תחנת ברלין (באנגלית: Berlin Station) היא סדרת טלוויזיה, מותחן ריגול ודרמה אמריקאית, שנוצרה על ידי אולן שטיינהאואר. בסדרה כיכבו ריצ'רד ארמיטאג', רייס איוואנס, לילנד אורסר, מישל פורבס וריצ'רד ג'נקינס[1][2][3]
עונה ראשונה של עשרה פרקים הוקרנה לראשונה ברשת Epix ב-16 באוקטובר 2016. ב-17 בנובמבר 2016, חודשה הסדרה לעונה שנייה, שתוכננה במקור להכיל עשרה פרקים, שהוקרנו בבכורה ב-15 באוקטובר 2017 והסתיימה בעונה בת תשעה פרקים ששודרו ב-3 בדצמבר 2017.[4] ב-6 בדצמבר 2017, חודשה הסדרה לעונה שלישית, שהוקרנה בבכורה ב-2 בדצמבר 2018.[5][6]
הסדרה בוטלה ב-29 במרץ 2019 לאחר שלוש עונות.[7]
הסיפור עוקב אחר דניאל מילר שהגיע זה עתה לתחנת CIA בברלין, גרמניה. בעונה הראשונה יש למילר משימה חשאית: לחשוף את מקור הדליפה שסיפק מידע לחושף שחיתויות מפורסם בשם תומאס שו. בהוראת הקטור דז'אן הוותיק, דניאל לומד להתמודד עם עולמו הגס והשברירי של סוכן השטח: ניהול סוכנים, הטעיה והסכנות והפשרה המוסרית שעליו לבצע בחייו. בעונה השנייה, ארבעה חודשים אחרי שנורה בסוף העונה הראשונה, דניאל התאושש מפציעותיו מספיק כדי שתינתן לו משימה חשאית חדשה: להסתנן למפלגה פוליטית בימין הקיצוני שמאמינים כי פעיליה מתכננים פיגוע טרור ממש לפני הבחירות הקרובות.
- ריצ'רד ארמיטאג' - דניאל מילר (עונות 1–3), קצין CIA, סוכן שעובר מעבודה כאנליסט במטה לנגלי בארצות הברית לשמש כקצין סמוי בברלין ומוטל עליו למצוא דליפה במבצעי ה-CIA.[8]
- ריס איוואנס - הקטור דז'אן, בכיר CIA ותיק שפרש עם טקטיקות מפוקפקות וסודות רבים.[9]
- לילנד אורסר - רוברט קירש, סגן מפקד מסור ומצליח השולף מודיעין מהעיר ברלין באמצעות שילוב של כוח, חריצות ופיקחות
- מישל פורבס - ולרי אדוארדס, מנהלת מדור בסניף ה-CIA בתחנת ברלין
- ריצ'רד ג'נקינס - סטיבן פרוסט (עונות 1–2), ותיק המלחמה הקרה, המשמש כראש CIA בתחנת ברלין בעונה 1 ופרש לגמלאות בתחילת עונה 2.[10]
- טמלין טומיטה - סנדרה אייב (עונה 1), סוכנת שקטה המובילה מבצע יעיל של תחנת ברלין בזמן שהיא מנהלת רומן עם הבוס שלה, סטיבן
- ג'ון דומן - ריצ'רד האנס (עונה 2), השגריר האמריקני החדש בגרמניה וחבר ותיק של סטיבן
- קיקי פאלמר- אפריל לואיס (עונות 2–3), קצינת ארכיון צעירה חדשה שהוקצתה לתחנת ברלין.[11]
- אשלי ג'אד - ב.ב. ייטס (עונה 2), ראשת תחנת ברלין, שמכונה "תחנת הלוחש".[12]
- איסמאיל קרוז קורדובה - רפאל טורס (עונה 3), קצין האגף לפעולות מיוחדות של ה-CIA, שהיה בעבר בצבא.[13]
- מינה טנדר - אסתר קרוג, סוכנת ה-BfV הגרמני ובהמשך גם ראש ה-BfV
- מארק מוזס - ג'ייסון וולף, המפקח על תחנת ברלין מטעם ה-CIA (עונות 1 ו-3)
- אפריל גרייס - ג'מה מור, הממונה על סטיבן ב-CIA
- קרוליין גודול - קלי פרוסט, אשתו של סטיבן
- ברנרד שוץ - הנס ריכטר, מרגל מהעולם הישן שעלה לשורות הגבוהות ביותר של ה-BfV.[14]
- סאבין טמבריאה - ג'וליאן דה ווס, מודיעה
- קלאודיה מישלן - פטרישה שוורץ, בת דודתה של מילר
- אנטייה טראואה - לאנה ווגל, המכונה "ג'וקר", סוכנת עצמאית
- ויקטוריה מאייר - אינגריד הולנדר, כתבת גרמנייה[15]
- זהרה אחמדי - קלייר איתני, סוכנת אמריקאית וחברתו של דז'אן
- דניאלה ציגלר - גולדה פרידמן, סוכנת המוסד
- סילביה הוקס - קלאודיה גרטנר, בלדרית
- תומאס קרצ'מן - אוטו גנץ, איש הימין הקיצוני הגרמני
- אמיליה שול - לנה גנץ, בתו של אוטו
- נטליה וורנר - קטרינה גרהארט, ראש מפלגת הימין "Perspektive für Deutschland" (PfD, "פרספקטיבה לגרמניה")
- היינו פרץ - יוזף אמריך, מנהיג מספר 2 של PfD
- ג'ניס נויוהאנר - ארמנדו, סוכן סמוי של BfV
- סקוט ויליאם וינטרס - ניק פישר, סוכן CIA
- ברנדון ספינק - נח קירש, בנו של רוברט קירש
- קטרינה צ'אס - סופיה וסיק, מנכ"לית חברת טכנולוגיה אסטונית שנויה במחלוקת
- ג'וליאן קוסטוב - סרגיי בסרוב, צלף רוסי העובד עם וולקוב
- לאדי אמרואה - דאב אדיימי, נכס מודיעיני
- רובין ווייגרט - ג'יימי הדסון, חברו של ולרי מהמכללה
- אניה אנטונוביץ' - נינה ברטק, שכנתו של קירש
- ג'יימס קרומוול - גילברט דורן, סוכן CIA בדימוס שחושף סודות ישנים באמצעות פודקאסט
- רובי גי - קייאוד אדיימי
- מיכאיל בוטשין - וסילי קריק, אוליגרך רוסי
- דז'אן צ'וקיץ' - קוליה אקולוב, ראש סוכנות הביון הרוסית, SVR
- ניקולאי קינסקי - רומן פלאטוב, איש קיצוני רוסי העובד למען קריק
- אדי קבטנר - רודיון וולקוב, לוחם ספצנאז רוסי
- ג'וליאן קוסטוב - סרגיי בסארוב, לוחם ספצנאז רוסי
- מיכאיל בוטצ'ין - ואסילי קריק, אוליגרך רוסי
מידע נוסף עונה, פרקים ...
סגירה
ביקורות
- דורון ברוש, "תחנת ברלין": אשלי ג'אד, סוכנים שריריים ומשפטים שנונים, באתר מעריב אונליין, 23 באוקטובר 2017
- מתן שרון, המרגל שהדביק אותי לכסא, באתר מאקו, 9 בדצמבר 2018
- חן חדד, "תחנת ברלין": מותחן ריגול בטעם של פעם, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2016