דרס

דָּרַס

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	דרס
שורש וגזרה	ד־ר־ס
בניין	פָּעַל (קַל)

1. הפעיל לחץ בגופו. נשען הניח את משקל גופו על דבר. גם הלך ברגליו.

   • ”הדורס יין לחבית אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו מותר“ (תוספתא, מסכת עבודה זרה – פרק ז, הלכה ד)
   • ”התורם גרוגרות ועתיד לדורסן, תמרים ועתיד לדושן“ (תוספתא, מסכת מעשרות – פרק ב, הלכה ב)
   • ”נחש דורסו לפי תומו, עקרב דורסו לפי תומו“ (בבלי, מסכת שבת – דף קכא, עמוד ב)
   • מצא גרוגרות אם דרסו רוב בני אדם
   • ”מחליקין היו לפני חלון של רבים ודורסין ולא נמנעין“ (משנה, מסכת פרה – פרק יב, משנה ד)

2. לשון חז"ל האכיל בעל חיים בכפיה.

   • אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין|שבת|כד|ג}}

3. לשון חז"ל (חיה או עוף) שהמית בעל חיים בטופריו.

   • רועה שהיה..ובא זאב וטרף ארי ודרס.
   • מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו|תענית|ח|ב
   • ”אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס -טמא“ (משנה, מסכת חולין – פרק ג, משנה ו)

4. [עממי] פגע באדם או בעל חיים בכלי רכב.

   • התברר כי הנהג הדורס לא נתן זכות קדימה, והתנגש ברוכב האופנוע.

גיזרון

• השורש נפוץ בלשון חז"ל. במקרא לא קיים. בארמית קדומה קיים מעט. קרוב אל דָּרַךְ. גם בערבית.

צירופים

• [[]]

נגזרות

• דריסה
• נדרס
• דורס
• דורס
• דורסני
• מדרס

מילים נרדפות

• דָּרַךְ

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם

• רמס
• שקק(לדעת ר"א א"ע מילה נרדפת)