גרין דיי
להקת פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי אמריקנית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרין דיי (באנגלית: Green Day; בתרגום חופשי: "יום ירוק") היא להקת פאנק רוק אמריקנית, הפועלת משנת 1987.[1] חברי הלהקה הם הסולן והגיטריסט בילי ג'ו ארמסטרונג, הגיטריסט המוביל ג'ייסון וייט (בהופעות), הבסיסט מייק דירנט והמתופף טרה קול. רוב שירי הלהקה עוסקים בסמים, שפיות, אמונה, פוליטיקה, ביקורת כלפי החברה, פרשות הדרכים שבחיים ויחסים רומנטיים. מאז אלבומה השביעי הלהקה עברה שינוי תדמיתי אשר כלל בין היתר איפור עיניים, לבישת עניבות ובעיקר מעבר חלקי מסוגת הפאנק רוק לסוגת הרוק האלטרנטיבי. באלבום ה-12 שלה, חזרה הלהקה למקורותיה ולמוזיקת הפאנק.
 | |
| גרין דיי בסיבוב הופעות לאלבום 21st Century Breakdown בשנת 2009 | |
| מקום הקמה | Oakland California Temple |
|---|---|
| תקופת הפעילות | מ-1987 |
| סוגה | פאנק רוק, רוק אלטרנטיבי |
| שפה מועדפת | אנגלית |
| חברת תקליטים |
Lookout! (1989–1993) Reprise (1993 - כיום) |
| פרסים והוקרה | היכל התהילה של הרוק אנד רול (2015) |
| האתר הרשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
בילי ג'ו ארמסטרונג מייק דירנט טרֵה קול ג'ייסון וייט (בהופעות) | |
בראשיתה הייתה הלהקה חלק מסצנת הפאנק המקומית של העיר אוקלנד. המיני אלבומים המוקדמים של הלהקה, שהוצאו בחברת התקליטים העצמאית Lookout! Records, יצרו את גרעין המעריצים שלה. בשנת 1994, הפך אלבום השלישי של הלהקה, Dookie, לאלבום הפריצה שלה, ונמכרו ממנו מעל 10 מיליון עותקים בארצות הברית ו-16 מיליון ברחבי העולם. שלושת האלבום הבאים של גרין דיי היו: Insomniac, Nimrod. ו-Warning:. שלושתם לא הצליחו להשיג הצלחה מסיבית כמו של Dookie, אך הם עדיין הצליחו בביקורות ובמכירות, ושניים מהם הגיעו לפלטינה כפולה ו-Warning: הגיע לאלבום זהב. בשנת 2004 גרין דיי הוציאה את האלבום השביעי שלה, American Idiot, שהצית מחדש את הפופולריות של הלהקה עם הדור הצעיר, ונמכר בחמישה עשר מיליון עותקים בארצות הברית.[2] אלבום הלהקה השמיני, 21st Century Breakdown, יצא לאור בשנת 2009, והיה לאלבום אופרת הרוק השני של הלהקה, אחרי American Idiot.
גרין דיי מכרה מעל ל-65 מיליון אלבומים ברחבי העולם ו-22 מיליון בארצות הברית לבד.[3] כמו כן הם זכו בארבעה פרסי גראמי: אלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר - Dookie, אלבום הרוק הטוב ביותר - American Idiot, הקלטת השנה - "Boulevard of Broken Dreams", ואלבום הרוק הטוב ביותר, בפעם השנייה - 21st Century Breakdown.
בשנת 2007 הופיעו חברי הלהקה כדמויות מצוירות בסרט של "משפחת סימפסון", שם הם ערכו הופעה לכבוד יום הניקיון בספרינגפילד על האגם המזוהם, אך כשהם רצו לדבר על ניקיון כדור הארץ, מיד כולם זרקו עליהם דברים כך שגרין דיי טבעה באגם המזוהם וכל חברי הלהקה מתו.
בשנת 2009, אלבום הלהקה השביעי, American Idiot, עוּבד למחזמר, בשם American Idiot: The Musical, שהוצג בברודוויי ב-20 באפריל 2010; המחזמר כלל סיפור מורחב עם דמויות חדשות, והציג את הסיפור שמספרים שירי האלבום. בילי ג'ו, סולן הלהקה אף כיכב ב-50 מההופעות של המחזמר. בשנת 2010, הופץ המשחק "Green Day: Rock Band". שבו השחקן צריך להופיע כחברי הלהקה.
במהלך 2012–2013 הוציאה הלהקה שלושה אלבומים ברצף: ¡Uno!, ¡Dos! ו-¡Tre! ובהמשך יצא אלבום הדוקומנטרי Quatro.
בשנת 2016 הוציאה הלהקה את האלבום ה-12 שלה - "Revolution Radio", אשר זכה להצלחה רבה והגיע למקום הראשון במספר ההורדות לאותה שנה ב-19 מדינות, וביניהן ארצות הברית.
בשנת 2020 הוציאה הלהקה את האלבום ה-13 שלה - "Father of All Motherfuckers".
היסטורית הלהקה
סכם
פרספקטיבה
הקמת הלהקה ו-Lookout! (1987 - 1993)
בשנת 1987 החברים בילי ג'ו ארמסטרונג ומייק דירנט, בני ה-15 באותו הזמן, הקימו להקה בשם Sweet Children (בתרגום חופשי: ילדים מתוקים). המופע הראשון של הלהקה התקיים ב-17 באוקטובר 1987 בחנות קטנה בקליפורניה, שם אמו של ארמסטרונג, אולי (Ollie), עבדה.[1] בשנת 1988, החלו ארמסטרונג ודירנט לעבוד עם שון יוז וג'ון קיפמאייר, הידוע גם בשם אל סוברנטה. שון יוז שימש כבסיסט של הלהקה, וקיפמאייר שימש כמתופף של הלהקה ומנהל העסקים שלה, טיפל בהזמנות ועזר להקים בסיס מעריצים ללהקה.
לאחר עזיבתו של יוז מגרין דיי בשנת 1989. לארי ליברמור, הבוס של חברת התקליטים Lookout! Records, ראה את הלהקה מנגנת בהופעה והחתים אותם לחברה שלו. בשנת 1989, גרין דיי הקליטה את המיני-אלבום הראשון שלה, שנקרא 1,000 Hours. לאחר שהמיני אלבום, 1,000 Hours, הופץ, החליטה הלהקה לשנות את שמה מ-Sweet Children ל-Green Day. את הביטוי "Green Day" (בתרגום חופשי: יום ירוק) שמע ארמסטרונג מחברים שלו ב"בית הגידול" שלו במרתף של אוניברסיטת ברקלי. פירושו של הביטוי הוא יום שבו מה שעושים כל היום זה לעשן מריחואנה.[4] אם כי חלק אומרים כי השם נבחר בשל חיבתה של חברי הלהקה למריחואנה.[5] בנוסף לזה ארמסטרונג כתב שיר בשם "Green Day", השיר מספר על הפעם הראשונה שעישן.
בתחילת שנת 1990, הוציאה הלהקה את האלבום הראשון שלה, 39/Smooth. מאוחר יותר באותה שנה גרין דיי הקליטה שני מיני אלבומים, Slappy ו-Sweet Children. בסוף שנת 1990, זמן קצר לאחר סיבוב ההופעות הארצי הראשון של הלהקה, עזב קיפמאייר את הלהקה כדי ללמוד במכללה. המתופף טרה קול החל למלא את תפקיד המתופף של הלהקה כתחליף זמני ובסופו של דבר הוחלט שיישאר בלהקה. בשנת 1991, Lookout! Records הוציאו את אלבום האוסף 1,039/Smoothed Out Slappy Hours, שכלל את מיני האלבומים: 39/Smooth, Slappy, ו-1,000 Hours. יצא הלהקה לסיבוב הופעות ברוב שנת 1992 ו-1993. האלבום המלא השני של הלהקה, Kerplunk!, שיצא בשנת 1992, נמכר בכ-50,000 עותקים בארצות הברית.
