אבראהים פאשא
מצביא מצרי ששלט על א"י בתקופה העת׳מאנית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אִבּראהים מחמד עלי פאשא (בערבית: إبراهيم محمد علي باشا; תעתיק מדויק: אבראהים מחמד עלי באשא; 1789–1848) היה קצין מצרי שנלחם בהצלחה נגד האימפריה העות'מאנית והשתלט על סוריה ועל ארץ ישראל. בנו (נטען גם שהיה בנו המאומץ) של שליט מצרים מוחמד עלי.
ערך זה עוסק בקצין מצרי, בנו של שליט מצרים מוחמד עלי. אם התכוונתם לוזיר גדול של האימפריה העות'מאנית במאה ה-16, ראו פרגלי אבראהים פאשא.
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
לידה |
1789 קוואלה, האימפריה העות'מאנית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
10 בנובמבר 1848 (בגיל 59 בערך) קהיר | ||||
מדינה | מצרים | ||||
מקום קבורה | קהיר | ||||
שושלת מוחמד עלי | |||||
| |||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
סגירה
אבראהים ידוע בהיסטוריה היהודית בגלל מעורבותו בעלילת הדם של דמשק, שהייתה חלק מסכסוך בינלאומי גדול שבעקבותיו אולץ לעזוב את סוריה.