עכר

עָכַר

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	ע־כ־ר
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא השחית וקלקל.

   • ”ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ“ (בראשית לד, פסוק ל)
   • ” בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּינִי וְאַת הָיִּית בְּעוֹכְרָי“ (שופטים יא, פסוק לה)
   • ”וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן עָכַר אָבִי אֶת הָאָרֶץ ראוּ ּכִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה“ (שמואל א׳ יד, פסוק כט)
   • ”וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְֹרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךְ“ (מלכים א׳ יח, פסוק יח)
   • ”גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד ועוֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי“ (משלי יא, פסוק יז)

גיזרון

• מן המקרא.

צירופים

• עוכר ישראל

נגזרות

• עכור
• נעכר
• בעכריו בעכרי היה בעכריו

מילים נרדפות

• העכיר

ראו גם

עָכָר

1. שמו של עכן בן כרמי ששונה על שם מעשהו.