פריצת דרך (1994 - 1996)
הצלחה של האלבום Kerplunk! הובילה לגל של עניין מכיוון חברות התקליטים הגדולות, ובסופו של דבר הלהקה עזבה את חברת התקליטים Lookout! Records וחתמה עם חברת התקליטים Reprise Records, לאחר שמשכה את תשומת הלב של המפיק רוב קבאלו ("Rob Cavallo"). החתימה עם Reprise Records גרמה למעריצים רבים לראות בגרין דיי כעוד להקה שהתמסחרה. בשנת 1999 אמר ארמסטרונג למגזין ספין ("Spin"): "לא יכולתי לחזור לסצנת הפאנק, גם אם היינו ההצלחה הגדולה ביותר בעולם או הכישלון הגדול ביותר... הדבר היחיד שיכולתי לעשות היה לעלות על האופניים שלי ולהתקדם קדימה."[6] לאחר חתימתה עם Reprise Records, החלה הלהקה לעבוד על אלבום השלישי שלה, Dookie; שנבחר למקום ה-193 ב"רשימת 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים" של הרולינג סטון.
האלבום, שפורסם בפברואר 1994 והוקלט בשלושה שבועות,[7] זכה להצלחה מסחרית וביקורתית. עד היום, נחשב האלבום לפורץ-דרך בז'אנר הפופ פאנק והפאנק רוק. הם צילמו שלושה וידאו קליפים לשירים: Longview, Basket Case ו-When I Come Around. באותה שנה יצאה גרין דיי לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית עם הלהקה Pansy Division, כאקט הפתיחה שלה. באחת ההופעות בבוסטון, ב-9 בספטמבר 1994, פרצו מהומות במהלך ההופעה כאשר הלהקה קיצרה את המופע לשבעה שירים, בסוף המהומות 100 בני אדם נפצעו ו-45 נעצרו. הלהקה הצטרפה גם לשני פסטיבלים, Lollapalooza ווודסטוק 1994, שם הם החלו את קרב הבוץ בין חברי הלהקה למעריצים הידוע לשמצה; במהלכו קפץ הבסיסט, מייק דירנט, אל הקהל וכאשר חזר לבמה המאבטחים, שלא זיהו אותו, חסמו ממנו את הכניסה ואחד מן המאבטחים שבר לו מספר שיניים.[8] ההופעה של גרין דיי בוודסטוק 1994 סייעה נוספות לפרסום וההכרה שלה ועזרה לדחוף את האלבום שלה למעמד של אלבום כסף. בשנת 1995, Dookie זכה בפרס גראמי על האלבום אלטרנטיבי הטוב ביותר של השנה והלהקה הייתה מועמדת לתשעה פרסי MTV.
בשנת 1995 הוציאה הלהקה סינגל חדש, בשם J.A.R., עבור הפסקול של הסרט "Angus". האלבום החדש של הלהקה ראה אור בסתיו 1995 ונקרא Insomniac. Insomniac היה הרבה יותר כבד מאשר האלבום הקודם של הלהקה, אם כי שמר אל הקו של הפופ פאנק והפאנק רוק. שיריו עסקו בשעמום, שחיקה, נדודי שינה, התמכרות לסמים ואהבה. Insomniac קיבל ביקורות טובות וקיבל 4 מתוך 5 כוכבים מהרולינג סטון, שהוסיף לומר: "בפאנק, הדברים הטובים באמת מתגלים ומרוויחים משמעות כאשר אתה מקשיב מבלי לדחוף [גיטרה] חשמלית, ולהשתולל איתה. ו-Green Day טובים בזה כמה שאפשר".[9] ארבעה סינגלים הופצו מהאלבום. על אף שהאלבום לא זכה להצלחה דומה לזה של Dookie, הוא עדיין הצליח למכור שני מיליון עותקים בארצות הברית. בשנת 1996, Insomniac זכה בפרס עבור האמן האהוב ביותר, אמן ההארד קור האהוב ביותר והאמן האלטרנטיבי האהוב ביותר בפרסי המוזיקה האמריקאית והלהקה הייתה מועמדת עבור הקליפ, "Walking Contradiction", הטוב ביותר ולעוד שתי מועמדויות בפרסי ה-MTV. סיבוב ההופעות האחרון באירופה בוטל כיוון שהלהקה הייתה עייפה מדי מהדרך. הלהקה לקחה פסק זמן לשנה כדי להירגע ולבלות יותר זמן עם משפחותיהם.[4]
ירידה בפופולריות (1997 - 2002)
לאחר הפסק זמן הקצר שהלהקה לקחה בשנת 1996, חזרה גרין דיי לעבוד והחלה לעבוד על אלבום חדש בשנת 1997. מלכתחילה, חברי הלהקה והמפיק, רוב קבאלו, הסכימו כי האלבום הזה צריך להיות שונה מהקודמים. התוצאה הייתה Nimrod.. האלבום החדש יצא באוקטובר 1997. אלבום זה היה שונה, כמו שרצו, משאר האלבומים בכך שכלל מגוון ז'אנרים שונים, מפופ פאנק לסקא, ואפילו בלדה אקוסטית. ההצלחה של הסינגל Good Riddance (Time of Your Life) זיכתה את הלהקה בפרס הקליפ האלטרנטיבי הטוב ביותר. השיר מתאר אנשים עוברים שינויים גדולים בחייהם בעוד ארמסטרונג מנגן בגיטרה האקוסטית שלו בחדרו. השיר שימש גם בפרק הסיום של "סיינפלד" ובשני פרקים של "ER". הופצו עוד שלושה סינגלים מאלבום זה, אך הם לא זכו לאותו הצלחה של "Good Riddance (Time of Your Life)". בשנת 1998 עשתה הלהקה הופעת אורח בפרק של הסדרה "המלך היל". בסוף שנת 1997 וברובה של שנת 1998, המשיכו גרין דיי בסיבוב ההופעות שלהם.
בשנת 2000 יצא האלבום Warning:. כדי לתמוך באלבום גרין דיי יצאו לסיבוב הופעות בעולם. Allmusic נתן לאלבום 4.5 מתוך 5 כוכבים, והוסיף: "Warning: לא יכול להיות שיא חדשני, אבל הוא סיפוק אדיר."[10] הרולינג סטון היה ביקרותי יותר, ונתן לאלבום 3 מתוך 5. אף על פי שהאלבום הניב את הלהיט "Minority" וגם את "Warning", חלק מהאנשים הגיעו למסקנה שהלהקה נהייתה פחות רלוונטית והפופולריות שלה ירדה. בזמן שהאלבומים הקודמים של הלהקה הגיעו למעמד של פלטינה כפולה, Warning: הגיע "רק" למעמד של זהב. בשנת 2001, גרין דיי זכו בכל שמונת הפרסים שהיו מועמדים. הם זכו בפרסים על האלבום (Warning:), אלבום פאנק רוק/סקא (Warning:), להקה, סולן, בסיסט, מתופף, כתיבה ואמן הטובים ביותר.
בשנת 2001, בעקבות יציאתו של האלבום Warning:, הוציאה גרין דיי שני אלבומי אוספים, International Superhits ו-Shenanigans. International Superhits הוא אוסף קליפים של הלהקה. Shenanigans כלל מספר שירי בי-סייד, כולל "Espionage", שהופיע בסרט "אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי" והיה מועמד לפרס גראמי עבור "שיר הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר", האלבום נמכר בצורה טובה והגיע למעמד פלטינה בארצות הברית.
באביב שנת 2002 גרין דיי שיתפה פעולה בסיבוב הופעות "Pop Disaster Tour", יחד עם Blink-182 ("בלינק-182"). גרין דיי הופיעו לפני בלינק-182, אשר באותה עת חוותה הצלחה גדולה יותר. הסיבוב הופעות תועד ב-DVD, "Riding in Vans with Boys".
American Idiot והצלחה מחודשת (2003 - 2006)
בקיץ של 2003 נכנסה הלהקה לאולפן כדי להקליט חומר חדש לאלבום חדש, שכותרתו הייתה אמורה להיות Cigarettes and Valentines (בתרגום חופשי: סיגריות וורדים). לאחר שהשלימו 20 שירים, הקלטות נגנבו מהאולפן. לאחר האשמות רבות בין חברי הלהקה, בחרה הלהקה שלא להקליט את כל האלבום מחדש אלא להקליט אלבום חדש לגמרי והבטיחו לעצמם שיהיה מצליח יותר מ-Cigarettes and Valentines. זמן קצר לאחר מכן התברר כי להקה חדשה בשם "The Network" (בתרגום חופשי: הרשת) חתמה לחברת תקליטים של ארמסטרונג. לאחר שהלהקה המסתורית הוציאה את האלבום הראשון שלה שנקרא Money Money 2020, התברר שהלהקה היא פרויקט צד של גרין דיי, והשמועה הייתה כי האלבום Money Money 2020 היה בעצם Cigarettes and Valentines. עם זאת, השמועות הוכחשו על ידי ארמסטרונג, אך אלבום הרשת עדיין מופיע באלבום האוסף של גרין דיי והיא נזכרת בראיונות של גרין דיי.
