Loading AI tools
פעילת זכויות בעלי מוגבלויות אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ודית' ("ג'ודי") אלן היומן (באנגלית: Judith Ellen "Judy" Heumann; 18 בדצמבר 1947 – 4 במרץ 2023) הייתה יהודייה אמריקאית פעילה למען זכויות אנשים עם מוגבלות, שנחשבה לאחת ממובילות המאבק לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלות בארצות הברית ובעולם. עבודתה עם ממשלות, ארגונים לא ממשלתיים, מלכ"רים וארגונים שונים הובילה לתרומות משמעותיות לפיתוח חקיקה וקידום מדיניות המקדמת זכויות אדם של ילדים ומבוגרים עם מוגבלויות. במסגרת עבודתה בבנק העולמי ובמחלקת המדינה של ארצות הברית, הובילה היומן את הזרם המרכזי של זכויות אנשים עם מוגבלות במישור הבינלאומי.
לידה |
18 בדצמבר 1947 פילדלפיה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
4 במרץ 2023 (בגיל 75) וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
מדינה | ארצות הברית |
השכלה | אוניברסיטת לונג איילנד (1969) |
מקצוע | עיתונאית, פעילה חברתית למען זכויות אנשים עם מוגבלויות |
פרסים והוקרה | 100 נשים (BBC) (2022) |
judithheumann | |
היומן נולדה לוורנר ואילסה היומן, יהודים שהיגרו מגרמניה לניו יורק בשנות ה-30.[1] בגיל 18 חודשים חלתה בפוליו ובשל כך היא התניידה באמצעות כיסא גלגלים. במהלך חייה נאלצה היומן להאבק רבות על זכותה לחינוך וזאת בשל סירוב המערכת הציבורית לאפשר לה להגיע ללמוד בבית הספר הציבורי הקרוב לביתה בתואנה כי חוסר היכולת שלה ללכת מהווה סיכון במקרה של שריפה.[1][2] במקום זאת, במשך שלוש שנים קיבלה הדרכה ביתית פעמיים בשבוע, במשך כשעה בכל ביקור. אמא של היומן, פעילה קהילתית ואקטיבסטית בפני עצמה, ערערה על ההחלטה והדבר הוביל לכך שג'ודי הועברה לבית ספר לחינוך מיוחד בו למדו רק תלמידים עם מוגבלות. לפי חוקי העיר תלמידים עם מוגבלות בגיל תיכון היו זכאים רק להדרכה ביתית ולא מגיעים לבית הספר אך בשל מאבקה של היומן והורים נוספים המדיניות שונתה ובשנת 1961 ג'ודי נכנסה לתיכון.
בין הגילאים 9–18 שהתה היומן בכל קיץ במחנה קיץ לילדים עם מוגבלות בשם "מחנה ג'נד", בעיירה האנטר, ניו יורק,[1] שם הכירה את בובי לין ופרידה טנקוס, איתם תעבוד מאוחר יותר כפעילים לזכויות נכים.[3][4][5] מחנות קיץ אלה היקנו להיומן מודעות רבה יותר להקשר הפוליטי לבעיות של אנשים עם מוגבלות כפי שכתבה מאוחר יותר: "הייתה לנו אותה שמחה ביחד, אותו הכעס על הדרך בה התייחסו אלינו ואותם תסכולים מהזדמנויות שלא היו לנו".[6]
