הפיקוד העליון של הוורמאכט

הפיקוד העליון של הוורמאכט, בקיצור או.ק.וו. (בגרמנית: Oberkommando der Wehrmacht או בקיצור OKW ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏), היה יחידת המטה העליונה של הורמאכט בזמן מלחמת העולם השנייה, בעלת סמכות על כוחות היבשה של הוורמאכט ( Heer), קריגסמרינה (Kriegsmarine) והלופטוואפה. הפיקוד העליון חלק ממטות השליטה של הכוחות המזוינים של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה היה אחראי על תיאום פעולותיו של הוורמאכט. המפקדה נוצרה בשנת 1938 והחליפה את משרד הרייכסווהר (גרמנית: Reichswehrministerium ). יריבות במטות השליטה של הכוחות המזוינים של גרמניה הנאצית בעיקר מול הOKH (מפקדה עליונה לכוחות היבשה של הוורמאכט) מנעו מהאו.ק.וו מלהפוך למטה כללי מאוחד בראש פירמידת פיקוד אפקטיבית. בעת המלחמה היה האו.ק.וו כפוף לאדולף היטלר בתפקידו כמפקד העליון של הוורמכט וצבר סמכויות והחל משנת 1942 היה האו.ק.וו אחראי על כל חזיתות המלחמה מלבד החזית המזרחית, זאת מאחר שהיטלר נקט במדיניות מכוונת של הפרד ומשול שמטרתה הייתה למנוע ממי מזרועות הצבא דומיננטיות בקבלת החלטות והותירה את ההחלטה הסופית והשליטה בידי היטלר.

דגל ראש מפקדת הפיקוד העליון של הוורמאכט

חותמת רשמית של הפיקוד העליון על הוורמכט

קייטל ויודל עומדים לצידי היטלר, צילום של אנשי המטה והמפקד העליון של הורמכט במאורת הזאב בפרוסיה המזרחית

גנרל וילהלם קיטל. צילום רשמי של הצבא הגרמני

גנרל אלפרד יודל. צילום רשמי של הצבא הגרמני

ישיבת מטה בעת מבצע ברברוסה 1941, אדולף היטלר וסביבו קייטל, בראוכיטש ופרידריך פאולוס מפקד הצבא השישי

גנרל יודל חותם על הסכם כניעת גרמניה הנאצית ביום 7 במאי 1945

גנרל וילהלם קייטל חותם על תנאי כניעת גרמניה הנאצית בברלין ביום 8 במאי 1945

בראשית

הפיקוד העליון של הוורמאכט הוקם בפקודה מיום ה 4 בפברואר 1938 לאחר סיום פרשת בלומברג-פריטש. במהלך פרשה זו פוטרו מפקדי הוורמאכט, ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, על ידי היטלר, בשנים 1937 ו-1938, לאחר שהתגלו פרשיות מין מביכות הקשורות בהם והלכה למעשה שימשה את היטלר על מנת לסלק את מתנגדיו מפיקוד הצבא. בתום פרשת בלומברג-פריטש היטלר הכריז על עצמו כ"מפקד העליון של הכוחות המזוינים", והחל תהליך בסופו היה הצבא לעושה דברו של היטלר, ללא כל שיקול דעת עצמאי וללא השפעה פוליטית. לולא השתלטות זו ספק אם היה היטלר יכול לנקוט בצעדים המדיניים והצבאיים הקיצוניים שנקט בשנים שלאחר מכן, לרוב אל מול דעה מקצועית נוגדת של מפקדי הצבא.

