Loading AI tools
סוכנות ידיעות אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונייטד פרס אינטרנשיונל (באנגלית: United Press International; UPI) היא סוכנות ידיעות אמריקאית שסיפקה חומר חדשותי, תמונות, סרטים ושמע לאלפי עיתונים, מגזינים, תחנות רדיו וטלוויזיה במהלך המאה ה-20. בשיאה היו לה יותר מ-6,000 מנויי מדיה. מאז הראשון מבין כמה קיצוצים במכירות ובצוות ב-1982, ומכירת רשימת לקוחות השידור שלה ב-1999 ליריבה הראשית בארצות הברית, Associated Press, התרכזה UPI בנישות קטנות יותר של שוק המידע.
_logo.svg){kind=logo} | |
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים |
E. W. Scripps  |
| תקופת הפעילות |
1907–הווה (כ־117 שנים) |
| חברת אם |
News World Communications |
| מיקום המטה |
וושינגטון די. סי. |
| ענפי תעשייה |
עיתונאות |
|
www | |
  | |
_(14755909362).jpg)
סוכנות הידיעות הוקמה ב-1907 כ-United Press Associations, אך נודעה בציבור בשם United Press או UP. סוכנות הידיעות נוצרה מאיחוד של שלושה סינדיקטים קטנים יותר של חדשות על ידי מוציא לאור של עיתוני המערב התיכון EW Scripps. בראשה עמד יו ביילי (1890–1966) בין השנים 1935 ל-1955. בזמן פרישתו, ל-UP היו 2,900 לקוחות בארצות הברית, ו-1,500 בחו"ל.[1]
ב-1958 היא הפכה ל-United Press International לאחר שקלטה את שירות החדשות הבינלאומי (INS) במאי.[2][3] כ-UP או UPI, הסוכנות הייתה בין שירותי החדשות הגדולים בעולם, והתחרתה בתוך ארצות הברית במשך כ-90 שנה עם Associated Press (AP) ובעולם עם AP, רויטרס וסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP).
בשיאה היו ל-UPI יותר מ-2,000 עובדים במשרה מלאה, 200 לשכות חדשות ב-92 מדינות והיו לה יותר מ-6,000 מנויי מדיה. עם העלייה בפופולריות של חדשות הטלוויזיה, הידרדרו עסקיה של UPI כאשר ירדה תפוצתם של עיתוני אחר הצהריים שהיוו את קטגוריית הלקוחות הראשית שלה. דעיכתה הואצה לאחר מכירת UPI ב-1982 על ידי חברת Scripps.
מאז מכירתה ב-1982 שינתה UPI בעלות מספר פעמים והייתה פעמיים בארגון מחדש בהתאם לצ'פטר 11 של חוק פשיטת הרגל האמריקאי.[4] עם כל שינוי בבעלות הגיעו שירותים וצמצומים עמוקים יותר בצוות ושינויי מיקוד וצמצום מקביל של בסיס לקוחות המדיה המסורתית שלה. מאז המכירה ב-1999 של רשימת לקוחות השידור שלה ליריבה הגדולה, AP, התרכזה UPI בנישות קטנות יותר של שוק המידע.
בשנת 2000 נרכשה UPI על ידי News World Communications, חברת מדיה בינלאומית שנוסדה בשנת 1976 על ידי סון מיונג מון מנהיג כנסיית האיחוד.
החברה מפעילה אתר חדשות ושירות תמונות ומפרסמת מספר חבילות של מוצרי מידע. האתר מבוסס ברובו על איגוד מידע ממקורות אחרים באינטרנט שנאסף על ידי צוות מערכת קטן, התוכן היומי של UPI מורכב משירות סיכום חדשותי בשם "NewsTrack", הכולל דוחות כלליים, עסקיים, ספורט, מדע, בריאות ובידור, ו"דברים מוזרים בחדשות." החברה מפעילה גם שירות פרימיום שכולל כיסוי וניתוח מעמיקים יותר של איומים מתעוררים, תעשיית הביטחון ומשאבי אנרגיה. התוכן של UPI מסופק בשפות אנגלית, ספרדית וערבית.