בסוף שנת 2003 שיתפה גרין דיי פעולה עם איגי פופ בשני שירים עבור אלבומו Skull Ring. ב-1 בפברואר 2004 קאבר של השיר "I Fought the Law" עשה את הופעת הבכורה שלו בפרסומת ל-iTunes במהלך הסופרבול XXXVIII. הלהקה עברה "טיפול להקתי", שעסקה בשיחות ארוכות כדי לעבוד על חילוקי הדעות של חברי הלהקה לאחר האשמות של דירנט וקול שארמסטרונג הוא "הנאצי של הלהקה" ושחצן שלוקח את אור הזרקורים של שאר חברי הלהקה. לאחר שסידרו את חילוקי הדעות ביניהם, כל חבר להקה נשאר ימים שלמים בתוך האולפן והקליט, כאשר כל אחד כתב כמה והקליט קטעים קצרים משל עצמו. בסוף כל ימי ההקלטות התוצאה הייתה האלבום American Idiot, שמכר בסופו של דבר כ-20 מיליון עותקים בכל העולם ו-65 מיליון עותקים בארצות הברית בלבד.[2] האלבום יצא בשנת 2004 והגיע למקום הראשון במגזין בילבורד, האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הזה, מגובה על ידי ההצלחה של הסינגל "American Idiot ".[11] אלבום זה היה "אופרת פאנק-רוק". האלבום גם סימן את גדילתם והתפתחותם של הלהקה כמוזיקאים. על "American Idiot" אמרו המבקרים שהוא הרבה יותר בוגר, ולעיני רבים, האלבום נחשב לאלבום המוצלח ביותר של הלהקה נכון להיום. הם אף החלו להתלבש בצורה שונה בהופעות, עם עניבות ולבוש שחור. האלבום עוקב אחר מסעו הדמיוני של ג'ימי ("Jimmy"), נער בגיל 17–19, שהתאהב בפאנקיסטית, ובעקבותיה הפך גם הוא לכזה. האלבום מציג את סיפור התדרדרותו וחזרתו של ג'ימי. האלבום זכה בפרס גראמי של ה"אלבום הרוק טוב ביותר", הפרס השני של הלהקה, הראשון היה Dookie, והיה מועמד לפרסים: "האלבום הטוב ביותר", "ההקלטה הטובה ביותר של השנה", "שיר הרוק הטוב ביותר" (על השיר "American Idiot"), "השירה הטובה ביותר בשיר רוק על ידי צמד או להקה" ו-"קליפ המוזיקה הטוב ביותר" (על הקליפ של "American Idiot"). הקליפ של "American Idiot" זכה בתואר "קליפ הרוק הטוב ביותר אי-פעם" בסקר במגזין Kerrang!. בטקס פרסי המוזיקה של MTV, גרין דיי זכו בשבעה מתוך שמונת הפרסים שהיו מועמדים. האלבום סימן גם שינוי גדול בתדמית של הלהקה, בעיקר מבחינת היבט הבגרות שלהם, אך גם בלבוש, הופעה והתנהגות. לדוגמה, לאחר יציאת האלבום, במקום חולצות טי פשוטות ולעיתים קרועות שלהקה לבשה הם עברו ללבוש בגדים שחורים ועניבות אדומות ולבנות.
בשנת 2005 הלהקה יצאה לסיבוב הופעות ענק לקידום האלבום שכלל כ-150 הופעות - סיבוב הופעות הארוך ביותר בקריירה של הלהקה - כאשר הם מבקרים ביפן, אירופה, אוסטרליה, דרום אמריקה והממלכה המאוחדת. במסגרת סיבוב ההופעות קיימה הלהקה שתי הופעות במילטון קינס שבאנגליה. להופעות אלה הגיעו מעל ל-120 אלף אנשים, מה שהפך את ההופעה הזאת להופעה הגדולה ביותר בתולדות הפאנק רוק. שתי הופעות אלה צולמו, ונבחרו למופע הטוב ביותר אי-פעם בסקר במגזין Kerrang!. הופעות אלו הוקלטו ויצאו כאלבום הופעה, שנקרא "Bullet in a Bible" (בתרגום חופשי: קליע בתנ"ך), ב-15 בנובמבר 2005. האלבום הציג שירים מצליחים רבים מ-American Idiot, אך כמו כן, גם מאלבומים יותר מוקדמים של הלהקה וגרסות כיסוי לשירים אהובים על הלהקה. באלבום הופעה היה תוספות של מאחורי הקלעים של הלהקה, והראה כיצד הלהקה מתכוננת להופעות. ההופעה האחרונה של סיבוב ההופעות היה בסידני, אוסטרליה ומלבורן, אוסטרליה, ב-14 ו-17 בדצמבר 2005. ב-10 בינואר 2006 הלהקה זכתה בפרס בחירת העם עבור "הלהקה האהובה ביותר". בשנת 2006 זכתה גרין דיי בפרס גראמי עבור "הקלטת השנה" עבור השיר "Boulevard of Broken Dreams" מאלבומם American Idiot.
בחודש ספטמבר 2006 חברו גרין דיי עם הלהקה U2 והמפיק ריק רובין כדי להקליט גרסת כיסוי של השיר "The Saints Are Coming" (בתרגום חופשי: הקדושים באים), שהוקלט במקור על ידי הלהקה "The Skids". השיר הוקלט ל-"Music Rising", ארגון שמנסה לגייס כספים עבור מכשירים של מוזיקאים שנהרסו במהלך הוריקן קתרינה.[12][13]
בחודש דצמבר 2006 גרין דיי ו-NRDC פתחו אתר אינטרנט ביחד כדי להעלות את המודעות על התלות של אמריקה בנפט.[14]
Foxboro Hot Tubs ו-21st Century Breakdown (2007 - 2009)
ב-25 ביולי 2007 הופיעה הלהקה בתפקיד קטן בסרט "משפחת סימפסון - הסרט", שבו הם מבצעים קאבר לשיר הנושא של הסדרה. הגרסה שלהם ראתה אור כסינגל ב-24 ביולי 2007.
