תסמונת וולאנס
מצב רפואי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסמונת וולאנס (באנגלית: Wellens' syndrome) היא כינוי לתבנית מסוימת בא.ק.ג. המעידה על היצרות משמעותית בעורק הקורונארי המכונה "left anterior descending" (הידוע גם כ-LAD), בחולה עם הסתמנות קלינית של אנגינה לא יציבה. במקור בנויה התסמונת משתי תבניות נפרדות בא.ק.ג. (A ו-B), אך כיום נחשבות שתי התבניות כהתפתחות אחת של השנייה. במהלך התסמונת יופיעו בתחילה גלי T ביפאזיים בלידים הקדמיים של בית החזה, ובהמשך ישתנו גלי ה-T ויעשו הפוכים, סימטריים ובדרך כלל עמוקים (מעל שני מילימטרים)[1].
התסמונת תוארה לראשונה במחקרו של היי וולאנס בשנת 1982 שבוצע על תת-קבוצה של חולים עם הסתמנות של אנגינה בלתי יציבה[2]. במחקרו המקורי הופיעה התסמונת בכ-18 אחוזים מן החולים.
נוכחות של תבנית המתאימה לתסמונת וולאנס בא.ק.ג. טומנת בחובה ערך אבחנתי ופרוגנוסטי משמעותיים. בקבוצת המחקר המקורית של וולאנס כ-75 אחוזים מהחולים לקו באוטם בקיר הקדמי של שריר הלב כתוצאה מהחסימה. 69 אחוזים מהחולים שסבלו מחסימה משמעותית (70 אחוז חסימה או יותר) הציגו את השינויים בא.ק.ג. ואילו ב-89 אחוזים מהחולים שהציגו את התסמונת בא.ק.ג. נמצאה חסימה משמעותית[3].
במקרים נדירים מקושרת תסמונת וולאנס בא.ק.ג. גם להסתמנות קלינית של תסמונת הלב השבור.
קריטריונים
- גלי T שליליים, עמוקים וסימטריים (מעל שני מ"מ) בלידי החזה הקדמיים
- ללא עליית מקטע ST או עם עלייה מינורית של פחות מ-1 מ"מ
- ללא גלי Q בלידי החזה
- ללא עליית מרקרים קרדיאליים או עם עלייה קלה בלבד
- תרשים הא.ק.ג. מופיע שלא בזמן כאבים
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.