על חורבות משרד הרייכסווהר הקים היטלר את הפיקוד העליון של הוורמאכט והעמיד בראשו את וילהלם קייטל^[1]. בראש מחלקת המבצעים של הגוף החדש הועמד הגנרל אלפרד יודל. ב-1 בנובמבר 1938 הועלה קייטל לדרגת גנרל-אוברסט. בסוף אוגוסט 1939, לקראת פתיחת מלחמת העולם השנייה, מונה קייטל ל"מועצת מיניסטרים להגנת המדינה", שהקים היטלר^[2] וב-19 ביולי 1940 לאחר כניעת צרפת קיבל קייטל דרגת גנרלפלדמרשל^[3]. הקמת המפקדה נעשתה, ככל הנראה מתוך אסטרטגיה של היטלר שמטרתה הייתה פירוק הצבא מכוח ההשפעה שלו ובנית מוקדי כוח חלופיים שיהיו כפופים לחלוטין להיטלר.כך, למצופה ממערכת בעל היררכיה ברורה, קציני צבא בכירים עקפו את סמכות המפקדה העליונה והיו בעלי גישה ישירה להיטלר כמו מפקד ה OKH ולטר פון בראוכיטש שהיה למעשה דמות חלשת אופי שהתרפס בפני היטלר אך לא נמנע מלפעול נגד קייטל ופקודותיו. לאור אסטרטגיה זו נמנע היטלר מלמנות מפקד למטה הכוחות המשולבים בין היתר מחשש שקצין ברמה כזו עלול להתחרות איתו על תהילת הניצחון. מפקדת האו.ק.וו. שכנה עד לשנת 1945 בוונסדורף (Wünsdorf) פרבר של זוסן שבתקופת מלחמת העולם השנייה שמש כמחנה מרכזי של הורמכט. באפריל 1945 כאשר הצבא הרוסי נלחם בברלין עבר האו.ק.וו לפרבר ואנזה בברלין ועם התקדמות הרוסים עברה המפקדה לערים אחרות עד להקמת ממשלת פלנסבורג בראשותו של קרל דניץ, ששלטה בגרמניה ממקום מושבה בעיר הנמל פלנסבורג שבצפון גרמניה, בסיום מלחמת העולם השנייה, מ-30 באפריל 1945 עד 8 במאי 1945, והמשיכה להתקיים עד שחבריה נעצרו ב-23 במאי 1945.

מבנה הפיקוד העליון של הוורמאכט

עד לחודש יוני 1938, כללה המפקדה ארבע מחלקות ועד לתום המלחמה כלל מבנה המפקדה שש מחלקות.

• Wehrmacht-Führungsamt (נקראה גם WFA) - מטה הפיקוד העליון, תחת השם "משרד מפקדת הוורמכט" ומשנת 1940 בשם "מטה מפקדת הורמכט" (Wehrmachtführungsstab) תחת פיקודו של גנרל-אוברסט אלפרד יודל. היה אחראי על הצגת דין וחשבון יומי בישיבות שנערכו על ידי הגנרלים יודל וקייטל במשרדו של היטלר. במהלך דיונים אלו נתן היטלר הוראות נוספות. לאחר הדיונים הועברו פעם נוספת אל WFA/L על ידי יודל יחד עם פרוטוקול הישיבה. לאחר מכן תורגמו פקודות אלו להוראות מעשיות בחזית.

• יחידת "מחלקת הביטחון הלאומי (גרמנית: Abteilung Landesverteidigung + stellv או WFA/L). יחידת המטה של הפיקוד העליון בה נערכו התוכניות המבצעיות ומערכת הפקודות הנלוות. מספטמבר 1939 עד ספטמבר 1944 בפיקודו של גנרל ולטר ורלימונט שהיה גם סגנו של גנרל-אוברסט יודל. בדצמבר 1941 המחלקה מוזגה אל תוך Wehrmacht-Führungsamt וכך איבדה את תפקידה כתת-מחלקה עצמאית. שינויים אלו היו במידה רבה "קוסמטיים" ולא השפיעו על תפקודם של אנשי המפתח.