המשרד הראשי של UPI נמצא במטרופולין מיאמי. החברה מחזיקה במשרדים בחמש מדינות נוספות ונעזרת בעיתונאים עצמאיים בערים גדולות אחרות.
אדוארד סקריפס (1854–1926) החל להפיץ בארצות הברית רשת של עיתונים שהראשון מביניהם היה קליבלנד פרס (Cleveland Press). באותה העת סירבה Associated Press שעברה ארגון מחדש למכור את שירותיה לכמה מהעיתונים שלו, שרובם היו עיתוני ערב שהתחרו עם בעלי זיכיונות קיימים של AP. בשנת 1907 מיזג סקריפס שלושה סינדיקטים קטנים יותר בבעלותו או בשליטתו, Publishers Press Association, Scripps-McRae Press Association, ו-Scripps News Association, שהתאגדו יחד ל-United Press Associations. מטה החברה היה בעיר ניו יורק.
סקריפס היה מנוי בסוכנות ידיעות קודמת, שנקראה גם כן יונייטד פרס, שהתקיימה בסוף המאה ה-19, בחלקה בשיתוף פעולה עם הנהלת ה-AP המקורית בניו יורק ובחלקה בתחרות קיומית עם שני ארגונים משיקגו שעשו שימוש גם בשם AP.
סקריפס על סמך ניסיונו מהמאבק בין יונייטד פרס הקודמת לסוכנויות AP השונות, דרש שלא יהיו הגבלות על מי שיכול לקנות חדשות משירות החדשות שלו, כולל מתחריו. סקריפס גם קיווה להרוויח ממכירת החדשות הללו לעיתונים בבעלות אחרים. באותה תקופה ועד מלחמת העולם השנייה, רוב העיתונים הסתמכו על סוכנויות חדשות לכתבות מחוץ לאזורים הגאוגרפיים הקרובים שלהם.
בשנת 1935, שנים לפני שהמתחרה AP שהייתה בשליטת תעשיית העיתונים עשתה זאת, וחרף התנגדות בתעשיית העיתונים, החלה UP למכור חדשות למדיום הרדיו החדש והמתחרה.
יונייטד פרס של סקריפס נחשבה למקור חדשותי אלטרנטיבי ל-AP. כתבי UP כונו "Unipressers" ונודעו באגרסיביות והתחרותיות העזה שלהם. סימן היכר נוסף של תרבות החברה היה הכשרה רשמית מועטה של כתבים; עובדים חדשים נדחקו לעיתים קרובות למצב של "לטבוע או לשחות" של דיווח על נושא לא מוכר. הם נגמלו מהסיסמה המפורסמת והמתועדת היטב של UP של "קבל את זה קודם, אבל קודם כל, עשה זה נכון". למרות הביקורות, הפכה UP (ולאחר מכן UPI) לבית ספר עבור דורות של עיתונאים.
כמו יתר הסוכנויות שעוסקות במידע חדשותי, ל-UP ולימים UPI היו טעויות. אחת המפורסמות שבהן הייתה כשנשיא UP, רוי וו. הווארד, שטייל אז בצרפת, מסר בטלגרף כי שביתת הנשק של 1918 שסיימה את מלחמת העולם הראשונה הוכרזה ארבעה ימים לפני שהתרחשה. המוניטין של הווארד שרד ומאוחר יותר הוא הפך לשותף של סקריפס, ששמו הופיע באחת מחברות הבת של סקריפס, סקריפס-הווארד. למרות זאת הצליחו הכתבים של הסוכנות לעיתים קרובות לספר סיפורים בצורה מהירה ומדויקת ביחס למתחרים. בשנת 1950, למשל, UP דיווחה על פלישת קוריאה הצפונית לדרום קוריאה שעתיים וארבעים דקות לפני יריבתה, ה-AP. הניו יורק טיימס התנצל מאוחר יותר בפני UP על כך שסירב להדפיס מידע על הפלישה עד ש-AP אישר זאת.