באפריל 2007 דורגה הלהקה במקום ה-29 במצעד 100 הלהקות הגדולות של כל הזמנים שנערך על ידי ערוץ המוזיקה VH1. בנוסף גרין דיי עסקה במספר פרויקטים קטנים לאחר אלבומה American Idiot. הם הוציאו אלבום חדש תחת שם הלהקה Foxboro Hot Tubs, האלבום נקרא "Stop Drop and Roll!!!". ובשנת 2008 ה-Foxboro Hot Tubs יצא לסיבוב הופעות קטן כדי לקדם את האלבום. בריאיון עם Kerrang!, ארמסטרונג סיפר כי שנת 2008 תהיה "אומדן הוגן של תאריך היציאה של האלבום החדש, השמיני של גרין דיי.[2] בנובמבר 2008 נחשף שגרין דיי עובדים עם מפיק חדש, בוץ' ויג, המפיק האגדי של האלבום Nevermind של להקת נירוונה, ולא עם רוב קוואלו, איתו עבדו חברי הלהקה במהלך השנים. בדצמבר 2008 ערך המגזין האמריקאי AP ראיון מקיף עם הלהקה. חברי הלהקה דיברו על אלבומם החדש, וחשפו שבאלבום יהיו 3 חלקים ו-16 שירים (בסופו של דבר האלבום הופץ עם 3 חלקים ו-18 שירים), ובנוסף חשפו שמות של 7 שירים שיהיו באלבום. ב-9 בפברואר 2009, הציגו גרין דיי את פרס אלבום השנה בטקס גראמי, וכאשר נקראו לעלות לבמה, נחשף שם האלבום השמיני שלהם: 21st Century Breakdown (בתרגום חופשי: התמוטטות המאה ה-21). יום לאחר מכן, ב-10 בפברואר, נחשפה עטיפת האלבום, בנוסף לזה, האתר הרשמי של הלהקה העלה דקה וחצי משיר מתוך האלבום החדש כמוזיקת רקע בעמוד הראשי של האתר. מינואר 2006 עבדה הלהקה על חומר חדש בשביל האלבום. עד לחודש אוקטובר 2007 כתב ארמסטרונג 45 שירים, אך מאז הלהקה לא הראתה סימנים נוספים של התקדמות עד אוקטובר 2008, כאשר שני סרטוני ווידאו של הלהקה שעובדת בסטודיו עם וויג, פורסמו ביוטיוב.[15] התהליך של הכתיבה וההקלטה, חולק לשלוש שנים וארבעה אולפני הקלטה, בסופו של דבר הלהקה סיימה את התהליך באפריל 2009. האלבום השמיני של הלהקה, 21st Century Breakdown, שהופץ ב-15 במאי 2009, הוא אלבום קונספט נוסף של הלהקה, עלילתו של האלבום סובב על שתי הפרוטגוניסטים: גלוריה וכריסטיאן, שמנסים לחיות לאחר הכאוס הפוליטי שהותיר אחריו ג'ורג' בוש, ומאבדים את אמונתם בדת ובממשל. האלבום זכה להצלחה מסחרית, כאשר מכר כחצי מיליון עותקים שבוע בלבד לאחר יציאתו, ולביקורות חיוביות ממבקרים, האתר Spin הביא לאלבום 6 מתוך 10 כוכבים.[16] האתר "Entertainment Weekly" הביא לאלבום ציון B.[17] האלבום הגיע למקום 1 בארבע עשרה מדינות שונות, והגיע למעמד זהב או פלטינה בכל אחת מהמדינות.
הלהקה הוציאה 4 קליפים מאלבומם החדש. הראשון לסינגל הראשון "Know Your Enemy"[18] (בתרגום חופשי: דע את האויב שלך), בקליפ רואים את הלהקה מופיעה בלילה על במה בשדה המוקף בגדר תיל. הקליפ השני צולם לסינגל "Guns 21"[19] (בתרגום חופשי: עשרים ואחד רובים, רמז למטח כבוד ארטילרי), הקליפ מתרחש לאחר ששתי הפרוטגוניסטים של האלבום שדדו בנק והם נמצאים בחדר לבן כמפלט; כמו כן הקליפ זכה בפרסים רבים. הקליפ השלישי מהאלבום צולם לשיר "East Jesus Nowhere"[20] (בתרגום חופשי: מזרח ישו בשום מקום), הקליפ הוא מראה מונטאז' של תמונות וקטעים מתוך מסע ההופעות שלהם. הקליפ ארוך בכ-30 שניות יותר מהשיר באלבום, כי חברי הלהקה הרחיבו אותו. הלהקה צילמה קליפ לסינגל "21st Century Breakdown"[21] (בתרגום חופשי: התמוטטות המאה ה-21), כאשר רוב הקליפ מצויר באנימציות, אבל בסופו רואים את חברי הלהקה מנגנים על גג של בניין. הקליפ האחרון צולם לסינגל האחרון מהאלבום, "Last Of The American Girls"[22] (בתרגום חופשי: אחרונת הנערות האמריקניות), הקליפ קופץ בין הלהקה, המנגנת במדבר, לבין גלוריה, אחת משני הפרוטגוניסטים של האלבום, שנראית מצחצחת שיניים, צופה בטלוויזיה, מנקה ציפורנים ועושה פעילויות דומות. בטקס הפרסים של ה-MTV לשנת 2009, גרין דיי זכו בשלושה פרסים: "קליפ הרוק הטוב ביותר", "הצילום הטוב ביותר" ו"הבימוי הטוב ביותר". ב-"EMA" זכו גרין דיי בפרס להקת הרוק הטובה ביותר. בטקס פרסי המוזיקה האמריקאי ("American Music Awards") זכו גרין דיי בפרס אומן הרוק האלטרנטיבי הטוב ביותר. ב-"MTV Woodie Awards 2010" זכו גרין דיי בפרס ההופעה הטובה ביותר. בטקס פרסי גראמי 2010, שנערך ב-31 בינואר בלוס אנג'לס, היו מועמדים גרין דיי ל-3 פרסים, 2 מהם על הסינגל "21 Guns" ואחד על האלבום הרוק הטוב ביותר, עבור 21st Century Breakdown. גרין דיי זכו בפרס אלבום הרוק הטוב ביותר עבור אלבומם החדש, זכייה השנייה של הלהקה לאחר זכייתם בפרס על אלבום American Idiot ב-2005. ב-"VMA" הקליפ "21st Century Breakdown" היה מועמד ל"הקליפ בעל האפקטים המיוחדים הטובים ביותר", הקליפ לא זכה בפרס.
סיבוב ההופעות, שהחל ב-3 ביולי 2009, היה סיבוב ההופעות הגדול ביותר של הלהקה. הם ביקרו בצפון אמריקה, אירופה, אוסטרליה, ניו זילנד ואסיה. ב-22 במרץ 2011 יצא אלבום לייב של הלהקה, AWESOME AS F*CK, שצולם ביפן במהלך סבב ההופעות.
American Idiot: The Musical בברודוויי (2010)
במהלך שנת 2009 נפגשה הלהקה עם במאי התיאטרון מיכאל מאייר ואנשי צוות רבים כדי ליצור גרסת מחזמר של האלבום American Idiot. המופע הראשון של המחזמר נפתח בתיאטרון "ברקלי הרפרטוארי" ("Berkeley Repertory") במהלך 15 בספטמבר בשנת 2009. המופע כולל סיפור מורחב של האלבום המקורי, עם דמויות חדשות כגון ויל, טוני, ילדה יוצאת דופן, וילד מועדף. המחזמר הוצג בברודוויי ב-20 באפריל 2010, וגרין דיי הוציאו את אלבום פסקול של המחזמר, שבו מופיע שיר חדש של גרין דיי בשם "When It's Time" (בתרגום חופשי: כאשר יהיה זמן). הביקורות על המחזמר היו ברובן חיוביות, לדוגמה: צ'ארלס אישרווד ("Charles Isherwood") מהניו יורק טיימס כתב ביקורת נלהבת לברודוויי. הוא כינה את המחזמר: "דיוקן פועם של הנוער המבוזבז שמפעיל את כל הסמכות של הז'אנר הסטנדרטי... רק כדי להתעלות אליהם באמצעות כוחה של המוזיקה והאמנות של ביצועה...". ג'ד גוטליב ("Jed Gottleib") מבוסטון הראלד (Boston Herald) נהנה מהנחת היסוד של המחזמר, אך גילה כי "המוזיקה וההודעה סובלים מסביבה שבו הקהל מנומס ויושב בצורה מפוכחת". מייקל קוציוור ("Michael Kuchiwara") מ-Associated Press מצא שהמחזמר הוא "מרשים בצורה ויזואלית [ו]הרפתקני בצורה מוזיקלי", אך ציין כי "המופע לא מפותח מדי". המחזמר היה מועמד למספר פרסי טוני, כולל "המחזמר הטוב ביותר", "הלבוש הטוב ביותר". הוא גם היה מועמד למספר פרסים נוספים. כמו כן, ב-11 באוגוסט, במופע סודי שהלהקה קיימה בCosta Mesa, California, הם חשפו 15 שירים חדשים, אך עוד לא אושר אם הם יופיעו באלבום החדש. שמו של אחד השירים החדשים קרוי Amy, והוא מוקדש לזמרת איימי ויינהאוס, שמתה כמה שבועות לפני המופע.
