מרט

מידע נוסף ניתוח דקדוקי - פועל ...

סגירה

משך בחוזקה נוצות או שיער.
- ”גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק“ (ישעיהו נ, פסוק ו)
- ”וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם“ (עזרא ט, פסוק ג)
- ”הולש כנף מן העוף הקוטמו והמורטו“ (תוספתא, מסכת שבת – פרק ט, הלכה כ)
שייף והחליק.
- ”וַיִּתֵּן אֹתָהּ לְמָרְטָה לִתְפֹּשׂ בַּכָּף הִיא הוּחַדָּה חֶרֶב וְהִיא מֹרָטָּה לָתֵת אוֹתָהּ בְּיַד הוֹרֵג“ (יחזקאל כא, פסוק טז)

מן המקרא. שורש מקביל בערבית במשמעות קרובה: مَرَطَ (הגייה: מַרַטַ) במשמעות של נשר (שיער, צמר).

מָרַט