שדוף

שָׁדוּף

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שדוף
הגייה*	shaduf
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׁ־ד־ף
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ שְׁדוּפָה, ר׳ שְׁדוּפִים, נ"ר שְׁדוּפוֹת

1. לשון המקרא מוכה בשדפון; צרוב, יבש.

   • ”וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן“ (בראשית מא, פסוק ו)
   • ”וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב“ (בראשית מא, פסוק כז)

2. בהשאלה: ריק מתוכן.

   • סיסמא שדופת תוכן

גיזרון

• מופיע במקרא שלש פעמים בלבד, כולם באותו הפרק. כמו מן הפועל שדף אינו קיים במקרא.
• מסתבר שיש קשר לשורש שׂ־ר־ף, כדי חילוף ד/ר, ששניהם תוצאות של החום.
• שד"ל (דב' כח,כב) הקביל לערבית 'וַאסְדַף' - שחור^{[דרושה הבהרה]}.
• במקרא לעיל נסמך לקדים רוח המזקת, נראה כמו פועל הרוח, שדוף על ידי קדים. לפי התרגום ניתן להבין לשון מכה ש.ק.ף.

מילים נרדפות

• צנום

ניגודים

• בריא
• שמן

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם

• דרדלה