בשנת 1955 הפך פרנק ברתולומיאו לנשיא UP. ברתולמיאו היה האחרון שעלה לתפקיד הבכיר של הסוכנות ישירות מכתבי החדשות שלה, ולא מהמכירות, והיה אובססיבי למיזוג UP עם שירות החדשות הבינלאומי (International News Service), סוכנות חדשות שנוסדה על ידי וויליאם רנדולף הרסט ב-1909.
ב-1958 התאחדו UP ו-INS התאחדו ל-United Press International (ובקיצור UPI). בארגון החדש היו 6,000 עובדים ולו היו 5,000 מנויים, כאלף מהם עיתונים.
המיזוג נועד ליצור ישות כלכלית חזקה יותר מ-UP או INS שתוכל להתחרות מול Associated Press. ליונייטד פרס אינטרנשיונל שהוקמה לא מכבר היו 950 עיתוני לקוחות. מחשש לבעיות אפשריות של הגבלים עסקיים עם משרד המשפטים של ממשל אייזנהאואר, סקריפס והרסט מיהרו לבצע את המיזוג במהירות ובסודיות בלתי רגילה.
רוב עובדי INS איבדו את עבודתם כמעט ללא אזהרה, ומעטים יחסית אכן הצטרפו ל-UPI החדש.עם זאת העמודים של כותבי INS פופולריים, כמו בוב קונסידין, לואלה פרסונס ורות מונטגומרי, המשיכו ב-UPI.
המתחרה AP הייתה איגוד של מוציאים לאור יכול היה להיעזר במוציאים החברים לסייע בתשלום של הוצאות יקרות של כיסוי חדשות כדוגמת מלחמות, משחקים אולימפיים ואספות פוליטיות. לעומתם לקוחות UPI שילמו סכום קבוע שנתי; כתלות בחוזים עצמאיים, UPI לא הייתה יכולה לבקש מהם עזרה בכיסוי הוצאות כבדות של סיקור חדשותי. בתקופת השיא של UPI, שילמו עיתונים לרוב כחצי מהמחיר ששילמו ל-AP באותן ערים עבור אותם שירותים: לדוגמה בנקודת זמן מסוימת "Chicago Sun-Times" שילמו ל-AP סכום של 12,500 דולר לשבוע, אך ל-UPI רק 5,000 דולר, ואילו וול סטריט ג'ורנל שילמו ל-AP סכום של 36,000 דולר ואילו ל-UPI רק 19,300 דולר. סוכנות AP ששירתה 1,243 עיתונים באותו הזמן נותרה המתחרה העיקרית של UPI. ב-1959 היו ל-UPI בסך הכל 6,208 לקוחות ב-92 מדינות וטריטוריות, 234 לשכות חדשות והוצאות שכר שנתיות של 34,000,000 דולר.
המיזוג של UP-INS כלל מרכיב עסקי נוסף שעתיד היה לפגוע קשות בחברת UPI החדשה בשנים שלאחר מכן. מכיוון ש-INS הייתה חברת בת של סינדיקט קינג פיצ'רס של הרסט וכיוון שסקריפס שלט בכמה סינדיקטים אחרים של עיתונים, חששו שתי החברות מבעיות אפשריות של הגבלים עסקיים, והסינדיקטים שלהם נותרו מחוץ לחברת UPI המשולבת. מהלך הזה עלה ל-UPI בהכנסות של חברת הבת הקודמת שלה United Feature Syndicate, שבשנים מאוחרות יותר השיגה רווחים גדולים מהסינדיקציה של פינאטס ורצועות קומיקס וטורים פופולריים אחרים.
בדיווח על התנועה לזכויות האזרח של שנות ה-50 וה-60 נהנתה UPI מיתרון של עצמאות על פני AP. מכיוון ש-AP היה קואופרטיב שבעיקרו בבעלות העיתונים, העיתונים בדרום ארצות הברית השפיעו על סיקור התסיסה הגזעית והמחאות, ולעיתים קרובות התעלמו, צמצמו או הטו את הדיווח. ל-UPI לא היה סוג כזה של לחץ, וההנהלה, איפשרה לעיתונאים חופש רב בתיאור אירועי המאבק לזכויות האזרח.
