Loading AI tools
רופא, כלכלן ומזרחן צרפתי (1694–1774). מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פְרִנְסוּאַה קֶנֵה (בצרפתית: François Quesnay; 4 ביוני 1694 – 16 בדצמבר 1774) היה כלכלן צרפתי ורופא של האסכולה הפיזיוקרטית.[1] הוא ידוע בזכות פרסום "הטבלה הכלכלית" (Tableau économique) ב-1758, שהניחה את היסודות לרעיונות הפיזיוקרטים. זו הייתה אולי העבודה הראשונה שניסתה לתאר את פעולת הכלכלה בצורה אנליטית, וככזו ניתן לראות אותה כאחת התרומות החשובות הראשונות למחשבה הכלכלית. ה-"Le Despotisme de la Chine" ("הרודנות של סין") שלו, שנכתב ב-1767, מתאר את הפוליטיקה והחברה הסינית, ואת תמיכתו הפוליטית בעריצות נאורה.
 | |
| לידה |
4 ביוני 1694 מארה, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
16 בדצמבר 1774 (בגיל 80) ורסאי, ממלכת צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה המלכותית (28 במאי 1752) |
  | |
קנה נולד במרה (אנ') ליד ורסאי, בנו של עורך דין ובעל אדמות קטן. בגיל שש עשרה היה שוליה של רופא, הוא נסע עד מהרה לפריז, למד שם רפואה וכירורגיה, ולאחר שהוסמך כמנתח, הקים פרקטיקה במאנט (אנ'). ב-1737 הוא מונה למזכיר הקבוע של האקדמיה לכירורגיה שנוסדה על ידי פרנסואה ז'יגו דה לה פרוני (אנ'), והפך למנתח רגיל של לואי החמישה עשר, מלך צרפת. בשנת 1744 סיים את לימודיו כדוקטור לרפואה; הוא הפך לרופא רגיל אצל המלך, ולאחר מכן לרופא החצר שלו, והוצב בארמון ורסאי. מגוריו היו בחלל שבין קומת הקרקע לקומה הראשונה. לואי ה-15 העריך את קנה מאוד, ונהג לקרוא לו הוגה דעות שלו. כאשר המלך הקנה לו תואר אצולה הוא נתן לו שלושה פרחי אמנון ותמר על מנת שיכלול אותם בשלט האצולה[2] (בצרפתית pensée, שפירושו מחשבה), עם המוטו בלטינית: "Propter cogitationem mentis" (בגלל מחשבת הנפש).[3]
אז הוא הקדיש את עצמו בעיקר ללימודי כלכלה, ולא לקח חלק בתככי חצר המלוכה שהתרחשו ללא הרף סביבו. בסביבות 1750 הוא התוודע לז'אק קלוד מארי ונסן דה גורנה (אנ') (1712–1759), שהיה גם חוקר רציני בתחום הכלכלה; וסביב שני האישים המכובדים הללו נוצרה בהדרגה הכת הפילוסופית של האקונומיסטים (Économistes), או, לשם ההבחנה, הם נקראו אחר כך, הפיזיוקרטים (Physiocrates). האנשים הראויים לציון ביותר בקבוצת תלמידים זו היו ויקטור דה ריקטי, מרקיז מיראבו (אנ') (מחבר "L'Ami des hommes" ("חברם של בני האדם"), 1756–60, ו-"Philosophie rurale" ("פילוסופיה כפרית"), 1763), ניקולה בודו (אנ') ("Introduction a la philosophie économique" ("מבוא לכלכלה פילוסופית"), 1771), גיום-פרנסואה לה טרון (אנ'). ("De l'ordre social" ("על הסדר החברתי") ,1777), אנדרה מורלה (אנ') (המוכר בעיקר בשל המחלוקת שלו עם פרדיננדו גליאני (אנ') על חופש המסחר בתבואה (אנ') במהלך מלחמת הקמח (אנ')), למרסייה דה לה ריבייר (אנ') ודי פון דה נמור (אנ'). במהלך שהותו ביבשת עם דוכס בקלוץ' הצעיר (אנ') בשנים 1764–1766, שהה אדם סמית זמן מה בפריז, שם הכיר את קנה וחלק מחסידיו; הוא נתן קרדיט רב לתרומתם המדעית בספרו "עושר העמים".[2]