בחודש אוקטובר 2009 הוצגה תערוכת אומנות של גרין דיי ב-"StolenSpace Gallery" שבלונדון. התערוכה הראתה יצירות שנוצרו עבור כל אחד מהשירים שבאלבום 21st Century Breakdown, התערוכה נתמכה על ידי הלהקה, בראשות מנהל הלהקה, פאט מגנרלה ("Pat Magnarella").[23] שהוסיף ואמר: "[אמנים] בעצם הם כמו להקות רוק. רובם יוצרים אמנות משלהם, אבל הם לא יודעים איך לקדם אותם".[24]
במהלך "Spike Video Game Awards" של שנת 2009 הוכרז כי גרין דיי יקבלו משחק וידאו משלהם כחלק מסדרת המשחקים של "Rock Band". המשחק יצא ב-8 ביוני 2010. המשחק הציג את כל האלבומים וכל השירים של הלהקה.
"!Uno!", "¡Dos!", "¡Tré¡"
ב-30 במרץ 2010 פורסם ריאיון עם חברי הלהקה באתר של ערוץ MTV בו הם סיפרו שהם מתחילים לעבוד על חומרים חדשים לאלבום חדש. חברי הלהקה סיפרו שהם הקליטו מספר דמואים לשירים במהלך סיבוב ההופעות שלהם באירופה ושהאלבום ככל הנראה יהיה "חזרה לשורשים שלהם". ארמסטרונג הוסיף שמדובר בשלב מוקדם מאוד, ואין לצפות למשהו בזמן הקרוב. הם אמרו כי הם כותבים חומרים חדשים.[25] בריאיון למגזים Kerrang!, דיבר ארמסטרונג על האלבום החדש וצוטט כשאמר: "עשינו כמה דמואים בברלין, חלק בסטוקהולם, חלק ממש מחוץ לגלאזגו וכמה באמסטרדם. רצינו להביא [את השירים] למטה בצורה מוקדמת".[26] בתחילת חודש יולי 2010 הכריזה הלהקה שהם החלו לחפש מפיק עבור אלבומם החדש. ב-24 באוגוסט 2010 פרסמה הלהקה בחשבונה בטוויטר כי קיימת אפשרות שאלבום הופעה חדש יופץ בקרוב, והוסיפה: "אנחנו הקלטנו הופעות חיות שלנו מתחילת סיבוב ההופעות. ישנה אפשרות לאלבום הופעה חדש. מלא שירים! אנחנו בטקסס."[27] ב-28 באוגוסט בדנוור, קולורדו, ניגנה הלהקה שיר חדש בשם "Cigarettes and Valentines", מתוך האלבום שנגנב Cigarettes and Valentines.[28] לפני שהחלו לנגן הזכיר ארמסטרונג לקהל את האלבום ההופעה והוסיף: "היי, אני רק רוצה להגיד לכם משהו עכשיו. אנחנו מקליטים אלבום הופעה ברגע זה". בחודש אוקטובר 2010 נערך ריאיון עם דירנט לתחנת הרדיו Radio W, בראיון סיפר דירנט שהם סיימו את תהליך הכתיבה של אלבום התשיעי והוסיף: "אנחנו כל הזמן עובדים על שירים חדשים. אבל לפני שאנחנו מוציאים משהו, אנחנו רוצים ללכת הביתה לשבת ולראות אם זה באמת מושלם כמו שהיינו רוצים שזה יהיה. כשהמוזיקה תהיה מושלמת ואנחנו נהיה שלמים עם מי שיצרנו, וכשהעיתוי והזמן הנכון יגיעו, נוציא את זה החוצה. אני חושב שיש לנו מספיק חומר בשביל להוציא אלבום מעולה". בראיון הזכיר דירנט כי האלבום החי החדש "קרוב לוודאי" יצא ביחד עם סרט.[29] בריון דרך המחשב, סיפר ארמסטרונג שהלהקה כתבה 30 שירים חדשים עבור האלבום התשיעי, אך ציין שאין להם תוכניות להמשיך כרגע. באותו ראיון הם אמרו שהם הקליטו (אודיו ווידאו) כל הופעה מתחילת סיבוב ההופעות עבור אלבום הופעה חדש.[30]
¡Uno!
הדיסק יצא ב-25 בספטמבר 2012.
3 הסינגלים מ-¡Uno!:
ב-16 ביולי 2012 יצא "Oh Love",וכחודש אחר כך (16 באוגוסט)יצא קליפ רשמי לשיר.
ב-1 באוגוסט יצא הסינגל "Let yourself go" בגרסת הופעה אך באיכות שמע טובה וגרסת הסטודיו הגיעה רק אחר כך, ב-9 בספטמבר.
ב-13 באוגוסט יצא הסינגל "Kill The Dj" מאותו האלבום באופן לא רשמי אך לאחר פרומואים וציפייה רבה יצא גם לסינגל קליפ רשמי, 16 ימים אחר כך (29 באוגוסט)
בנוסף פורסמו עוד 3 קליפים:
ב-13 בספטמבר יצא הסינגל "Nuclear Family" באופן רשמי בערוץ היוטיוב של גרין דיי.
ב-25 בספטמבר יצא הסינגל "Stay The Night" באופן רשמי בערוץ היוטיוב של גרין דיי.
ב-6 באוקטובר יצא הסינגל "Troublemaker" באופן רשמי בערוץ היוטיוב של גרין דיי.
¡Dos!
יצא ב-13 בנובמבר 2012.
ב-15 באוקטובר 2012 פורסם הסינגל הראשון "Stray Heart" קליפ לסינגל שיצא ב-7 בנובמבר 2012.
¡Tré!
יצא ב-11 בדצמבר 2012.
האלבום המלא הועלה ליוטיוב על ידי מעריצים 10 ימים לפני מועד תחילת מכירת האלבום
¡Quatro!
אלבום דוקומנטרי על הלהקה בזמן הכנת הטרילוגיה. שודר בערוצים VH1 MTV2 ו-PALLADIA בחצות בין 28 ל-29 בנובמבר 2012.
בהודעה שפורסמה ב-29 באוקטובר 2012 הלהקה הודיעה על ביטול כל ההופעות עד סוף שנת 2012 עקב כניסתו של בילי למכון גמילה מסמים.
Saviors
הלהקה צפויה להוציא את אלבום האולפן ה-14 שלה ב-19 בינואר 2024. האלבום נקרא Saviors. האלבום יכלול סינגל טעון פוליטית בשם "The American Dream Is Killing Me", המצביע על התמקדות בנושאים חברתיים ופוליטיים במוזיקה שלהם. גרין דיי התאחד עם המפיק הוותיק רוב קאוואלו כדי לעבוד על האלבום הזה. האלבום מתואר כאלבופ פופ-פאנק, המציג שילוב של סגנונות מוזיקליים. גרין דיי עצמם תיארו את האלבום כ-”גולמי ורגשי. מצחיק ומטריד. זה לצחוק על הכאב, לבכות בשיא האושר. כנות ופגיעות”.[31] האלבום Saviors יצא לאור ב-19 בינואר 2024 וזכה להערכה על ידי מעריצי הלהקה, בעיקר בשל החזרה לסאונד מקפיץ ואקספלוסיבי של פופ פאנק ופאנק רוק, לצד נגיעות של רוק מרדני ורוק נוסטלגי.
בספטמבר 2024, פורסם שהלהקה ושון מנדס יהיו המופעים הראשיים של פסטיבל לולהפלוזה בהודו בשנת 2025. זהו ביקור הבכורה של גרין דיי בהודו.[32] בנובמבר 2024, פורסם כי גרין דיי, יחד עם טראוויס סקוט, ליידי גאגא, ופוסט מאלון, יהיו המופע המרכזי בפסטיבל קואצ'לה באפריל 2025. זו תהיה הפעם הראשונה שבה גרין דיי יופיעו בפסטיבל כהרכב, אך בילי ג'ו ארמסטרונג, סולן הלהקה, הופיע כחלק מלהקת ה-Replacements בשנת 2014.[33]
סגנון מוזיקלי וביקורות
סכם
פרספקטיבה
לרוב שירי הלהקה יש קצב מהיר והם באורך של פחות מארבע דקות, לעיתים שלוש או שתי דקות. הצליל של גרין דיי מושווה ללהקות מן הגל הראשון של הפאנק, כגון "Ramones", "The Clash", Sex Pistols, Stiff Little Fingers, The Jam ו-Buzzcocks.[34] בין הלהקות שארמסטרונג ציין שהשפיעו עליו הכי הרבה הן הלהקות Hüsker Dü, The Replacements.[34] אם כי ההשפעות הגדולות ביותר של הלהקה היו שונות מבחירתו של ארמסטרונג, Dead Kennedys, Operation Ivy, The Beatles, The Who,[35] Cheap Trick,[35] U2, Ramones,[35] Queen. בנוסף להשפעה של הלהקות האלו על גריין דיי, הלהקה עשתה קאברים לשירים מהלהקות האלו, כגון לשיר "Outsider" מהלהקה Ramones, שהופיע באלבום המחווה לRamones, "We're a Happy Family: A Tribute to Ramones", שראה אור בשנת 2001; בנוסף לכך הם ניגנו את השירים "Teenage Lobotomy", "Rockaway Beach" ו-"Blitzkrieg Bop" בטקס של ה-Ramones להיכל התהילה של הרוק אנד רול בשנת 2002.[36] הם עשו קאבר לשירים I Don't Want to Know If You Are Lonely של הלהקה Hüsker Dü (שהופיע כבי-סייד לסינגל "Warning"), "Knowledge" של הלהקה "Operation Ivy" (שהופיע באלבום האוסף "1,039/Smoothed Out Slappy Hours"), "I Fought the Law" של הלהקה The Clash ושני סינגלים של הלהקה The Who: "My Generation", שהופיע באלבום הבונוס Kerplunk ובמיני אלבום Sweet Children, ואת השיר "A Quick One, While He's Away", שהופיע באלבום הבונוס 21st Century Breakdown.
