תימן (יישוב מקראי)

תימן היה יישוב עתיק בנגב, וייתכן שבקרבת דרום עבר הירדן, הנזכר לאורך התנ"ך. השם אומץ כשמה של הארץ והמדינה הערבית, "תימן" (ששמה בערבית הוא "ימן").

גם אחד מבניו של אליפז בנו של עשיו נקרא בשם זה, וייתכן כי תושבי היישוב תימן זוהו כצאצאי תימן בן אליפז, מבני אדום.^[1]

היסטוריה

היישוב הראשון במקרא בשם "תימן" הוא יישוב אחר ממזרח לכנרת הנזכר בספר יהושע^[2] כיישוב שמהווה חלק מנחלת סיחון מלך האמורים.

בהמשך ספר יהושע,^[3] נאמר כי חלק מהשטחים אשר לא זכו עדיין שבטי ישראל לכבוש בימיו המאוחרים של יהושע בן נון היו "מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד אֲפֵקָה – עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי" – דהיינו שהעיר הייתה בקצהו הדרומי של חבל הארץ של העם הנכרי הקטן שכונה "כנעני" במקרא.

שוב בספר יהושע, בתיאור נחלת שבט יהודה,^[4] מוזכרת תימן כגבול הנחלה הדרומי מול האדומים, והתיאור בפסוק מזהה אותה כיושבת בקרבת מדבר צין.

בנבואות עמוס, ירמיהו ויחזקאל המופנות לאדום מופיעה תימן כעיר אדומית.^[5]

הערות שוליים

[1]
ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק ל"ו: "בְּנֵי אֱלִיפָז: תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק"
[2]
פרק י"ב, פסוק ג'
[3]
ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק ד'
[4]
ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק א'
[5]
ספר עמוס, פרק א', פסוק י"ב, ספר ירמיהו, פרק מ"ט, פסוק ז', ספר יחזקאל, פרק כ"ה, פסוק י"ג.

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] [1]
ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק ל"ו: "בְּנֵי אֱלִיפָז: תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק"

[2] [2]
פרק י"ב, פסוק ג'

[3] [3]
ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק ד'

[4] [4]
ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק א'

[5] [5]
ספר עמוס, פרק א', פסוק י"ב, ספר ירמיהו, פרק מ"ט, פסוק ז', ספר יחזקאל, פרק כ"ה, פסוק י"ג.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]