל בעצים. במרכז אגם לורלין ישנו אי, עליו ישנה אסטה בבקרים; וייתכן כי עליו נמצא משכנם של ירמו ואסטה.

מזרחית ללורין, ועד חופיה המזרחיים של אמן, נמצאים יערותיו האדירים של אורומה, אל הציד, שם הוא מאמן את צבאותיו - לרוב סוסים וכלבי-ציד. את היערות ההם הצמיחה עבורו יבנה.

דרומית ליערות אורומה וללורין, נמצאים השדות, המרעים וכל היבול של יבנה. זוהי ארץ אדירה ורחבה אך ורק של דגן ומרעה, המיועדים לשוכני אמן. עם זאת, אירועים רבים נחגגים באמן - כמו חג האסיף - וארץ האחו הזו של יבנה מעניקה לאותם אירועים גדולים מזון בשפע.

אבתר

לבסוף, הדרומית שבארצות אמן, אך היא קרובה יותר למזרח אמן כאשר ארץ האחו של יבנה קרובה למערב אמן; זוהי אבתר (Avathar), אשר משמעותה "הצללים". מסופר, למעשה, כי הארץ הצרה ההיא משתרעת על כל חופיה המזרחיים של אמן עד לדרום מפרץ אלדמר, ושם נעצרת. אכן, שמה מסגיר אותה: זוהי ארץ נידחת ואפלה, ושוממת לחלוטין. הים שלחופיה קר ואפל מכל ים אחר, והצללים שבארץ ההיא עמוקים ועבותים ביותר, אפשר שעד עיוורון; כל נקיקיה מלאים בקורים שחורים וארסיים. אבל הסבר אחד ויחיד יש לכך, שביבשת כה קדושה תימצא ארץ כה נוראה: בהתחלה, הולאר לא הרחיקו לכת עד לשם ולא השקיפו לשמור שמה. ובשנים הראשונות של אמן, נפלה מן השמים רוח רעה נוספת, שהייתה כנראה אלה שהושחתה מבראשית בידי מלקור. והרוח ההיא לבשה צורת מפלצת-עכביש, והיא ענקית ושחורה, ובכל מקום שבו יש אור, היא תבלע אותו עד שעלטה תשרור במקום. שמה היה אונגוליאנט (Ungoliant), שלימים תשתף פעולה עם מלקור ותהרוג עמו את שני עצי-האור. על-כן, אבתר הייתה ביתה של אונגוליאנט, וזהו המקום הראשוני הנגוע בהיפוכו של האור, בעלטה, בצללים מסנוורים ואיומים. ולשם, מסופר, לא מגיעים יותר הולאר ושאר שוכני אמן, אך הם משקיפים מסביב ושומרים היטב.

לאחר העידן השני

לקראת סוף העידן השני, נלקחה ארץ אמן מעולם בני התמותה בגלל מעשי הנומנורים. ארדה הפכה לכדור עגול ובני האדם שהפליגו הרחק מערבה, לבסוף שבו ממזרח לאחר שהקיפו אותה. עם זאת, מאחר שאמן נקבעה בעולם בתכלית בריאתו, היא עדיין קיימת בו ורק העלפים יודעים את הדרך אליה ורשאיים להיכנס אליה. כינויים רבים העניקו לה, כאשר הנודעים ביותר הם "המערב", "הממלכה הברוכה" ו-"ארצות האלמוות". כי אמנם, האלמוות שורר באמן ודבר לא מת ולא כמש שם יותר, ורק שני הגזעים המתים והרקובים של שני עצי-האור שוכבים שם עד היום, על אזלוהר, לזכר הרעה שהייתה.

לפי כל הכתוב בסיפורים של טולקין, ישנם אחדים שאינם בני גזע העלפים, שאכן חיים בוולינור ברשות הולאר.

• גזע בני-האדם: מסופר שכאשר טואור החל להרגיש את זקנת האדם, הוא יצא עם ידריל רעייתו למסע בים ומעולם לא נראו השניים יותר בארץ התיכונה. עוד נאמר שגורלו נכרת מגורל בני-האדם והוא הצטרף אל הנולדור אהוביו.
• גזע ההוביטים: לאחר תום מלחמת הטבעת, הפליגו מערבה פרודו ובילבו בגינס. לאחר שנים רבות, הפליג בעקבותיהם גם סם גמג'י שאף הוא היה מנושאי הטבעת ולו לזמן קצר.
• גזע הגמדאים: בכתבים בודדים של טולקין סופר שלאחר מותו של המלך אלסר בנה לגולס ספינה ביתילין ובהפליגו מערבה לקח עמו את גימלי בן גלוין הגמד.

השפעות

כיום ניתן לעשות השוואות בין עולמו של טולקין לבין מיתולוגיות רבות. את ההשראה לכתיבת יבשת אמן, קיבל טולקין ממושגי גן-העדן והגיהנום שבנצרות. כשם שגן-עדן הוא המקום בו חיות הבריות הטובות והראויות, כך אמן היא מקום שבו חיים היצירים הנשגבים, עדות העלפים, ושאר דמויות אלוהיות ומלאכיות.