אבן חן
מינרל המשמש כתכשיט / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אבן חן (מכונה גם אבן טובה), בהגדרתה הרחבה, היא סלע, מינרל או מאובן נדיר, יפה במיוחד ובעל ערך כספי רב לאחר עיבודו. היא משמשת לרוב כתכשיט, עיטור או קישוט. מאז ומתמיד נמשך האדם לאבני חן עקב יופיין ונדירותן ויצר מהן תכשיטים, פסלים וקישוטים. בדרך כלל נמצאות אבני החן בסלעים במעמקי האדמה או בנהרות ובנחלים.
ערך ללא מקורות | |
אבני חן מצויות בעיקר בסלעי פרץ וצפחה, ולעיתים גם בסלעי משקע. ריכוזים גבוהים יחסית של אבני חן נמצאים בדרום אפריקה, גרמניה, ברזיל, מקסיקו, טיבט ובארצות רבות אחרות. כאשר האבנים הן במצבן הטבעי הן נראות כמו אבנים רגילות. לאחר קילוף מתגלה האבן הנמצאת בפנים, הנעשית מבריקה לאחר ליטוש. ערכה הכספי של אבן החן נקבע על פי שקיפותה, ניקיונה ומשקלה. משקלן של אבני חן יקרות נמדד בקרט. זיהויה של אבן החן נקבע על ידי מומחים שיודעים להבחין בין סוגי המינרלים.
אבני חן מקבלות את צבען מריכוז התחמוצת המתכתית שבהן. יש אבני חן כגון יהלום, ברקת, אודם וספיר שיש להם מבנה גבישי, בעל סידור מחזורי ארוך טווח של אטומי החומר, המקנה להן את צורותיהן הייחודיות ואת אופן השתקפות האור בהן. אבני חן מוגדרות לפי הקשיות שלהן. קשיות מוגדרת על פי סולם מוס המגדיר קשיות על רצף מ־1 עד 10 כאשר הקשה ביותר הוא 10 והרך ביותר הוא 1. לדוגמה: היהלום מוגדר כ-10 וטלק מוגדר כ־1. אבנים בדרגת קשיות 7 בערך נחשבות ל"אבני חן חצי יקרות", כמו הקוורץ, הטורקיז, האכטיס, האחלמה, הירקן, הטופז ועוד. ככלל, אבנים קשות יותר ושקופות יותר הן יקרות יותר.