מרק

מידע נוסף ניתוח דקדוקי ...

לשון המקרא תבשיל נוזלי.
- ”וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת, הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר; וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה, וַיַּגַּשׁ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים – קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז, וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ; וַיַּעַשׂ כֵּן.“ (שופטים ו, פסוקים יט–כ)
- ”הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ; הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם.“ (ישעיהו סה, פסוק ד)
- "יושבים סועדים סלט ומרק ופלפל ממולא. / וכבר לא ילכו לבקר / חבר שלהם, אדון שוקו אחר." (אדון שוקו, מאת חיה שנהב)
- במסעדה זו מגישים בכל יום מרקים שונים: מרק כתום, מרק בצל, מרק עגבניות, מרק עדשים ומרק עוף.
- בערב חורף קר אין כמו קערת מרק מהביל לארוחת הערב.

בשל ההקשר לבשר בשני המופעים, נהוג לפרש את המילה 'מרק' במקרא כ'רוטב הבשר' (עפ"י מילון קדרי) או כ'תבשיל נוזלי העשוי בשר' (עפ"י מילון קאהלר ובאומגרטנר). במשמעות דומה קיימת מילה ערבית: مَرَقَة (מַרַקַה) - רוטב, תבשיל. יש הגוזרים משורש ר־ו־ק או ר־י־ק בהוראת: להערות, לשפוך, להוציא נוזלים.
בספר השורשים לרד"ק, המילה מרק מקושרת לפועל לְמָרֵק: "וכן נקרא למים שנתבשל בהם הבשר מָרָק לפי שיש בו מריקת הבשר" (הכוונה כנראה לשטיפה או צחצוח במים). לעומתו, רוביק רוזנטל טוען כי אין קשר בין המילים למרות שורשן המשותף.

حساء‎‏‏‏‏ (תעתיק: חַסָאא)

شورباه‎‏‏‏‏ (תעתיק: שׁוּרבאה)

탕‏‏‏‏ (תעתיק: tang)

ערך בוויקיפדיה: מרק

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרק

מָרָק (גם מָרַק)