בתגובה לסגנון של המוזיקה והרקע של הלהקה, ג'ון ליידון, הסולן של הסקס פיסטולס, להקת הפאנק משנות ה-70 של המאה ה-20, אמר:
"הממשלה נגדך, המשטרה עלו עליך. אז הנה אנחנו הודפים את כל זה וזה מעצבן אותי כי שנים מאוחר יותר לבוש בבגדים של מאונן כמו גרין דיי ומצרפים את הכל לעצמם. הם לא מרוויחים את כנפיהם כדי לעשות את זה ואם הם פאנק אמיתי הם לא היו נראים כמו שום דבר שהם עושים".
— [37]
המוזיקאי נואל גלאגר, מהלהקה אוֹאָזִיס (Oasis), גם התלונן על הלהקה בחצי צחוק, בטענה כי הם העתיקו מהשיר "Wonderwall" בשיר "Boulevard of Broken Dreams".[38]
להקת Green Day נכנסה בשנת 2015 ל"היכל התהילה של הרוק אנד רול".
פרויקטים צדדים
סכם
פרספקטיבה
Pinhead Gunpowder
משנת 1990, ארמסטרונג חבר בלהקה Pinhead Gunpowder, שם הוא מנגן בגיטרה ושר יחד עם ג'ייסון וייט (גיטרה ושירה), חבר להקת גרין דיי בהופעות, ביל שניידר (בס ושירה) שהוא מנהל הטור של גרין דיי ואהרון קומבוטס (תופים) שפועל כעורך בעיתון פאנק קטן שהוא הקים. הלהקה הוציאה מספר אלבומי אולפן, ועשתה מספר מצומצם מאוד של הופעות חיות, האחרונה התרחשה ב-12 בפברואר 2010, בברקלי, קליפורניה. הפרסום האחרון של הלהקה היה בשנת 2008, כאשר הוציאה את המיני אלבום West Side Highway בחברת התקליטים Recess Records.
The Frustrators
בנוסף ללהקה גרין דיי, דירנט מנגן בבס בלהקה The Frustrators, אשר חתומה בחברת התקליטים של ארמסטרונג וויט, Adeline Records. הלהקה הוציאה שני אלבומים, המיני אלבום Bored in the USA והאלבום Achtung Jackass. לבילי ג'ו יש מדבקה של הלהקה על הגיטרה הכחולה שלו המכונה "Blue". חברי הלהקה הם ג'ייסון צ'נדלר (סולן הלהקה), טרי לינהן (גיטרה ושירה), ארט טדסקי (תופים) ומייק דירנט (בס).
The Network
בשנת 2003, בזמן שבילתה גרין דיי בסטודיו, להקה חדשה בשם The Network (בתרגום חופשי: הרשת) הוקמה. שלושה מתוך חמשת חברי הלהקה הם, לכאורה, שלושת חברי גרין דיי. מאמינים כי הסולן, הידוע בשם "וילהלם פינק", הוא ארמסטרונג. ארמסטרונג התייחס אל עצמו כאל ווילהלם פינק (Wilhelm Fink) בעבר ובביוגרפיה של אתר המעריצים של הלהקה Pinhead Gunpowder ארמסטרונג מאשר את זהותו כפינק. ניתן גם לזהות את קולו של ארמסטרונג באלבום של "הרשת". נגן הבס של "הרשת", שידוע בשם "ואן גוך", הוא כביכול מייק דירנט, והמתופף של "הרשת", שידוע בשם "The Snoo", נחשב לטרה קול. ג'ון רוקר (John Roecker), במאי של מספר הופעות של גרין דיי, דיבר על פרויקטים שונים שהוקלטו בסטודיו 880 בפגישות של גרין דיי בזמן American Idiot. סטודיו 880 הוא הסטודיו שבו הוקלט האלבום "Monemy Moeny 2020", של "הרשת", וגם לאלבום שבו הוקלט American Idiot. אין חיבור רשמי בין שתי הלהקות, ושניהם לפעמים מגנות, לעיתים באגרסיביות, על העדר הקשר בין שניהם. צוות הניהול של גרין דיי מסרב להגיב על המצב המתמשך בין גרין דיי להרשת.
Foxboro Hot Tubs
בשבוע הראשון של דצמבר 2007, פרופיל של להקה חדשה, שניתן היה לזהות את קולו של ארמסטרונג כזמר שלה, הופיע באתר מייספייס.[39] מאוחר יותר באותו השבוע, הופיע אתר רשמי של הלהקה, שבו ניתן היה להוריד שישה שירים.[40]
בתחילת שנת 2008, סיפרה גרין דיי כי הם למעשה הלהקה Foxboro Hot Tubs. בדואר אלקטרוני ל-MTV אמרה הלהקה: "אנחנו חושבים שהדבר היחידי שדומה [בין ה-Foxboro Hot Tubs לגרין דיי] הוא שאנחנו שניהם. בעיקרון זה הדמיון היחידי, אנחנו ג'ייסון וייט, ג'ייסון פריז, מייקל פיצ'רד, פרנק אדווין רייט השלישי והכומר סטריכניך טוויץ... אנחנו חמישה חבר'ה שאוהבים לנגן מוזיקה ולהיות ספונטנים, [ו]אחרי כמה ריבים מאוחר בלילה וגם כמה בקבוקי יין, אנחנו מקבלים השראה להקליט שירים". שמו האמיתי של המתופף של גרין דיי, טרה קול, הוא פרנק אדווין רייט השלישי, הבסיסט מייק דירנט הוא מייקל פיצ'רד והכומר סטריכניך טוויץ הוא עוד אחד מאלטר אגו של ארמסטרונג. ג'ייסון וויט וג'ייסון פריז הם מנגנים בהופעות חיות יחד עם גרין דיי.
האלבום של Foxboro Hot Tubs נקרא "Stop Drop and Roll!!!" והוא ראה אור ב-13 במאי 2008.
בחודש מאי 2008 עשתה הלהקה סיור אביבי קטן בשמונה תחנות.
הארנב הוורוד
משנת 1997 ארנב ורוד התחיל להופיע לפני ההופעות של גרין דיי. הארנב הוא אדם מחופש לארנב ורוד ענקי שמלהיב את הקהל לפני שהלהקה עולה לבמה, הוא בדרך כלל רוקד ושותה בירה. לא ידוע מי האדם שמחופש לארנב, אך יש השערות רבות בנושא, רובם מציעים כי הארנב הוא טרה קול.[41][42][43] הארנב הופיע גם על עטיפת האלבום AWESOME AS F*CK, תיעוד של סיבוב הופעות לקידום האלבום 21st Century Breakdown.
