סינר

מידע נוסף ניתוח דקדוקי ...

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סינר
הגייה^*	sinar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ סִינָרִים; סִינָר־, ר׳ סִינְרֵי־

סגירה

לשון חז"ל כיסוי בד, עור או חומר פלסטי שלובשים על מנת להגן על החלק הקדמי של הבגדים מפני לכלוך.
- ”בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בַּסִּינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ חַיֶּבֶת, שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר.“ (משנה, מסכת שבת – פרק י, משנה ד)
- ישנם סינרים הנחגרים סביב המותניים, סינרים המכסים את כל קדמת הגוף וסינרים התלויים על החזה; האחרונים מיועדים לתינוקות בעת האכלתם.
עברית חדשה יריעת עופרת דקה, שכסתה את חור ההצתה של תותח נטען־לוע, ונקשרה אליו בשני מיתרים.
- הסינר הגן על אבק השריפה שבחור ההצתה מפני רטיבות והתלקחות מקרית.

המקור אינו ברור, אולם ביוונית-עתיקה מופיעה תיבת זוּנַרִיוֹן zonarion) ζωναριον) בהוראת: חגורה הנכרכת תחת הבגד. ההיגד המקראי-עברי: ”בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו“ (מלכים א׳ ב, פסוק ה) מתורגם לארמית של תלמוד-ירושלמי: ”זונרא“ (ירושלמי, מסכת סנהדרין – דף נב, עמוד ב) בהוראת: חגורה רחבה המכסה את צידי המותניים. ערבית בהגיית זוּנָרַא (زُنَّارَة‎) , וגם בהגיית זְנַר (زنار) היא חגורת-בטן, או אבנט. בערבית-אנדלוסית שימשה התיבה בהוראת 'מעיל עבה או גס'. (𐤀𐤊)
בעברית מדוברת השתרשה צורת ההגייה: סינור (sinor), שאינה מקובלת בקרב חכמי האקדמיה ללשון העברית ^[1].

רש"י על שבת יג ב: פורציינ"ט (porceint - חגורה) שהיא חוגרת בו ומגיע ממתנים ולמטה.

ערך בוויקיפדיה: סינר

סִינָר