• יחידות התעמולה של הוורמאכט (בגרמנית: Wehrmachtpropaganda, ובקיצור - WPr) תפקידן היה לייצר ולהפיץ חומרי תעמולה המכוונים לכוחות הלוחמים הגרמנים ולאוכלוסייה הגרמנית האזרחית, יחידה זו עבדה תחת פיקודו של גנרל הסו פון וודל (גרמנית: Hasso von Wedel) בשיתוף פעולה עם משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם תחת ניהולו של יוזף גבלס.

• המטה הצבאי (Heeresstab) בפיקודו של גנרל וולטר בול (Walter Buhle) מפברואר 42 עד 8 במאי 1945.

• המפקח על סוכנות הידיעות של הורמכט (Inspekteur der Wehrmachtnachrichtenverbände )

• אַבְּוֵהְר (Abwehr ) מנגנון המודיעין הצבאי הגרמני בין 1921 ל-1944. החל מ-4 בפברואר 1938 היה תוארו המלא של הארגון "מחלקת חוץ לארץ להגנה בפיקוד העליון של הוורמאכט" (בגרמנית: "Amt Ausland/Abwehr im Oberkommando der Wehrmacht"). במהלך רוב שנות קיומו עמד בראש הארגון אדמירל וילהלם קנריס, מתנגד חריף למשטר הנאצי, תחת הנהגתו הפך האבווהר למרכז חשוב לפעילי ההתנגדות הגרמנית לנאציזם ולמנגנון העוסק באופן פעיל בניסיונות להפיל את השלטון ובחתירה פעילה נגד ניצחון גרמניה במלחמה. ב-11 בפברואר 1944 הוציא היטלר צו המכפיף את האבווהר ל"לשכה לביטחון הרייך", ה-RSHA, שבראשה עמד ארנסט קלטנברונר.

• היחידה המרכזית ("יחידה Z", בשל המילה "Zentrale" – מרכזי) – שימשה יחידת המטה של הארגון בראש היחידה הועמד הגנרל מיור הנס אוסטר.
• "יחידת חוץ לארץ" – הייתה בעלת מספר תפקידים: קישור למפקדת הוורמאכט, תיאום עם משרד החוץ הגרמני בעניינים צבאיים והערכת מסמכים זרים, עיתונות ותשדירי רדיו זרים.
• אבווהר II ,I ו-III, שהיו יחידות ריגול:יחידה I בראשות קולונל הנס פלקנברוק. יחידה II בפיקודו של גנרל ארווין לאהוסן
• יחידה III בפיקודו של קולונל אגברט בנטיווני הייתה יחידת הריגול הנגדי.

• אפסנאות Wirtschafts und Rüstungsamt
• מחלקה מנהלתית, כוח אדם. (Wehrmacht-Zentral-Abteilung)
• מחלקה כללית לנושאים רשמיים. (Amtsgruppe Allgemeine Wehrmachtangelegenheiten)

• מחלקת המידע על חללים ושבויים ( Deutsche Dienststelle -WASt)

• המחלקה המשפטית (Justizdienststelle beim Chef des OKW) משנת 1938 עד 1945 בראשות עורך הדין רודולף להמן שהיה גם מפקד בתי המשפט הצבאיים. בתי המשפט הצבאיים ובתי המשפט אזרחיים בערכאות של רווחה הוכפפו למחלקה המשפטית של הפיקוד העליון החל מחודש מאי הצטרף ההיסטוריון הצבאי וולטר שרף שמונה על ידי אדולף היטלר על מנת לכתוב את ההיסטוריה הרשמית של מלחמת העולם השנייה.

