מידע נוסף ניתוח דקדוקי - פועל ...
סגירה
- יצר עצם חדש, לרוב באמצעות צירוף כמה עצמים פשוטים.
- ”וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ“ (בראשית ד, פסוק יז)
- ”בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים“ (מלכים א׳ ח, פסוק יג)
- ”וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם...“ (יהושע כד, פסוק יג)
- ”בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר ברוך שהחינו“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ט, משנה ג)
גיזרון
- לשון המקרא. מקביל בערבית השורש بنى (בני), במשמעות דומה.
- אוגריתית - ב-נ-י. 𐎁𐎐𐎊
- אכדית - בַּנאֲּ 𒆕
- ארמית - ܒ݁ܳܢܶܐ בנא
צירופים
- בנה ביתך
- בנה לו שם
- בנה מגדלים באוויר
- ביקורת בונה
- התאבכות בונה
ראו גם
מידע נוסף השורש בנה ...
השורש בנה |
השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה.
נטיות הפעלים
ב־נ־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
בָּנָה |
בּוֹנֶה |
יִבְנֶה |
בְּנֵה |
לִבְנוֹת |
נִפְעַל |
נִבְנָה |
נִבְנֶה |
יִבָּנֶה |
הִבָּנֶה |
לְהִבָּנוֹת |
הִפְעִיל |
הִבְנָה |
מַבְנֶה |
יַבְנֶה |
הַבְנֵה |
לְהַבְנוֹת |
הֻפְעַל |
הֻבְנָה |
מֻבְנֶה |
יֻבְנֶה |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
בִּנָּה |
מְבַנֶּה |
יְבַנֶּה |
בַּנֵּה |
לְבַנּוֹת |
פֻּעַל |
בֻּנָּה |
מְבֻנֶּה |
יְבֻנֶּה |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְבַּנָּה |
מִתְבָּנֶּה |
יִתְבַּנֶּה |
הִתְבַּנֵּה |
לְהִתְבַּנוֹת |
הערות
- בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)
|
|
סגירה