היומן חלמה להיות מורה במערכת החינוך של ארצות הברית ובשנת 1970 ביקשה לקבל רישיון הוראה ממועצת החינוך של העיר ניו יורק. המועצה דחתה את הבקשה שלה בטענה שבמקרה של חירום כמו שריפה היא לא תוכל לעזור לתלמידים שלה לצאת מן הבניין ועל כן היא מהווה סכנה עבורם. היומן העידה בספרה כי במהלך הבדיקה הרפואית שעשו לה מטעם מועצת החינוך ביקשה הרופאה ממנה שתציג לה כיצד היא הולכת לשירותים, דבר שהוביל אותה למבוכה רבה והשפלה גדולה. היומן ביקשה להגשים את החלום שלה והחליטה לתבוע את מועצת החינוך של העיר ניו יורק בטענה כי מפלים אותה בשל מוגבלתה.[1][7] התביעה זכתה להד תקשורתי רחב וזאת בעיקר לאחר שעיתון מקומי שליווה את התביעה פרסם כתבה תחת הכותרת "אתה יכול להיות נשיא עם פוליו אבל לא מורה" בהשוואה לנשיא ארצות הברית המנוח פרנקלין דלאנו רוזוולט שחלה בפוליו. מועצת החינוך של העיר ניו יורק הבינה כי הסיכויים בתיק נמוכים מאוד, וזאת בעיקר בשל אמירתה של השופטת בתיק שהמליצה למועצה להגיע לפשרה.[1] היומן הייתה המורה הראשונה בניו יורק המתניידת בכיסא גלגלים[8][9] אך העידה שבשל ההד התקשורתי הנרחב שהתיק שלה קיבל מנהלים רבים פחדו מלהעסיק אותה בתור מורה. המקום היחיד שהסכים היה בית הספר לחינוך מיוחד בו היא למדה ושם עבדה במשך שלוש שנים.[10]
התביעה של היומן נגד מועצת החינוך של העיר ניו יורק הובילה לחשיפה תקשורתית רבה והיא החלה לקבל פניות מעשרות ואף מאות של אנשים עם מוגבלות שביקשו לספר לה על אפליה שהם חווים בשל מוגבלותם. באותם ימים הבינו היומן וחבריה כי הבעיות איתן הם מתמודדים אינן בשל מוגבלותם אלא בשל הסביבה שמגבילה אותם, רעיון מרכזי במודל החברתי בתחום לימודי מוגבלות, ובשל כך החליטו לפעול לשנות את המצב. בשנת 1970 הקימו את הארגון "Disabled in Action" (נכים בפעולה) שהתמקד בהבטחת ההגנה על אנשים עם מוגבלות במסגרת חוקי זכויות האזרח באמצעות מחאה פוליטית.[11][12] הארגון פעל רבות על מנת להשפיע על נוסח חוק השיקום, בעיקר להכנסת סעיף 504 שהיה אמור להבטיח את הזכות לנגישות למבנים ושירות ציבורי. באוקטובר 1972 הטיל הנשיא ריצ'רד ניקסון וטו על מספר גרסאות שהציע הארגון לחוק השיקום של 1973. ההפגנה המפורסמת ביותר של הארגון הייתה בשנת 1973 כששמונים אנשים עם מוגבלות בראשות היומן חסמו את שדרות מדיסון בניו יורק במחאה על אי קידום החוק.[13]
אד רוברטס, אקטיביסט מוכר לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות ומייסד המרכז לחיים עצמאיים, שמע על הפעילות של היומן והתקשר לבקש ממנה לעבור לקליפורניה על מנת לעבוד במרכז לחיים עצמאיים באוניברסיטת ברקלי. בין השנים 1975–1982 הייתה היומן סגנית מנהלת של המרכז לחיים עצמאיים בקליפורניה ובמקביל הובילה לקידום הפעילות הבינלאומית של המרכז במודל התנועה לחיים עצמאיים.[3]
היומן הייתה אחראית ליישום חקיקה ברמה הלאומית לתוכניות בתחום החינוך המיוחד, מחקר נכים, שיקום מקצועי וחיים עצמאיים, המשרתת יותר מ-8 מיליון בני נוער ומבוגרים עם מוגבלויות.
בעת ששימשה כעוזרת מחוקק ליו"ר ועדת הסנאט האמריקאית לעבודה ורווחה ציבורית בשנת 1974, סייעה היומן בפיתוח חקיקה שהפכה לחוק החינוך לאנשים עם מוגבלויות.