כתבת הבית הלבן הלן תומאס הפכה לפנים הציבוריים של UPI, כשהחל מתחילת שנות ה-60 הופיעה במסיבות עיתונאים בטלוויזיה. בדיווח על ההתנקשות בנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי ב-22 בנובמבר 1963 הייתה UPI הראשונה לדווח על האירוע, ולפני מתחרתה AP. כתב הבית הלבן של UPI, מרימן סמית', היה עד ראייה, והוא פיקד על הטלפון היחיד של מכונית העיתונות כדי להכתיב את הסיפור ל-UPI בזמן שכתב AP ג'ק בל ניסה – ללא הצלחה – לקחת את הטלפון כדי שיוכל להתקשר למשרדו. סמית' ו-UPI זכו בפרס פוליצר על דיווח זה.
בעקבות לחץ של חברת האם Scripps שרצתה להתחרות טוב יותר בשירותי החדשות והצילום של AP, קלטה ב-1952 יונייטד פרס שירות צילום רדיו ACME Newspictures בבעלות משותפת.
גם במדיום הוויזואלי החדש יותר של הטלוויזיה הייתה UP מעורבת. בשנת 1948 היא נכנסה לשותפות עם Fox Movietone News, שהייתה חברת בת של פוקס המאה ה-20, כדי לצלם סרטי חדשות עבור תחנות טלוויזיה. בין לקוחותיו של שירות זה שנקרא United Press Movietone (או UPMT), היו רשתות גדולות ותחנות מקומיות, בהן גם חדשות ABC. בעשורים שלאחר מכן, הוא עבר מספר שינויים בשותפויות ובשמות, ונודע בעיקר בשם United Press International Television News (UPITN). מנהלים בכירים של UPITN עזרו מאוחר יותר לטד טרנר ליצור את CNN, כששני הנשיאים הראשונים שלה, ריס שונפלד וברט ריינהרדט, הגיעו משורות UPITN.
ב-1958 נוצר שירות האקטואליה של UPI Audio עבור תחנות רדיו. לאחר מכן שונה שמו ל-United Press International Radio Network. השירות היה ספין-אוף משירות הסרטים החדשותיים ובסופו של דבר סיפק חומר חדשותי ליותר מאלף תחנות רדיו ורשתות ארצות הברית וזרות, כולל NPR.
בתחילת שנות ה-60 התקרבה UPI לגודלה של ה-AP, אבל כשחברות ההוצאה לאור החלו לצמצם את עיתוני הערב שלהן, העיתונים לא היו יכולים להרשות לעצמם להירשם גם ל-UPI וגם ל-AP. גורם נוסף לדעיכתה של UPI היה חוסר הצלחתה בפיתוח נוכחות בטלוויזיה. בתחילת שנות ה-80 ירד מספר העובדים ל-1,800 והיו רק 100 לשכות חדשות.
בתחילת שנות ה-80 בלחץ יורשיו של סקריפס, חברת סקריפס, שספגה את הפסדי UPI במשך שני עשורים לפחות, החלה לנסות להעביר את השליטה ב-UPI. היא ניסתה להביא שותפים נוספים לתעשיית העיתונים, וכשמהלך זה נכשל, ניהלה החברה משא ומתן עם המתחרה הבריטית רויטרס, שרצתה להגדיל את נוכחותה בארצות הברית.
חברת סקריפס העבירה לבסוף את הבעלות לשני אנשי עסקים חסרי ניסיון תמורת 1 דולר, דאגלס רוהה (בנו של דייוויד רוהה, חבר בית הצדק האוניברסלי, הגוף הממשלתי העליון של הדת הבהאית) וויליאם גייסלר. רוהה וגייסלר השיגו את UPI תמורת 1 דולר. על פי תנאי הסכם הרכישה הזרימה חברת סקריפס ל-UPI סכום של 5 מיליון דולר, מתוך הכרה של 1.0 דולר–1.5 מיליון דולר לחודש ש-UPI כבר הפסידה. בהתמודדות עם ספקנות בתעשיית החדשות לגבי הרקע והכישורים שלהם לנהל סוכנות חדשות בינלאומית, רוהה וגייסלר צפו בעלייה בביטולי החוזים. למרות בעיות בתזרים המזומנים, הם העבירו את המטה של UPI מניו יורק לוושינגטון.
