תנועת השפה הבנגלית

תנועת השפה הבנגלית (בבנגלית: ভাষা আন্দোলন) הייתה תנועה פוליטית במזרח בנגל (ששמה שוּנה למזרח פקיסטן בשנת 1956 ובנגלדש כאשר זכתה לעצמאות בשנת 1971) למען הכרה בשפה הבנגלית כשפתה הרשמית של מזרח פקיסטן כדי לאפשר את השימוש בה בענייני ממשל, את המשך השימוש בה כאמצעי חינוך, בתקשורת, מטבע ובולים, ולשמור על כתיבתה בכתב הבנגלי.

ערך מחפש מקורות

יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.

כאשר הוקמה פקיסטן בחלוקת הודו בשנת 1947, היא לא הייתה אלא איחוד של כלל המוסלמים שבהודו הבריטית כך שהיא הייתה מורכבת מקבוצות אתניות ושפות שונות, ואף לא רציפה מבחינה גאוגרפית שכן מזרח בנגל שכנה במנותק ממערב פקיסטן כאשר הודו מפרידה ביניהן, והשלטון המרכזי היה מסור בידי הפקיסטנים - המערבים. בשנת 1948, ממשלת פקיסטן, שישבה בחלקה המערבי של המדינה, קבעה את האורדו כשפה רשמית היחידה, והציתה מחאות נרחבות במזרח בנגל בקרב דוברי הבנגלית. אל מול המתחים העדתיים הגוברים ואי שביעות רצון המונית מהחוק החדש, הוציאה הממשלה מחוץ לחוק את ההפגנות. תלמידי אוניברסיטת דאקה ופעילים פוליטיים אחרים התריסו נגד החוק וארגנו מחאה ב־21 בפברואר 1952. התנועה הגיעה לשיאה כאשר המשטרה הרגה מפגינים סטודנטים באותו יום. מקרי המוות עוררו אי שקט אזרחי נרחב. לאחר שנים של קונפליקט, השלטון המרכזי נענה והעניק מעמד רשמי לשפה הבנגלית בשנת 1956.

תנועת השפה הגבירה את הרגשות הלאומיים וחיזקה את הזהות הלאומית הבנגלית במזרח פקיסטן, והפכה למקדמת תנועות לאומניות בנגליות, כולל תנועת 6 הנקודות בעקבותיה מלחמת השחרור של בנגלדש וחוק יישום השפה הבנגלית ב-1987. בבנגלדש מצוין התאריך 21 בפברואר כיום תנועת השפה והוא חג לאומי. אנדרטת שאהיד מינר הוקמה בסמוך למכללה לרפואה של דאקה לזכר התנועה וקורבנותיה. בשנת 1999 הכריזה אונסק"ו על 21 בפברואר כיום שפת האם הבינלאומי, כמחווה לתנועת השפה ולזכויות האתנו-לשוניות של אנשים ברחבי העולם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תנועת השפה הבנגלית בוויקישיתוף