קנה נישא בשנת 1718 לאישה בשם מריאן וודסן (Marianne Woodsen), והיו לו בן ובת; נכדו היה חבר באספה המחוקקת הראשונה. הוא מת ב-16 בדצמבר 1774, לאחר שחי מספיק זמן כדי לראות את תלמידו הגדול, אן רובר ז'אק טורגו, בתפקיד שר האוצר.[2]
כתביו הכלכליים מקובצים בכרך ב'. של "Principaux économistes" ("כלכלנים ראשיים"), בהוצאת גיומה (Guillaumin) מפריז, עם הקדמה והערות מאת אז'ן דר (Eugène Daire); גם "Oeuvres économiques et philosophiques" ("עבודות כלכליות ופילוסופיות") שלו נאספו עם הקדמה והערה מאת אוגוסט אונקן (August Oncken, פרנקפורט, 1888); הדפסה מחודשת העתק מדויק של ה-Tableau économique (הטבלה הכלכלית), מתוך כתב היד המקורי, פורסמה על ידי "האגודה הכלכלית הבריטית" (British Economic Association, לונדון, 1895). כתביו האחרים היו הערך "Evidence" (עדות) באנציקלופדיה, ו-"Recherches sur l'évidence des vérites geometriques" ("מחקר על עדויות לאמיתות גאומטריות"), עם "Projet de nouveaux éléments de géometrie" ("פרויקט של אלמנטים גאומטריים חדשים"), 1773.[2]
ב-1758 פרסם את "הטבלה הכלכלית" (Tableau économique), שהיוותה בסיס לרעיונות הפיזיוקרטים. זו הייתה אולי העבודה הראשונה שניסתה לתאר את פעולת הכלכלה בצורה אנליטית, וככזו ניתן לראות אותה כאחת התרומות החשובות הראשונות למחשבה הכלכלית.
הפרסומים שבהם פרש קנה את הגותו היו אלה: שני ערכים, על "Fermiers" (איכרים) ועל "Grains" (דגנים), באנציקלופדיה הגדולה של דני דידרו וז'אן לה רון ד'אלמבר (1756, 1757);[2] מסה על חוק הטבע ב-"Physiocratie" ("פיזיוקרטיה")של די פון דה נמור (1768); "Maximes générales de gouvernement economique d'un royaume Agricole" ("חוקים כלליים לממשל כלכלי של ממלכת החקלאות", 1758), וההסבר שפורסם בו-זמנית "Tableau économique avec son explication" ("טבלה כלכלית עם ההסבר שלה"), עם המוטו המהולל: "Pauvres paysans, pauvre royaume; pauvre royaume, pauvre roi" ("איכרים עניים, ממלכה ענייה; ממלכה ענייה, מלך מסכן"); וקטעים קטנים אחרים.[2]
הטבלה הכלכלית, אם כי שמשום שהיא כתובה בצורה יבשה ומופשטת זכתה למעט תמיכה כללית, עשויה להיחשב למניפסט העיקרי של האסכולה. היא נחשבת על ידי חסידי קנה כזכאית למקום בין התוצרים המובילים של חוכמת האדם, והיא נקראה על ידי מיראבו, בקטע שצוטט על ידי אדם סמית, כאחת משלוש ההמצאות הגדולות שתרמו הכי הרבה ליציבותן של חברות פוליטיות. שתי האחרות הן הכתב והכסף. מטרתה הייתה להציג באמצעות נוסחאות מסוימות את האופן שבו תוצרי החקלאות, שהם מקור העושר היחיד, יחולקו במצב של חירות מושלמת בין מספר המעמדות של הקהילה (כלומר, המעמדות היצרניים של הבעלים והמעבדים של הקרקע, והמעמד הבלתי פרודוקטיבי המורכב מיצרנים וסוחרים), ולייצג בנוסחאות אחרות את דרכי ההפצה המתרחשות תחת מערכות של ריסון ורגולציה ממשלתית, עם התוצאות הרעות הנובעות לחברה כולה מדרגות שונות של הפרות כאלה של הסדר הטבעי. תוצאה העולה מהשקפותיו התאורטיות של קנה, שהדבר האחד הראוי לדאגתם של הכלכלן המעשי והמדינאי הוא הגדלת התוצר הנקי; והוא מסיק גם את מה שסמית אישר