תרבות ההיפ הופ

תרבות ההיפ הופ היא תנועה שהחלה על ידי נוער אפרו-אמריקני ולטיני בניו יורק ומאז נפוצה בכל העולם. ארבעת היסודות המרכזיים שמרכיבים את ההיפ הופ הם: גרפיטי (Graffiti), די ג'יינג (Djing), ראפ (rapping) וברייקינג (Breaking ,poping, ידוע גם כברייקדאנס וכפופינג). המונח היפ הופ הפך אצל רבים לשווה ערך למונחים ראפ ומוזיקת היפ הופ.

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא שלם אך מציג מידע כאבסולוטי, חסר מקורות, לא תמיד מדבר בהקשר תרבות ההיפ הופ אלא בהקשר הרחב.

גרפיטי

ערך מורחב – גרפיטי

גרפיטי הוא ביטוי אומנותי וסימון גבולות של כנופיות רחוב. גרפיטי לרוב מצויר בצורה לא חוקית על רכוש ציבורי. אחת ממטרות הגרפיטי היא מחאה חברתית, למשל לפני מלחמת המפרץ השנייה בעיראק ראש עיריית פריז קרא לאומני גרפיטי לצייר על קיר מיוחד שימחה כנגד המלחמה בעיראק. תרבות ההיפ הופ אימצה בחום את הגרפיטי.

ברייקינג

ריקוד ברייקדאנס

ערך מורחב – ברייקדאנס

ברייקדאנס הוא סוג של ריקוד אקרובטי המהווה את אחד מיסודות ההיפ הופ. בריקוד קיימים מספר רב של Power moves שמהם הרקדן בוחר את הסדר והסגנון ויוצר לעצמו סגנון ביצוע ייחודי.

ראפינג

ערך מורחב – ראפ והיפ-הופ

ראפ, כלול גם בו ביטבוקס.

למוזיקת היפ-הופ ולראפ המשתלב בה, יש קשר ישיר למוזיקה ששרו האפרו אמריקנים באפריקה, מוזיקה שהתבססה על קצב ושירה, כמו מוזיקת ההיפ הופ. חלק מהמסורות של האפרו-אמריקנים נדדו איתם לעולם החדש. מסורת השירה המשפיעה ביותר היא הדאב, מסורת שמקורה בג'מייקה ובה כלי ההקשה מופרדים משאר המוזיקה ומוחצנים, עם הזמן החלו להדביק לקצב הדאב מילים. סגנון זה התפתח בג'מייקה לרגאיי ובארצות הברית למוזיקת היפ הופ. ראפ הוא הדיבור המתלווה למוזיקת ההיפ הופ. ישנם סוגים שונים של ראפ ובהם ראפ פוליטי, ראפ שמלווה במוזיקת ג'אז, ראפ אלטרנטיבי, ראפ מחתרתי ועוד. סוג הראפ הפופולרי ביותר הוא הגנגסטה ראפ שמתאר את קרבתו של הראפר לעבריינות.

הדי ג'יי קול הרק שהיגר מג'מייקה לניו יורק בשנות ה-70 הפך לאחד המייצגים הבולטים של התרבות החדשה. הוא ניגן במסיבות רחוב ועם הזמן הפסיק להשתמש בתקליטי רגאיי ועבר להשתמש בתקליטים של דיסקו ורוק משום שהקהל הניו יורקי לא אהב כל כך את סגנון הרגאיי. עם הזמן החלו די ג'יים להשתמש בכמה תקליטים בו זמנית והטכניקות של מיקסוס השתכללו. הדי ג'יים החלו לדבר בזמן שהמוזיקה נוגנה, נקראו אמ.סי. (master of ceremony) ובעיקר הציגו את עצמם ואחרים בקהל כאשר הם משתדלים לחרוז. בחלוף הזמן הם השתכללו והחלו לשלב מילים שנחרזו בצורה מורכבת יותר כאשר בו זמנית הם דיברו על נושאים הומוריסטים ולעיתים על נושאים בעלי גוון מיני. בסוף שנות ה-70 מוזיקת ההיפ הופ החלה לחדור לקהל הרחב, כאשר היא מבססת את מעמדה לאורך שנות ה-80 ונהפכת למוזיקת מיינסטרים לכל דבר בשנות ה-90.

דיג'יינג

ערך מורחב – די ג'יי

המושג "די ג'יי" (Disc jockey) מתייחס לאדם הבוחר ומנגן מוזיקה מוקלטת מראש עבור קהל המאזינים. המונח שימש בתחילה לתיאור שדרני רדיו אשר הציגו וניגנו תקליטים, אך כיום ישנם סוגים רבים של די ג'יי.

בהיפ הופ הדי ג'יי משתמש בתבניות ריתמיות המצויות בתקליטים קיימים, עושה עליהן מניפולציות במימד הזמן (כגון האטה או האצה של השיר וחזרה על קטעים מהשיר), מוסיף להן אפקטים, כגון סקראצ'ינג, והכל בצורה חיה וספונטנית.

תרבות הדי ג'ייז בהיפ הופ התפתחה ברחובות ניו יורק, בעיקר ברובע הברונקס, שם היו מתאספים חבורות של אפרו-אמריקנים ומבצעים מניפולציות בשירי היפ הופ, היו שרקדו ברייקדאנס לצלילי מוזיקה אותה יצר הדי ג'יי והיו שהנחו את הטקס ושרו שירי ראפ.

ראו גם

• ראפ והיפ-הופ ישראלי
• ריקוד היפ הופ
• מה זה היפ הופ? (מאמר סקירה רחב)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תרבות ההיפ הופ בוויקישיתוף

• אתר המציג אומנות גראפיטי (באנגלית)
• יורי ליין ביטבוקסר המשלב כלי נגינה, מפוחית בעיקר (באנגלית)
• טים בארסקי ביטבוקסר המשלב חליל בעשיית הביט שלו (באנגלית)
• קהילת ביטבוקסרים (באנגלית)
• rapreviews - אתר המציג ביקורות על אלבומי ראפ חדשים ועל קלאסיקות ראפ (באנגלית)