שומרון הייתה עיר קדומה בארץ ישראל ששימשה כבירת ממלכת ישראל במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס. על-פי המסופר בתנ"ך, היא נוסדה בידי עמרי מלך ישראל, שקנה את המקום מאדם בשם שמר. חפירות ארכאולוגיות חשפו במקום את שרידיו של ארמון מפואר שנחשב לאחד הגדולים באזור הלבנט בתקופת הברזל. לפי הדעה המקובלת במחקר, הארמון נבנה בידי עמרי ובנו אחאב. בימי האימפריה האשורית החדשה מלכי האימפריה התייחסו למלכי ישראל כמלך שומרון – "שומרוני", והשם "שומרון" ניתן גם לכל ממלכת ישראל, כחלק מהנוהג לקרוא ממלכה על שם בירתה. העיר נחרבה בשנת 721 לפנה"ס לערך במהלך כיבוש ממלכת ישראל על ידי האימפריה האשורית. לאחר חורבן הממלכה, שומרון המשיכה לשמש כמרכז מנהלי בתקופה האשורית, הבבלית והפרסית בארץ ישראל.