מצץ

מָצַץ (גם: מָץ)

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	מצץ, מץ
שורש וגזרה	מ־צ־ץ, גזרת הכפולים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפִיו לִשְׁאֹב וְלִינֹק (וּבִפְרָט נוֹזֵל כָּנוּס).

   • ”לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ; לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ“ (ישעיהו סו, פסוק יא)
   • "...הניח ראשה לתוך היין שבחבית והראש האחר חוץ לחבית, וּמָצַץ היין והתחיל היין לֵירֵד" (משנה תורה להרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט')
   • "וכן כל העופות פסולין: חוץ מן היונה-מפני שהיא מוֹצֶצֶת, ואין ריר יוצא מפיה..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק י"ב)
   • ”וְשִׂפְתֵי זָרָה תְּמֻצֶּינָה דָּמוֹ וְחֶלְבּוֹ“ (זיכרונות מימי נעוריי, מאת אברהם בר גוטלובר, בפרויקט בן יהודה)
   • ”ילך ויתלה עליו כפשפש הזה, שנתלה בבשרו של אדם ואינו יורד משם עד שימוץ דם…“ (בישיבה של מטה, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)

2. לשון חז"ל בהשאלה: סָפַג לְתוֹכוֹ.

   • ”...מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו על גבי המכה שהוא מוֹצֵץ את הליחה“ (תוספתא, מסכת כלים – פרק ו, הלכה )

3. [עממי] בִּצַּע מִין אוֹרָלִי.

גיזרון

• פועל מקראי, אח לשורש מ־צ־י/ה שעניינו סחיטה והוצאת נוזל. כן מקבילות גם בארמית: מְצַץ, ובערבית: مَصَّ (מַצַּ)

נגזרות

• מציצה
• מוצץ
• מצוץ

מילים נרדפות

ינק (2) שאב (1)

ספח (2) ספג (2) קלט (2)

ראו גם

• נמצץ
• התמצץ
• מִצָּה