שחץ

מידע נוסף ניתוח דקדוקי ...

סגירה

לשון חז"ל גאוה וגסות רוח.
- ”אמר רב יהודה אמר רב: אנשי ירושלים אנשי שחץ היו.“ (בבלי, מסכת שבת – דף סב, עמוד ב)
- "אמר רבי ברכיה: אלו הגיותנין שעושין עצמן אלוהות, הקדוש ברוך הוא עושה מהן שחצים בעולם" (מדרש תנחומא וארא#סימן ט)
אחד מששת שמותיו של האריה.
- ”לֹא הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי שָׁחַץ, לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל“ (איוב כח, פסוק ח)
- ”אמר רבי יוחנן: ששה שמות יש לארי אלו הן; ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ.“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף צה, עמוד א)
לשון המקרא (משמעות משוערת) חיה אימתנית.
- ”אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ.“ (איוב מא, פסוק כו)

המילה מופיעה במקרא רק פעמיים: שתיהן בספר איוב, ושתיהן בצירוף "בְּנֵי שָׁחַץ". בפסוק הראשון מופיע כתקבולת ל"שָׁחַל", מה שהביא לכך שחז"ל (סנהדרין צה ע"א) הבינו שהכוונה לאריה. בפסוק השני נזכר בין חיות הים עליהם מושל "לויתן", מה שמורה שהוראת המילה 'שחץ' היא כינוי כללי לחיות אימתניות.^[1]
יתכן שמשמעות 1 נגזרה ממשמעות 2, מכיון שהאריה מסמל חיה יהירה. או שנגזר ממשמעות 3, מכיון שאנשים גסים מטילים את מוראם על הסובבים.

המילה האנגלית pride פירושה הן גאווה, והן קבוצה של אריות; בדומה למילה שחץ.
כמה פייטנים מימי הביניים השתמשו בפועל "הִשְׁחִיץ" בהוראת: ברא חיות אימתניות, כגון: ”ושמונה מאות מנתר הפריץ / ובריח ועקלתון ותנין השחיץ“ (יוצר לשבת, מאת אלעזר, באתר מאגרים).

שַׁחַץ