מן השפה ולחוץ

מִן הַשָׂפָה וְלַחוּץ

1. לשון חז"ל אמירת דבר כדי למלא ציפיית השומע, מבלי להזדהות עם תוכן הדברים או להתכוון אליהם.

   • "ועידת הפיסגה בלאהור הוכיחה, כי נסיכי הנפט מוכנים רק להכרזות סולידאריות מן השפה ולחוץ." ("מעריב", 27 בפברואר 1974, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
   • "אך אוי להם ולשולחיהם, אם כל מעשיהם אך אחיזת עינים, כאלו כפאם שד, מן השפה ולחוץ, רק לצאת ידי חובתם." ("חבצלת", 1 בספטמבר 1909, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
   • ”צריך שנברר לעצמנו פעם, אם הדרישה של שלטון הלשון העברית בארץ-ישראל היא דרישה מדינית רצינית ועמוקה, או שהיא רק דרישה מן השפה ולחוץ...“ (מחסורי לשוננו ותקנתה, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

מקור

• ”אמר רבי אמי: אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ.“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף קו, עמוד ב)

ביטויים קרובים

• אחד בפה ואחד בלב
• בלב ולב
• שילם מס שפתיים

ניגודים

• בלב שלם