שופין

שׁוֹפִין

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שופין
הגייה*	shofin
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	שׁ־ו־ף
דרך תצורה
נטיות	ר׳ שׁוֹפִינִים; שׁוֹפִין־, ר׳ שׁוֹפִינֵי־

1. לשון חז"ל כלי־יד לעיבוד שבבי ולליטוש חלקי מתכת ועץ בעיקר, המורכב מפיסת פלדה קצרה שעליה חרוצים זיזים ובליטות חדים.

   • ”וְשׁוּלֵי קְעָרָה וְשׁוּלֵי אִִסְקֻטְלָא... קִרְטְסָם, וְשָׁפָן בְּשׁוֹפִין - טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ל, משנה א) (ושולי קערה ושולי מגש... החליקם (בגיר) וליטשם בשופין – טמאים.)
   • השיניים החרוקות בגוף השופין נקראות – מחרוקת.

גיזרון

• מארמית: שׁוֹפִינָא. ועד הלשון העברית, מילון למונחי הטכניקה (תרפ"ט), 1929.

נגזרות

• שיף

פרשנים מפרשים

• פירוש ר' עובדיה מברטנורא לכלים ל א: בשופין - כלי שצורפין וחרשי ברזל מסירים בו החלודה ומחליקים בו הכלים. תרגום הצריפים, שופינא. לימ"א בלע"ז.

צירופים

• שופין עגול
• שופין שטוח
• שופין מחט
• שופין עדין
• שופין גס

מילים נרדפות

• פצירה

תרגום

• אנגלית: file‏‏‏‏
• צרפתית: lime‏‏‏‏
• גרמנית: Feile‏‏‏‏