חטיף תפוחי אדמה

חטיף תפוחי אדמה
מאכלים
סוג	מזון, chip, חטיף, ג'אנק פוד
מוצא	אנגליה
מרכיבים עיקריים	שמן צמחי, תבלין, מלח שולחן, רוטב לתיבול, תפוח אדמה

חטיף תפוחי אדמה (גם: צ'יפס, מאנגלית אמריקנית) הוא חטיף מלוח העשוי מתפוחי אדמה.

ערך זה עוסק בחטיף תפוחי אדמה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו צ'יפס (פירושונים).

עובדות מהירות מאכלים, סוג ...

סגירה

היסטוריה

המתכון הוותיק ביותר לחטיף הצ'יפס נמצא בספר המתכונים של ויליאם קיצ'ינר (אנ') "The Cook's Oracle" משנת 1817. ספר זה היה רב מכר באנגליה ובעקבותיו הפך הצ'יפס לחטיף פופולרי עוד בימים אלה.

ישנה אגדה אורבנית המייחסת את המצאת הצ'יפס לג'ורג' קראם (אנ'), השף של מסעדת "מון לייק לודג'" (אנ') בסרטוגה ספרינגס בניו יורק. ב-24 באוגוסט 1853, לאחר שלקוח (יש האומרים שהיה זה קורנליוס ואנדרבילט) התלונן שוב ושוב שתפוחי האדמה אינם פריכים ועבים ותפלים מדי, החליט קראם להמליח ולפרוס אותם דק ככל האפשר, עד שלא ניתן יהיה לאכול אותם במזלג. לאחר שקיבל תגובות חיוביות, נוספה המנה לתפריט המסעדה בשם "צ'יפס סרטוגה". קראם היה אפרו-אמריקאי ולכן לא התאפשר לו לרשום את המצאתו כפטנט רשום בארצות הברית באותה תקופה. לפי גרסה אחרת, שנתמכת על ידי המוזיאון המקומי, הצ'יפס הומצא לאחר שאחותו של קראם פרסה תפוח אדמה דק מדי וחלק ממנו נפל בטעות לתוך השמן החם; קראם התרשם מהתוצאה והחליט להגיש את הצ'יפס במסעדה. על אף הפופולריות של הסיפור, היסטוריונים מאמינים כי מדובר בקמפיין שיווקי של קראם, ולא בסיפור אמיתי.

בשנת 1920 החל החטיף להתפשט בכל רחבי ארצות הברית עם הולדת המכשיר לייצור צ'יפס שפיתח היזם הרמן ליי.^[1] בהתחלה הוא נמכר בקופסאות פח, אך הרצועות בתחתית הפכו תפלות ושמנוניות מדי. לורה סקודר (Laura Scudder) המציאה בשנת 1926 את השקית האטומה על ידי חיבור של שני ניירות שעווה, המאפשר לשמור על טריות החטיפים עד לפתיחתו במועד המצוין.^[2] המצאת הצלופן האיצה את הפיכת החטיף למוצר תעשייתי המוני.

כיום נארזים חטיפי תפוחי אדמה בשקיות מיילאר (פולימר פלסטי, המצופה בצידו האחד בשכבת מתכת דקיקה), המנופחות בגז חנקן בטרם אטימתן. הניפוח בגז חנקן נועד להאט את תהליך חימצון המוצר ובכך להאריך את חיי המדף שלו, כמו-גם להגן על שלמות רצועות תפוחי האדמה ולמנוע את ריסוקן. בסוף שנות ה-70 החלו להימכר בארצות הברית חטיפי פרינגלס, העשויים מתערובת קמח תפוחי אדמה וחומרים אחרים, הארוזים בגליל קרטון מצופה שכבת מתכת דקה מצידו הפנימי. צורת אריזה זו נועדה לבדל את המוצר על-פני המוצרים המתחרים בנקודות המכירה, כמו-גם לסייע בשימור צורתם של החטיפים בגלל היותם פריכים יותר לעומת עמיתיהם העשויים פלחי תפוחי אדמה.

חטיפי תפוחי האדמה בישראל

שוק חטיפי תפוחי האדמה מוערך בכ-250 מיליון ש"ח בשנה, והמאבק על נתחי שוק בתחום זה בישראל הוא בעיקר בין החברות עלית לאסם.

נכון לשנת 2013, "תפוצ'יפס" של עלית (המקבילה הישראלית של פריטו ליי) הוא החטיף המלוח השני הנמכר ביותר בישראל אחרי במבה, עם מכירות של 165.7 מיליון שקל במחירים לצרכן.^[3] על פי נתונים משנת 2004 תפס תפוצ'יפס נתח שוק של 62% משוק חטיפי תפוחי האדמה לעומת 21% של "צ'יפסי" מתוצרת אסם.

החטיף "פרינגלס" של פרוקטר אנד גמבל מחזיק בנתח שוק של 9% על פי אותם נתונים^[4] וב-2013 היה החטיף המלוח השמיני הנמכר ביותר בישראל^[3].

מגמות של הקפדה על תזונה השפיעו על שוק חטיפי תפוחי האדמה, וחברות המזון השיקו מותגים המכילים פחות אחוזי שומן מהצ'יפס הרגיל.