יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)

מספריו

יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (באנגלית: Joseph Ber Soloveitchik) ‏(1903 - 1993) הוא רב ופילוסוף יהודי־אמריקאי, מחשובי ההוגים של האורתודוקסיה המודרנית.

כללי

• "חסד - משמעותו מקיפה יותר מסנטימנט חולף, מרגשנות זולה; חסד תובע יותר מדמעה רגעית, ממטבע קרה. חסד - פירושו; התמזגות עם הזולת, הזדהות עם כאבו, הרגשת האחריות לגורלו". ^[1]
• "היצר, כמובן, הוא זרז רב עוצמה המאיץ את ייסודה של הקהילה הקיומית בידי שני אנשים שוחרי הרפתקאות, היוצאים מבדידותם ומתאחדים זה עם זה בחיפושם אחר שלמות וגדולה אונטולוגית."
• "שאלת השאלות היא: מה מחייבים הייסורים את האדם? ...אין אנו תוהים על דרכי הקב"ה המופלאות, אלא על דרך האדם אשר בה ילך כשהסבל קופץ עליו. אין אנו שואלים לא לסיבת הרע ולא לתכליתו, כי אם לתיקונו והעלאתו; איך יתנהג האדם בעת צרה? מה יעשה האדם ולא ימוק בייסוריו? התשובה ההלכתית לשאלה זו פשוטה מאוד. הייסורים באים כדי לרומם את האדם, לטהר את רוחו ולקדשו, לנקות את מחשבתו ולצרפה מכל פסולת השטחיות וסייגי הגסות; לעדן את נפשו ולהרחיב את אופק חייו. כללו של דבר: הייסורים - תפקידם לתקן את הפגום באישיותו של האדם". ^[2]
• "תהיה זו החמצה מצערת עד מאוד מצדנו אם נארגן עבור הבנות שיעורים נפרדים במקצועות היהדות. לא רק שמותר להורות לבנות תורה שבעל־פה; בימינו זוהי חובה מוחלטת. מדיניות זו של הפליה בין המינים במה שנוגע לנושאי הלימוד ולשיטת הלימוד – מדיניות שתומכים בה עדיין קבוצות מסוימות בקרב הקהילה האורתודוקסית שלנו – תרמה רבות להתדרדרותה ולנפילתה של היהדות המסורתית." ^[3]

על יהדות

• "האידאה ההלכתית עטופה בייחודיות ובהיבדלות... עניין אישי עד מאוד, דיאלוג בין נפשות... החלפת דברים ותגובות באינטימיות מוחלטת."
• "היהדות הביאה לעולם את סוד הצמצום של האין־סופיות בסופיות, הטרנסצנדנציה בממשות, האצילות במוחשיות והאלוהות בתחום הריאליות."
• "בכל הזמנים, בכל התקופות, בשעות של משבר ובימים של הצלחה, מצא האדם בספר הספרים ביטוי מלא לבעיותיו ולדאגותיו."
• "כאשר מדובר בייצוגם של יהודים ושל אינטרסים יהודים כלפי חוץ, כל הקבוצות והתנועות חייבות להתאחד." ^[4]
• "כנסת ישראל יוצרת אחדות על ידי 'כניסת הכל'- כל המידות והאיכויות, לרבות אלו הנראות לפעמים כנוגדות זו את זו."
• "אחת הסיבות שלא הסכמתי לכהן כרב ראשי בישראל... הייתה חששתי מפני היותי פקיד המדינה. רבנות הקשורה במדינה לא יכולה להיות משוחררת לחלוטין. אני מעריך את רבני ארץ ישראל על האומץ שהם מגלים בטיפולם בבעיות שם ועל הגבורה הכמעט על אנושית שהם מגלים. אולם עצם העבודה שמפעם לפעם נדונות בעיות הלכתיות כנושאים פוליטיים בישיבות הממשלה – הסגה היא על ריבונותה של הרבנות."

איש האמונה הבודד (1965)

דף ציטוטים מורחב – איש האמונה הבודד

• "החוויה הזאת מולידה בקרבי כאב צורב מחד ותחושה מזככת מאידך. יש לי הרגשה שחוויה זו של בדידות דוחקת אותי כולי לעבודת הבורא."
• "בעוד שהאדם הראשון הוא דינמי ומלא כוח יצירה, האדם השני מחפש את צלם האלוקים בכל עמוד אורה ובכל נבט ופרח; בכל רוח קלה של הבוקר ובשקט של לילה נוצץ כוכבים."

על עצמו

• "נער גלמוד ובודד הייתי. פחדתי את העולם. קר וזר היה לי העולם. נדמה היה לי כאילו הכול לועג לי. ברם, חבר אחד היה לי והוא, אל תצחקו לי, הרמב"ם. איך התיידדנו? פשוט נפגשנו!...

שיעוריו של אבא היו ניתנים בטרקלין של בית סבא, שם עמדה מיטתי. דרכי הייתה לשבת במיטתי ולהאזין לדברי אבא. אבא מרי דיבר תמיד על אודות הרמב"ם... אבא מרי היה אומר, כמעט בתלונה על הרמב"ם: 'אין אנו מבינים לא את הסברה של רבינו ולא את אופן ביאורו את הסוגיה'... 'הראב"ד בהשגותיו צודק'...

אני עשיתי אוזני כאפרכסת והייתי מאזין אל דבריו. לא הבנתי אף מילה אחת בנוגע לעניין המדובר. ברם רושם כפול התרקם במוחי התמים והצעיר. א) הרמב"ם מוקף מתנגדים ו'אויבים' הרוצים לעשות לו רע. ב) המגן היחידי הוא אבא מרי, לולא אבא מי יודע מה היה קורה לרמב"ם... לאט לאט פגה המתיחות. אבא צעד בעוז ובגבורה. סברות חדשות בקעו ועלו, הלכות נוסחו והוגדרו בדייקנות נפלאה. אור חדש זרח. הקושיות נתיישבו, הסוגיה נתפרשה, הרמב"ם יצא כמנצח... הייתי קופץ ממיטתי ורץ מהר לחדר אמי ובשורה מרנינת לב בפי: 'אמא, אמא, רמב"ם צודק, הוא ניצח את ראב"ד, אבא עזר לו, כמה נפלא הוא אבא'." ~ וביקשתם משם, "איש ההלכה – גלוי ונסתר", עמ' 230 - 231

נאמר עליו

• "דורות של תלמידים הולכים בדרכו והשפעתו על מה שמכונה 'הניאו-אורתודקסיה' היא מכרעת. למעשה, הוא היה המנהיג של הציבור הדתי המודרני בארצות הברית." ~ מירון ח. איזקסון

הערות שוליים

1. ↑ קול דודי דופק, עמ' 72, הוצאת מוסד הרב קוק
2. ↑ קול דודי דופק, עמ' 67, הוצאת מוסד הרב קוק
3. ↑ מתוך מכתב לרב ליאונרד רוזנפלד, 27 במאי 1953
4. ↑ ראיון לעיתון ביידיש 'הטאג', 1954