במהלך המלחמה

הפיקוד העליון היה שותף מלא בתכנון המלחמה התוקפנית כלפי ארצות אירופה, ובפשעי המלחמה שפשע שם הוורמאכט, לרבות היחס ליהודים, ולשבויי מלחמה ואוכלוסייה אזרחית במהלך מסע המלחמה ברוסיה. הורו קציני הצבא הגרמני לחייליהם, בפקודה הידועה כפקודת הקומיסרים, כי אנשים שיזוהו פעילים פוליטיים של המפלגה הקומוניסטית, יוצאו להורג ללא משפט. במשפטי נירנברג העיד הגנרל ארווין לאהוסן, אחד מארבעת ראשי המדורים באבווהר (שירות המודיעין הצבאי הגרמני), כי נכח בדיון שבו נתן הקולונל גנרל ריינקה, אחד מראשי המחלקות ב-OKW (הפיקוד העליון של הוורמאכט), את הפקודה כי יש להוציא להורג לא רק קומוניסטים, אלא גם אנשים שנראה כי עברו "בולשביזציה". המדובר בהגדרה גמישה הכוללת אנשים הנראים כיהודים, או כבעלי אינטליגנציה. אלו בודדו על ידי הוורמאכט מקרב אוכלוסיית השבויים, והועברו להוצאה להורג בידי האס-דה.

הקצינים שעמדו בראש האו.ק.וו. קייטל ויודל היו חותמת גומי למהלכיו של היטלר ולא הציגו בפניו עובדות לא נעימות או חדשות רעות משדות הקרב ולא הציעו אסטרטגיות על פי חוות דעת מקצועית. בכך הם היו שותפים מלא לטעויותיו הצבאיות של היטלר, ובראשן הפקרת הארמייה השישית למצור הסובייטי במהלך קרב סטלינגרד. אופיינית היא התמונה הבאה משנת 1942 עת רצה היטלר להורות לארמייה השישית שלא לפרוץ את המצור הסובייטי. הוא זימן אליו את ראש המטה הכללי, הגנרל קורט צייטצלר, את ראש הפיקוד העליון של האו.ק.וו. קייטל ואת יודל, ופנה אליהם ושאל האם עליו לנטוש את סטלינגרד או לא. צייטצלר, שהיה איש צבא עצמאי יחסית ומקצועי (ואכן לא החזיק זמן רב בתפקידו) צידד בעמדה שיש לסגת מסטלינגרד, אך קייטל פרץ בקריאה: "מיין פיהרר - עמוד על הוולגה!", ואילו יודל הציע להמתין ולראות מה יהיה המצב בעתיד (דבר השקול להוראה שלא לפרוץ את המצור). כך שימש האו.ק.וו. כעלה תאנה להחלטותיו של היטלר, ותהינה שגויות או נפשעות ככל שתהינה.

תום המלחמה

לאחר תבוסת גרמניה חתמו קייטל ויודל ב-8 במאי 1945 על מסמך הכניעה (השני, לפי דרישת הסובייטים) בברלין, בשם צבא גרמניה^[4].

משפטי נירנברג

ערך מורחב – משפטי נירנברג

במהלך משפטי נירנברג העיקריים הוגשו כתבי אישום נגד 6 מגופי השליטה והפיקוד של גרמניה הנאצית ובהם המפקדה העליונה של הורמכט. על פי החלטת בית המשפט זוכה הפיקוד העליון מהאשמות נגדו, כתבי אישום נפרדים הוגשו נגד קציני המפקדה.

גנרל קייטל

ב-13 במאי נעצר קייטל והובא למשפט בפני הטריבונל הבינלאומי במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשירת קשר לביצוע פשעים נגד השלום, תכנון ייזום וביצוע מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. להגנתו טען כי הוא "מילא את פקודות הממונים עליו". הגנה זו לא נתקבלה, והוא נמצא אשם בכל סעיפי האישום ונידון למוות בתלייה. בקשתו להיות מוצא להורג על ידי כיתת יורים נדחתה והוא נתלה ב-16 באוקטובר 1946, בנירנברג. מילותיו האחרונות היו "אני קורא לאלוהים האדיר לרחם על העם הגרמני. יותר משני מיליון חיילים גרמנים הלכו למותם בשביל ארץ האבות לפני, אני הולך עכשיו בעקבות בניי - הכול למען גרמניה".