חברי הלהקה
סכם
פרספקטיבה
חברים נוכחים
- בילי ג'ו ארמסטרונג: הסולן והגיטריסט של הלהקה. נולד ב-17 בפברואר 1972 בעיירה אוקלנד שבקליפורניה, ארצות הברית. ארמסטרונג הוא כותב והמלחין העיקרי של רוב שירי הלהקה, והוא אחד מהבעלים של חברת ההקלטות Adeline Records, שהיא גם קו אופנה בעיצובם של ארמסטרונג ואשתו, אדריאן. בין השאר, ארמסטרונג מנגן על גיטרה, תופים, מפוחית פה, מנדולינה, פסנתר וסקסופון.
- מייק דירנט: נגן הבס של הלהקה. נולד בשם מייקל ריאן פריצ'רד ב-4 במאי 1972, בעיר ברקלי שבקליפורניה, ארצות הברית. כאשר היה בן 15 שכר חדר בביתו של ארמסטרונג וכך החל הקשר בין השניים. בין השאר, מנגן על גיטרה, גיטרה בס ותופים.
- טרה קול: המתופף של הלהקה. נולד בשם פרנק אדווין רייט ה-3 ב-9 בדצמבר 1972. לפני שהצטרף ל-Green Day, תופף מגיל 12 בלהקת "The Lookouts", באותו הזמן גם אימץ את שם הבמה - טרה קול. "The Lookouts" היו גם להקתו של לורנס ליוורמור, מקים חברת התקליטים העצמאית Lookout! Records, שבו יצאו שני האלבומים הראשונים של גרין דיי. בין השאר, מנגן על תופים, גיטרה, אקורדיון ופסנתר.
- ג'ייסון וייט: הגיטריסט המוביל של הלהקה וקולות רקע. נולד ב-11 בנובמבר 1973 בליטל רוק שבארקנסו. ניגן בלהקה משנת 1999 ב-ספטמבר 2012 בריאיון עם סולן הלהקה בילי ג'ו ארמסטרונג נאמר שוייט נוסף ללהקה כחבר רשמי.
חברים נוספים
חברים קודמים
- ג'ון קיפמאייר - תופים, כלי הקשה (1987- 1990)
- שון היוז - בס (1987)
חברי הלהקה בהופעות
- ג'ייסון פריז - קלידים, סקסופון, פסנתר, קולות רקע (2003 - הווה)
- ג'ף מטיקה - גיטרה, גיטרה אקוסטית, קולות רקע (2009 - הווה)
דיסקוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
אלבומי אולפן
| אלבום | מידע |
|---|---|
39/Smooth |
|
|
Kerplunk! |
|
| |
| |
| |
| |
| |
| |
|
¡Tre! |
|
| |
| Saviors |
|
אלבומי אוסף
| אלבום | מידע |
|---|---|
|
1039/Smoothed Out Slappy Hours |
|
|
International Superhits |
|
|
Shenanigans |
|
אלבומי הופעה
| Tune In Tokyo | ||
|---|---|---|
| ||
|
| Bullet in a Bible | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אלבום ההופעה החיה הכי גדולה בקריירה המוזיקלית של הלהקה גרין דיי, שהופיעו באצטדיון Milton Keynes National Bowl שבממלכה המאוחדת, בשביל קהל של 130,000 איש. האלבום Bullet in a Bible הגיע למקום 6 במצעדי הפזמונים בממלכה המאוחדת, ולמקום 8 בארצות הברית. | ||||||||||||
| ||||||||||||
|
| Last Night On The Earth: Live In Tokyo | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| האלבום הוקלט במהלך הופעה של הלהקה ב-2009 בעיר טוקיו. | ||||||||
| ||||||||
|
| Awesome as Fuck | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| האלבום יצא ל-CD,DVD ולהורדה. האלבום הוקלט במהלך מסע ההופעות של הלהקה ב-2009–2010 לקידום האלבום 21st Century Breakdown. גרסת ה-DVD של האלבום צולמה בהופעת הלהקה הלהקה בטוקיו. | ||||||||||
| ||||||||||
|
| On the Radio | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אלבום ההופעה השביעי של הלהקה. האלבום הוקלט בשנת 1992 בזמן הופעת הלהקה בניו ג'רזי, שנערכה לשם קידום האלבום Kerplunk. | ||||||||||
| ||||||||||
|
פרסים ומועמדויות
| שנה | פרס | קטגוריה | פרויקט | תוצאה | מקור |
|---|---|---|---|---|---|
| 1994 | פרס הווידאו קליפים של MTV | קליפ הלהקה הטוב ביותר | "Longview" | מועמדות | |
| האמן החדש הטוב ביותר בקליפ | מועמדות | ||||
| הקליפ האלטרנטיבי הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| 1995 | פרס המוזיקה האמריקאית | האמן האלטרנטיבי הטוב ביותר | גרין דיי | מועמדות | |
| פרס גראמי | תגלית השנה | גרין דיי | מועמדות | ||
| הביצוע האלטרנטיבי הטוב ביותר | Dookie | זכייה | |||
| ביצוע הרוק הטוב ביותר של צמד או להקה עם שירה | "Basket Case" | מועמדות | |||
| ביצוע ההארד רוק הטוב ביותר | "Longview" | מועמדות | |||
| פרס הווידאו קליפים של MTV | קליפ השנה | "Basket Case" | מועמדות | ||
| קליפ הלהקה הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| קליפ המטאל/הארד רוק הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| הקליפ האלטרנטיבי הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| קליפ פורץ דרך | מועמדות | ||||
| הבימוי הטוב ביותר בקליפ | מועמדות | ||||
| העריכה הטובה ביותר בקליפ | מועמדות | ||||
| הצילום הטוב ביותר בקליפ | מועמדות | ||||
| בחירת הצופה | מועמדות | ||||
| 1996 | פרס המוזיקה האמריקאית | אמן השנה | גרין דיי | מועמדות | |
| האמן האלטרנטיבי הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| אמן המטאל/הארד הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| פרס המוזיקה הבריטית | להקה בינלאומית | גרין דיי | מועמדות | ||
| פרס הווידאו קליפים של MTV | האפקטים המיוחדים הטובים ביותר בקליפ | "Walking Contradiction" | מועמדות | ||
| 1997 | פרס גראמי | הקליפ הטוב ביותר – קצר | "Walking Contradiction" | מועמדות | |
| 1998 | פרס הווידאו קליפים של MTV | הקליפ האלטרנטיבי הטוב ביותר | "Good Riddance (Time of Your Life)" | זכייה | |
| בחירת הצופה | מועמדות | ||||
| 1999 | פרס המוזיקה האמריקאית | האמן האלטרנטיבי הטוב ביותר | גרין דיי | מועמדות | |
| פרס הסרטים של MTV | השיר הטוב ביותר מסרט | "Nice Guys Finish Last" | מועמדות | ||
| 2000 | פרס גראמי | ביצוע הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר | "Espionage" | מועמדות | |
| 2004 | פרס המוזיקה של MTV אירופה | הרוק הטוב ביותר | גרין דיי | מועמדות | |
| 2005 | פרס המוזיקה הבריטית | להקה בינלאומית | גרין דיי | מועמדות | |
| פרס גראמי | הקלטת השנה | "American Idiot" | מועמדות | ||
| ביצוע הרוק הטוב ביותר של צמד או להקה עם שירה | מועמדות | ||||
| אלבום השנה | American Idiot | מועמדות | |||
| אלבום הרוק הטוב ביותר | זכייה | ||||
| פרסי בחירת הילדים של ניקלודיאון | להקה אהובה | גרין דיי | זכייה | ||
| פרס ג'ונו | אלבום השנה הבינלאומי | American Idiot | זכייה | ||
| פרס בחירת הנוער | בחירת המוזיקה: להקת רוק | גרין דיי | מועמדות | ||
| מוזיקה נבחרת: סינגל | "Boulevard of Broken Dreams" | מועמדות | |||
| מוזיקה נבחרת: שיר רוק | זכייה | ||||
| מוזיקה נבחרת: אלבום | American Idiot | מועמדות | |||
| פרס הווידאו קליפים של MTV | קליפ השנה | "Boulevard of Broken Dreams" | זכייה | ||
| קליפ הלהקה הטוב ביותר | זכייה | ||||
| קליפ הרוק הטוב ביותר | זכייה | ||||
| הבימוי הטוב ביותר הקליפ | זכייה | ||||