במהלך תקופה זו שונה שמו של שירות חדשות האודיו לתחנות רדיו ל-United Press International Radio Network. בשל מחסור במזומן וקושי לעמוד בשכר, מכרה החברה את שירות הצילום הזר של UPI וחלק מזכויות היוצרים על תמונותיה לסוכנות הידיעות רויטרס. היא גם מכרה את ספריית התמונות של UPI בארצות הברית, שכללה את הארכיונים של סוכנות הצילום הקודמת Scripps Acme ואת התמונות והתשלילים של International News Photos, רכיב התמונות של ה-INS לארכיון בטמן (Bettman). אלו נמכרו מאוחר יותר לתאגיד קורביס (Corbis) של ביל גייטס, ועברו דיגיטציה לצורך רישוי, לעיתים קרובות ללא כל סימון של מקורן מ-UPI. באוגוסט 2011 הכריזה קורביס על עסקה עם AP להפצת התמונות ללקוחותיהם, ולמעשה משלבת את ספריית UPI שלפני 1983 עם זו של יריבתה הראשית לשעבר למטרות שיווקיות מסוימות.[5] בשנת 2016 נמכר קורביס לקבוצת Visual China.[6]
בידי UPI נותר חלק המיעוט מ-UPITN, שנמכר גם כן. שמה של הסוכנות הוסב ל-Worldwide Television News (WTN). כך איבדה UPI גם את השליטה על ספריית הסרטים והווידאו שלה, המוחזקת כעת על ידי היורשת של WTN, Associated Press Television News, שנכנסה לתחום חדשות הווידאו הרבה אחרי ש-UPI עזבה אותה.
במשך שנים סבלה יונייטד פרס מניהול כושל, החמצת הזדמנויות וקיצוץ מתמשך בשכר ובצוות, וב-1984 פשטה UPI רגל. מריו ואסקז ראניה, איל תקשורת מקסיקני, עם שותף מיעוט אמריקאי נומינלי, מפתח הנדל"ן יוסטון ג'וזף רוסו, רכש את UPI מפשיטת רגל תמורת 40 מיליון דולר, הפסיד מיליונים במהלך כהונתו הקצרה, ופיטר בכירים.
ב-1988 נמכרה UPI לחברת טכנולוגיית מידע והון סיכון Infotechnology, Inc., שהיא גם חברת האם של ערוץ Financial News, בראשות שתיהן עומד ארל בריאן, שהפך גם ליו"ר UPI. בתחילת 1991 הגישה Infotechnology בקשה לפשיטת רגל, הודיעה על פיטורים ב-UPI וביקשה לקצץ בתנאי העובדים. בשלב זה ירדה UPI ל-585 עובדים. מאוחר יותר באותה שנה הגישה UPI בקשה לפשיטת רגל בפעם השנייה, וביקשה פטור מחובות של 50 מיליון דולר כדי שניתן יהיה למכור אותה. ב-1992 קבוצת משקיעים סעודים, ARA Group International (AGI), קנתה את UPI תמורת 4 מיליון דולר.
במאי 2000 נרכשה UPI על ידי News World Communications, קונגלומרט תקשורת שהוקם על ידי מייסד כנסיית האיחוד סאן מיאנג מון, שהחזיק גם בוושינגטון טיימס ועיתונים בדרום קוריאה, יפן ודרום אמריקה. למחרת, כתבת הבית הלבן של UPI, הלן תומאס, התפטרה מתפקידה, לאחר שעבדה עבור UPI במשך 57 שנים.
אתר האינטרנט הרשמי של יונייטד פרס אינטרנשיונל (באנגלית)
יונייטד פרס אינטרנשיונל, ברשת החברתית פייסבוק
יונייטד פרס אינטרנשיונל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יונייטד פרס אינטרנשיונל, ברשת החברתית אינסטגרםSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
