מידע נוסף ניתוח דקדוקי ...
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | צינה |
הגייה* | tsina |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | צ־נ־ן |
דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
נטיות | ר׳ צִנּוֹת או צִנִּים; נ"י צִנַּת־ |
סגירה
- לשון המקרא קוץ, צמח בעל קוצים.
- ”צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם.“ (משלי כב, פסוק ה)
- לשון חז"ל צמח הגדל בקרקע קשה וחסרת לחות ועליו קצרים וקשים
גזרון
- אולי צורת היחיד של צֵן (משלי כב ה), הקיים רק בריבוי.
פרשנים מפרשים
- רש"י על משלי כב ה: "צנים פחים" - כמו (במדבר לג) לצנינים בצדיכם ובאו עליך הוצן (יחזקאל כ"ג) ל' גדודים ולסטים צנים פחים הם טמונים בדרכי המעקש דרכיו כלומר יסורים מוכנים לו.
- מצודת דוד על משלי כב ה: "צנים פחים" - קוצים ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש, ר"ל המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח; אבל השומר נפשו וסר מדרך העקש, הנה ירחק מצנים ופחים ולא עליו יהיו.\
- מצודת ציון על משלי כב ה: "צנים" - קוצים, כמו (במדבר לג): "ולצנינים בצדיכם".