אבן השתייה היא סלע גדול הבולט מקרקע הר הבית, בתוך מבנה כיפת הסלע, הקרוי על שמו. הסלע מוקף במסגרת ברזל, וגובהו מעל הרצפה הוא כשני מטרים. על פי המשנה, אבן השתייה הייתה בקודש הקודשים בבית המקדש, אם כי מקומה המדויק שנוי במחלוקת, ותלוי בזיהוי מקום המקדש על הר הבית. מתחת לאבן ישנה מערה טבעית שהורחבה בימי הצלבנים ונודעה בשם "בור הרוחות".