לאחר מכן, לא ממש מאותה עילה, שהאינטרס של בעל הקרקע קשור בקפדנות ובלתי ניתנת להפרדה עם האינטרס הכללי של החברה. מהדורה קטנה דה לוקס של יצירה זו, עם יצירות אחרות, הודפסה בשנת 1758 בארמון ורסאי תחת השגחת המלך, כאשר חלק מהדפים, כך נטען, הוצאו על פי דרישת המלך. כבר בשנת 1767 הספר נעלם מהמחזור, ואין כעת עותק שלו בר השגה; אבל, המהות שלו נשמר ב-"Ami des hommes" של מיראבו, וב-"Physiocratie" של די פון דה נמור.[2]
קנה ידוע בכתביו על הפוליטיקה והחברה הסינית. ספרו "Le Despotisme de la Chine" ("הרודנות של סין"), שנכתב ב-1767, מתאר את השקפותיו על המערכת האימפריאלית הסינית. הוא תמך בתפיסה המריטוקרטית של הענקת כוח פוליטי לחוקרים, ללא האריסטוקרטיה המסורבלת שאפיינה את הפוליטיקה הצרפתית, וחשיבותה של החקלאות לרווחתה של אומה. גרגורי בלו (Gregory Blue ) כתב שקנה "שיבח את סין כעריצות חוקתית ודגל בגלוי באימוץ מוסדות סיניים, כולל מערכת סטנדרטית של מיסוי וחינוך אוניברסלי". בלו משער שייתכן שהדבר השפיע על הקמת ההתיישבות הקבועה בבנגל ב-1793 על ידי האימפריה הבריטית.[4] גם האינטרסים של קנה במזרחנות היו מקור לביקורת. קרול בלום (Carol Blum), בספרה "Strength in Numbers" ("כוח במספרים") על צרפת של המאה ה-18, מתייגת את קנה כ"סנגור על עריצות מזרחית".[5]
בגלל הערצתו לקונפוציאניזם, העניקו לו חסידיו את התואר "קונפוציוס של אירופה". התאהבותו חסרת המעצורים של קנה בתרבות הסינית, כפי שתוארה על ידי הישועים, הביאה אותו לשכנע את בנו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת לשקף את "טקס חריש האדמה הקדושה" של הקיסר הסיני כדי לסמל את הקשר בין הממשל לחקלאות.[6]
קנה הכיר בשלושה מעמדות כלכליים בצרפת: המעמד ה"קנייני" המורכב מבעלי אדמות בלבד, המעמד ה"יצרני" של פועלים חקלאיים ומעמד הסוחרים ה"עקר". קנה לא ראה שום תועלת למעמד העקר והאמין שהיצרני הוא החשוב ביותר. קנה ראה את החקלאות של צרפת כנחשלת ולא פרודוקטיבית בהשוואה לבריטניה בתקופה שבה שהה בארמון ורסאי. אף על פי שהתגורר בארמון, קנה האמין שחקלאות היא לב ליבה של הכלכלה ובעלת חשיבות מיוחדת עבורו. קנה טען כי מיסים המוטלים על חקלאים רק מזיקים לחברה שכן מיסים אלו יפחיתו את התמריץ לייצור חקלאי. מיסוי בעלים (מחזיקי נכס) לא הורס את אמצעי הייצור כלומר אין ירידה בתפוקה. קנה רצה שהבעלים יישאו במלוא נטל המס במדינה שכן מיסוי חקלאים הוא תוצאה שלילית לכולם. הסרת התמריצים מהחקלאים מפחיתה את הייצור החקלאי ואת העודף החקלאי שלדעת קנה הוא לב הכלכלה. קנה התנגד גם למיסים עקיפים בניגוד למיסים ישירים. "מיסים עקיפים" אלה מוטלים על הציבור הצרפתי על ידי בעלים שתאוות הבצע שלהם דורשת חסינות מפני מיסוי. למיסים ישירים על בעלים אין השפעה על רבייה וצמצום כלכלי. הפחתת המיסים העקיפים והגדלת המיסים הישירים נותנת לצרפתים עודף של חקלאות והמימון שהמדינה צריכה. עם זאת, דעה זו לא הייתה פופולרית במיוחד בקרב העשירים שקנה שהה בחברתם בקביעות. היו תקופות שבהם הוא חשש לחייו בארמון.
{{cite journal}}: (עזרה)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