סעיף 504 בחוק השיקום האמריקאי של שנת 1973 היה אמור להבטיח את הזכות לנגישות של מבנים ושירותים ציבוריים ובכך בפעם הראשונה להבטיח את הזכות לחיים שוויונים עבור אנשים עם מוגבלות. הבטחת החקיקה הובילה לאופטימיות רבה בקרב אנשים עם מוגבלות אך במהלך השנים היה נראה כי למרות ההבטחות לחקיקה המחוקק האמריקאי אינו מתכוון לחוקק את הסעיף המיוחל. בשל כך החליטה היומן יחד עם חבריה לארגן מחאות במשרדים של משרד הבריאות, החינוך והרווחה ברחבי ארצות הברית. היומן עצמה הובילה את המחאה בסן פרנסיסקו שהתקיימה ב-5 באפריל 1977, במסגרת המחאה פרצו המפגינים למשרד הבריאות, החינוך והרווחה בעיר ולא הסכימו לעזוב עד אשר יחתמו על תקנה 504. 150 איש נשארו בבניין הממשלתי במשך 28 ימים בהפגנה שזכתה לשם "sit-in 504" (אנ') ונחשבת להפגנה הארוכה ביותר בבניין פדרלי בהיסטוריה של ארצות הברית. בסופו של דבר ב-4 במאי 1977 הכריז ג'וזף קאליפנו, שר הבריאות, חינוך ורווחה של ארצות הברית על חתימה על סעיף 504.[13][14][15][16][17][18][19][20]
בשנת 1983 ייסדה היומן יחד עם אד רוברטס וג'ואן לאון את המכון העולמי למגבלות וכיהנה כמנהלת שותפה של הארגון עד שנת 1993.[21] זהו אחד מארגוני זכויות הנכים העולמיים הראשונים שהוקמו והובלו על ידי אנשים עם מוגבלויות. WID פועל לקידום הזכויות וההזדמנויות של למעלה ממיליארד אנשים עם מוגבלויות ברחבי העולם, תוך הפעלת מחקר ומדיניות לפעולה והפעלת הכללה.[21]
היומן כיהנה בממשל קלינטון כעוזרת מזכיר משרד החינוך המיוחד ושירותי שיקום במשרד החינוך האמריקאי בין השנים 1993–2001.[22]
בין השנים 2002–2006 כיהנה היומן כיועצת הראשונה של קבוצת הבנק העולמי בנושא מוגבלות ופיתוח, והובילה את עבודת הבנק העולמי בנושא אנשים עם מוגבלות. כחלק מתפקידה פעלה להרחבת הידע והיכולת של הארגון לעבוד עם משלחות וחברות אזרחיות לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלות והכללת זכויותיהם במדיניות ציבורית רחבה.[23] היא הייתה יועצת מובילה לשותפות העולמית של אנשים עם מוגבלות ופיתוח מדיניות נגישה.
בשנת 2010 הפכה היומן ליועצת המיוחדת לזכויות אנשים עם מוגבלות עבור משרד החוץ האמריקאי שמינה הנשיא ברק אובמה.[24] היומן הייתה הראשונה והיחידה בתפקיד זה שקודם בשנת 2010 על ידי הנשיא ברק אובמה.[1] ב-20 בינואר 2017 עזבה היומן את תפקידה במשרד החוץ עם שינוי הממשל. תפקיד היועץ המיוחד הופסק על ידי שר החוץ של ארצות הברית רקס טילרסון בשנת 2017.[25]
מספטמבר 2017 עד אפריל 2019, היומן הייתה עמיתה בכירה בקרן פורד, שם עבדה כדי לקדם הכללת אנשים עם מוגבלות בעבודת הקרן ובעבודה פילנתרופית. היומן הפיקה והשתתפה בכתיבת מאמר הבוחן את חוסר הייצוג של אנשים עם מוגבלות מול המצלמה ומאחוריה, כמו גם את הסטריאוטיפים הבולטים של דמויות נכים כשהם מיוצגים בתקשורת.[26]
נפטרה ב-4 במרץ 2023.
היומן הייתה בעלת תואר מאוניברסיטת לונג איילנד בניו יורק משנת 1969 ותואר שני בבריאות הציבור מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי משנת 1975. בנוסף זכתה לשישה דוקטורטים של כבוד:
ציטוטים בנושא ג'ודית' היומן בוויקיציטוט (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.