| העריכה הטובה ביותר בקליפ | זכייה | ||||
| הצילום הטוב ביותר בקליפ | זכייה | ||||
| הניהול האמנותי הטוב ביותר בקליפ | "American Idiot" | מועמדות | |||
| בחירת הצופה | זכייה | ||||
| פרס המוזיקה של MTV אירופה | האלבום הטוב ביותר | American Idiot | זכייה | ||
| הלהקה הטובה ביותר | גרין דיי | מועמדות | |||
| הרוק הטוב ביותר | זכייה | ||||
| פרס המוזיקה האמריקאית | אמן השנה | גרין דיי | מועמדות | ||
| להקת/צמד/קבוצת הפופ/רוק האהובה ביותר | מועמדות | ||||
| האמן האלטרנטיבי הטוב ביותר | זכייה | ||||
| אלבום הפופ/רוק האהוב ביותר | American Idiot | זכייה | |||
| פרס המוזיקה של בילבורד | אמן השנה | גרין דיי | מועמדות | ||
| להקת השנה – בילבורד 200 | זכייה | ||||
| להקת הפופ של השנה | זכייה | ||||
| להקת השנה – בילבורד הוט 100 | זכייה | ||||
| אמן הרוק של השנה | זכייה | ||||
| אמן הרוק המודרני של השנה | זכייה | ||||
| אלבום השנה | American Idiot | מועמדות | |||
| השיר הדיגיטלי של השנה | "Boulevard of Broken Dreams" | מועמדות | |||
| סינגל הרוק של השנה | זכייה | ||||
| 2006 | פרס גראמי | הקלטת השנה | "Boulevard of Broken Dreams" | זכייה | |
| פרס המוזיקה הבריטית | אלבום בינלאומי | American Idiot | זכייה | ||
| להקה בינלאומית | גרין דיי | זכייה | |||
| פרסי בחירת הילדים של ניקלודיאון | להקה אהובה | גרין דיי | זכייה | ||
| שיר אהוב | "Wake Me Up When September Ends" | זכייה | |||
| פרס הווידאו קליפים של MTV | קליפ הרוק הטוב ביותר | "Wake Me Up When September Ends" | מועמדות | ||
| פרס המוזיקה של MTV אירופה | האקט הכי טוב אי פעם | גרין דיי | מועמדות | ||
| פרס בחירת הקהל | סיבוב ההופעות הטוב ביותר | גרין דיי | מועמדות | ||
| להקה אהובה | זכייה | ||||
| 2007 | פרס גראמי | ביצוע הרוק הטוב ביותר של צמד או להקה עם שירה | "The Saints Are Coming" (עם U2) | מועמדות | |
| פרס הווידאו קליפים של MTV | שיתוף הפעולה המטלטל ביותר | "The Saints Are Coming" (עם U2) | מועמדות | ||
| 2008 | פרס גראמי | ביצוע הרוק הטוב ביותר של צמד או להקה עם שירה | "Working Class Hero" | מועמדות | |
| 2009 | פרס בחירת הנוער | מוזיקה נבחרת: להקת רוק | גרין דיי | מועמדות | |
| מוזיקה נבחרת: שיר רוק | "Know Your Enemy" | מועמדות | |||
| אלבום מוזיקלי נבחר: להקה | 21st Century Breakdown | מועמדות | |||
| פרס הווידאו קליפים של MTV | קליפ הרוק הטוב ביותר | "21 Guns" | זכייה | ||
| הבימוי הטוב ביותר | זכייה | ||||
| הצילום הטוב ביותר | זכייה | ||||
| פרס המוזיקה של MTV אירופה | הלהקה הטובה ביותר | גרין דיי | מועמדות | ||
| הרוק הטוב ביותר | זכייה | ||||
| המופע החי הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| פרס המוזיקה האמריקאית | האמן האלטרנטיבי הטוב ביותר | גרין דיי | זכייה | ||
| 2010 | פרס בחירת הקהל | להקת רוק אהובה | גרין דיי | מועמדות | |
| פרס גראמי | ביצוע הרוק הטוב ביותר של צמד או להקה עם שירה | "21 Guns" | מועמדות | ||
| שיר הרוק הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| אלבום הרוק הטוב ביותר | 21st Century Breakdown | זכייה | |||
| פרס בחירת הנוער | משחק וידאו נבחר | Green Day: Rock Band | מועמדות | ||
| פרס הווידאו קליפים של MTV | האפקטים המיוחדים הטובים ביותר | "21st Century Breakdown" | מועמדות | ||
| פרס המוזיקה של MTV אירופה | הופעת הבמה העולמית הטובה ביותר | גרין דיי | מועמדות | ||
| 2011 | פרס גראמי | אלבום המופע המוזיקלי הטוב ביותר | American Idiot | זכייה | |
| 2012 | פרס המוזיקה של MTV אירופה | הרוק הטוב ביותר | גרין דיי | מועמדות | |
| המופע החי הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| האמן הטוב ביותר בצפון אמריקה | מועמדות | ||||
| 2013 | פרס בחירת הקהל | להקה אהובה | גרין דיי | מועמדות | |
| פרס המוזיקה של MTV אירופה | הרוק הטוב ביותר | גרין דיי | זכייה | ||
| המופע החי הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| הופעת הבמה העולמית הטובה ביותר | מועמדות | ||||
| 2014 | פרס גראמי | הסרט המוזיקלי הטוב ביותר | ¡Cuatro! | מועמדות | |
| 2016 | פרס המוזיקה של MTV אירופה | הרוק הטוב ביותר | גרין דיי | מועמדות | |
| המופע החי הטוב ביותר | מועמדות | ||||
| אייקון גלובלי | זכייה | ||||
| 2017 | פרס הווידאו קליפים של MTV | הרוק הטוב ביותר | "Bang Bang" | מועמדות | |
| 2019 | פרס המוזיקה של MTV אירופה | הרוק הטוב ביותר | גרין דיי | זכייה | |
| 2020 | פרס הווידאו קליפים של MTV | הרוק הטוב ביותר | "Oh Yeah!" | מועמדות | |
| פרס המוזיקה של MTV אירופה | הרוק הטוב ביותר | גרין דיי | מועמדות | ||
| 2024 | פרס המוזיקה של iHeartRadio | האמן האלטרנטיבי של השנה | מועמדות | [44] | |
| פרס הווידאו קליפים של MTV | הרוק הטוב ביותר | "Dilemma" | מועמדות | [45] | |
| פרס המוזיקה של MTV אירופה | הרוק הטוב ביותר | גרין דיי | מועמדות | [46] | |
| 2025 | פרס גראמי | ביצוע הרוק הטוב ביותר | "The American Dream Is Killing Me" | מועמדות | [47] |
| אלבום הרוק הטוב ביותר | Saviors | מועמדות |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של גרין דיי (באנגלית)
גרין דיי, ברשת החברתית פייסבוק
גרין דיי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גרין דיי, ברשת החברתית אינסטגרם
גרין דיי, ברשת החברתית טיקטוק
גרין דיי, ברשת החברתית VK
גרין דיי, סרטונים בערוץ היוטיוב
גרין דיי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גרין דיי, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
גרין דיי, באתר ספוטיפיי
גרין דיי, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
גרין דיי, באתר Last.fm (באנגלית)
גרין דיי, באתר AllMusic (באנגלית)
גרין דיי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
גרין דיי, באתר דיזר
גרין דיי, באתר Yandex.Music (ברוסית)
גרין דיי, באתר Discogs (באנגלית)
גרין דיי, באתר Songkick (באנגלית)- גרין דיי, באתר Genius
- גרין דיי, באתר SecondHandSongs
גרין דיי, באתר בילבורד (באנגלית)
גרין דיי, באתר טיידל (באנגלית)
גרין דיי, באתר אמזון מיוזיק
- אתר המעריצים הרשמי
- מילים לשירים של גרין דיי, באתר Sing365
- "VIDEO: Green Day’s Rock Opera 17 Years In The Making?", באתר Live105.Radio, 25 באוקטובר 2010
- אור ברנע, יום הדין, באתר ynet, 11 במאי 2009
- גרין דיי באתר רדיו מוסיכיף 69FM
- עמרי חורש, גרין דיי החדש: כמו טיילור סוויפט בדיסטורשן, באתר ynet, 13 באוקטובר 2016
- גרין דיי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.