גנרל יודל

יודל נעצר והועבר למחנה שבויים בפלנסבורג, והועמד למשפט במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשר לפשעים נגד השלום, תכנון, ייזום ועריכת מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא טען כי אינו אשם "בפני האל, בפני ההיסטוריה, ובפני עמי". הוא נמצא אשם בכל סעיפי האישום, ונתלה על אף שביקש כי יוצא להורג באמצעות כיתת יורים. מילותיו האחרונות היו "ברכותיי לך, גרמניה נצחית שלי". גופתו נשרפה בבית קברות אוסטריפרידוף במינכן ואפרו פוזר מעל נהר איזר על מנת לא ליצור מקום עלייה לרגל לנאו נאצים. ב-1953 בית משפט מערב גרמני במינכן טיהר את שמו וזיכה אותו מכל האישומים נגדו, אולם כעבור מספר חודשים ביטל את הזיכוי כתוצאה מלחץ אמריקאי על ממשלת בוואריה.

משפט הפיקוד העליון

ערך מורחב – משפט הפיקוד העליון

משפט הפיקוד העליון היה האחרון מבין שנים-עשר משפטי נירנברג הנוספים אשר נערכו בבית דין צבאי אמריקאי, בהיכל הצדק בנירנברג, גרמניה, עם תום מלחמת העולם השנייה. המשפט נמשך מ-30 בדצמבר 1947 ועד 28 באוקטובר 1948. הנאשמים במשפט זה היו כולם גנרלים רמי-דרג בוורמאכט (אחד מהם היה אדמירל לשעבר). חלק מן הנאשמים היו חברים בפיקוד העליון של הוורמאכט, בכוחות המזוינים של גרמניה הנאצית. הם הואשמו בכך שהשתתפו, או תכננו, או איפשרו ביצוע פשעי מלחמה רבים במדינות שנכבשו בידי הכוחות הגרמניים בתקופת מלחמת העולם השנייה. כתב האישום הכיל ארבעה סעיפי אישום על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות:

1. ביצוע פשע נגד השלום בפתיחת מלחמה נגד אומות אחרות והפרת אמנות בינלאומיות.
2. פשעי מלחמה בגין אחריותם לרצח, לטיפול לא נאות, ולפשעים אחרים נגד שבויי מלחמה וחיילי אויב.
3. פשעים נגד האנושות בהשתתפות ובפיקוד על רצח, הגליה, לקיחת בני ערובה ומעשים דומים לאזרחי המדינות הכבושות.
4. השתתפות וארגון המסגרות והביצוע של תוכנית משותפת וקשירת קשר לבצע את הפשעים שלעיל.

כל הנאשמים הואשמו בכל סעיפי כתב האישום, וכולם הכחישו את האישומים. מתוך 14 הנאשמים, שניים זוכו מכל אשמה; יוהנס בלסקוביץ התאבד במהלך המשפט; ויתרת הנאשמים נידונו לתקופות מאסר שבין שלוש שנים למאסר עולם.

לקריאה נוספת

• ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1976.
• אלן קלארק מבצע ברברוסה, הוצאת מערכות, 1970
• Seaton, A. The German Army, 1939–1945 (St. Martin's Press, 1982)
• Stone, David. Twilight of the Gods: The Decline and Fall of the German General Staff in World War II (2011).
• Wette, Wolfram (2006). The Wehrmacht: History, Myth, Reality. Cambridge, Mass.: הוצאת אוניברסיטת הרווארד. ISBN 978-0-674-02577-6.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפיקוד העליון של הוורמאכט בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. יומנו הברלינאי של וויליאם שיירר, המשקיף, 19 במרץ 1942
2. היטלר ממנה מועצת מיניסטרים להגנת המדינה, דבר, 1 בספטמבר 1939
3. הנאום השחצני של היטלר, הצופה, 21 ביולי 1940
4. אריה חשביה, התפוררותו של הרייך, דבר, 21 במאי 1965