אדוארד הראשון, מלך אנגליה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אדוארד הראשון לבית פלנטג'נט (באנגלית: Edward I; 17 ביוני 1239 – 7 ביולי 1307), היה מלך אנגליה בשנים 1272–1307.
לידה |
17 ביוני 1239 ארמון וסטמינסטר ממלכת אנגליה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
7 ביולי 1307 (בגיל 68) בורף ביי סנדס (אנ') ממלכת אנגליה | ||||||||
מדינה | ממלכת אנגליה ממלכת אנגליה | ||||||||
מקום קבורה | הממלכה המאוחדת מנזר וסטמינסטר, לונדון | ||||||||
דת | נצרות קתולית | ||||||||
בת זוג |
אלינור מקסטיליה מרגרט מצרפת (אנ') | ||||||||
שושלת בית פלנטג'נט | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
אדוארד הוא בנו הבכור של הנרי השלישי, מלך אנגליה. מגיל צעיר היה מעורב בתככיו הפוליטיים של שלטון אביו. ב-1259 תמך בברונים שמרדו באביו וב"תקנות אוקספורד" שנקבעו לאחר מכן. לאחר הפיוס עם אביו נשאר נאמן לו לאורך כל מלחמת הברונים השנייה. לאחר קרב לואס הוחזק כבן ערובה על ידי הברונים המורדים, אך נמלט לאחר מספר חודשים והביס את הברונים ואת המנהיג הברוניאלי סימון החמישי דה מונפור בקרב אוושם בשנת 1265. תוך שנתיים דוכה המרד ואדוארד עזב את אנגליה כדי להצטרף למסע הצלב התשיעי לארץ ישראל בשנת 1270. ב-1272, כשהיה בדרכו חזרה לאנגליה, נודע לו על מות אביו. הוא הגיע לאנגליה ב-1274 והוכתר במנזר וסטמינסטר.
אדוארד הקדיש חלק ניכר מתקופת שלטונו לרפורמה בממשל המלכותי ובמשפט המקובל. באמצעות חקירה משפטית מקיפה, חקר את כהונתן של כמה חירויות פיאודליות. מערכת המשפט עברה רפורמה באמצעות שות חוקים המסדירים את המשפט הפלילי ואת דיני הקניין. אך תשומת לבו של המלך הופנתה יותר ויותר לעניינים צבאיים.לאחר של'ואלין אפ גריפיד' סירב להצהיר נאמנות לממלכת אנגליה, יצא אדוארד למערכה נגד ויילס בשנים 1276 ו-1277. בסופה הוכרח ל'ואלין לשלם את מיסי הנחלה לאנגליה, והורשה לשלוט רק ברצועת אדמה צרה בגוויניד', אחד ממחוזות ויילס. ברם ב-1282 פתח אחיו הנסיך דוויד' אפ גריפיד' במרד נגד השלטון האנגלי. אדוארד הגיב לכך בכיבוש ויילס, ולאחר מכן כונן בה שלטון אנגלי, הקים סדרת טירות מבוצרות סביב גבולות ויילס ויישב את תושבי האזורים הכפריים של ויילס עם אנגלים. לאחר מותה של מרגרט, העלמה מנורווגיה, הוזמן אדוארד לשמש כבורר בסכסוך הירושה לכתר הסקוטי. הוא טען לסוזרניות פיאודלית על סקוטלנד, פלש אליה, מה שהוביל לפרוץ מלחמת העצמאות הסקוטית הראשונה שנמשכה גם לאחר מותו. במקביל מצא עצמו אדוארד במלחמה עם צרפת (שהייתה בעלת ברית של סקוטלנד), לאחר שפיליפ הרביעי, מלך צרפת, החרים את דוכסות גסקוניה. הדוכסות שוחזרה בסופו של דבר אך הסכסוך הפיג את הלחץ הצבאי האנגלי נגד סקוטלנד. הוא מת ב-1307 והוריש לבנו, אדוארד השני, ניהול מלחמה עם סקוטלנד ומעמסים כספיים ופוליטיים אחרים. הוא גם מוכר כמלך בעל שנאה ליהודים וכמי שגירש את יהודי אנגליה.
מזגו וקומתו של אדוארד הפכו אותו לדמות מאיימת. הוא עורר לעיתים קרובות פחד בקרב בני דורו, למרות שהוא זכה לכבוד מנתיניו על האופן שבו גילם את אידיאל המלכות של ימי הביניים בתור מצביא, והיסטוריונים מודרניים חלוקים בהערכתם כלפי אדוארד. חלקם משבחים אותו על תרומתו למערכת המשפט ולממשל, אך אחרים מותחים ביקורת על יחסו הבלתי מתפשר כלפי אצולתו. לזכותו של אדוארד נזקפו הישגים רבים, כולל החזרת הסמכות המלכותית לאחר שלטון אביו והקמת הפרלמנט כמוסד קבע אשר אפשר לתפעל מערכת מתפקדת להעלאת מיסים ולביצוע רפורמה במערכת המשפט בעזרת חוקים. במקביל הוא גם מוקע לעיתים קרובות בשל מלחמותיו נגד סקוטלנד וכן בשל גירוש יהודי אנגליה בשנת 1290.