תות ענח' אמון

תּוּת עַנְחְ' אָמוֹן (1341 – 1323 לפנה"ס, המלך תות) היה פרעה מצרי אשר מלך על מצרים העתיקה בין השנים 1332–1323 לפנה"ס, והיה המלך ה-11 בשושלת ה-18. הוא מלך תקופה קצרה ומת בגיל תשע-עשרה בלבד, אך בעת המודרנית הפך לאחד מהידועים שבפרעונים: קברו הוא הקבר היחיד בעמק המלכים שהתגלה על שלל אוצרותיו במאה ה-20, אף על פי שנבזז בחלקו בידי שודדי קברים בסמוך לאטימתו^[1].

תות ענח' אמון

מסכת המוות של תות ענח' אמון שעשויה מזהב ומשובצת באבני חן ובזכוכית
לידה	1341 לפנה"ס אל-עמארנה, מצרים
פטירה	1323 לפנה"ס (בגיל 18 בערך) ממפיס, מצרים
שם לידה	Tutankhaten
מדינה	הממלכה החדשה
מקום קבורה	קבר תות ענח' אמון
בן או בת זוג	אנכי שנה-אמון
פרעה 1332 לפנה״ס – 1323 לפנה״ס (כ־9 שנים) → סמנח כא רע איי ←

קבר KV62, קברו של תות ענח' אמון בעמק המלכים

חייו

תות ענח' אמון נקרא בתחילה תות ענח' אתן, שפירושו "דמותו החיה של אתון" (אתון הוא האל הבורא ואל שמש על-פי המיתולוגיה המצרית) או תות=מושלם, ענח'=חיים, אמון=האל המצרי אמון. משערים שתות ענח' אמון היה צעיר בניו של אחנתון. הוא ביצע מהפכה דתית, שעיקרה היה מעבר לאמונה מונותאיסטית באל אתן. שמו הרביעי היה נב-חפ-רע שפירושו אדון ההתגלמויות הוא רע.

לאחר מות אחנתון, נכנע תות ענח' אמון ללחצים הכבדים של כוהני אמון, נטש את המהפכה הדתית ואימץ בחזרה את האל אמון ואת אלילי המשנה שלו, שסיפקו עבודה ומשרות למכביר לכוהנים. הוא נישא לאנכי-שנה-אמון, אחותו או אחותו למחצה, ושינה את שמו לתות ענח' אמון - רמז לחזרתה של הדת הקודמת והמסורות הקדומות, שבראשם האל אמון. בשנה השלישית למלכותו נטש הארמון את אל-עמארנה וחזר לנוא-אמון (תבאי (מצרים)).

מעט מאוד ידוע על חייו של תות ענח' אמון. הוא ירש את כס-המלוכה בגיל תשע ומלך עד מותו המסתורי בגיל 19. עוד ידוע כי גובהו היה 1.68 מטר (גבוה לתקופתו), וכי אחת מרגליו הייתה ארוכה בכסנטימטר מן השנייה וצורתה מעוותת (Clubfoot).

תאוריות שונות גרסו כי נרצח על ידי בכיר בחצר-המלכות שרצה לרשת אותו. ההשערות התבססו על "חבלה" בראשו, שעל פי צילומי רנטגן שנערכו לגופתו, נגרמה כנראה בזדון. החשודים היו חורמחב, שר הצבא של תות, ואיי - הווזיר המלכותי. תאוריות אלו נתגלו כשגויות בעקבות סריקות ממוחשבות של הגופה החנוטה שנערכו ב-2005. מהסריקות התברר שה"חבלה" אינה אלא שרף המצפה את פנים-הגולגולת, ובו השתמשו במצרים העתיקה לחניטת המתים.

מחקרים אחרונים שנערכו על המומיה של תות ענח' אמון העלו כי סבל ממספר מחלות, בהן מחלות כרוניות וניווניות של העצמות (עקמת, עקשת, פלטפוס ונקרוזיס של עצמות המסרק II ו-III בכף הרגל שמאל), מחלת המלריה, כתוצאה מהידבקות בטפיל Plasmodium falciparum ופציעה קשה בברך ימין שהזדהמה. מותו נבע משילוב של הזיהום ברגלו הימנית ומחלת המלריה^[2][3]. ב-2005 בוצעו שני שחזורים של פניו, על ידי שני צוותים, אמריקאי וצרפתי, על-פי סריקות ממחושבות של גופתו החנוטה. אף שכל דגם נעשה במקום אחר, ניכר דמיון רב בין שני הדגמים: שניהם מתארים נער שסנטרו חלש, שיניו העליונות בולטות ולראשו צורה ביצתית, שהייתה ככל הנראה תכונה תורשתית בשושלתו.

ב-2010 בוצעה בדיקת דנ"א לכמה מהמומיות השייכות לשושלת ה-18. בבדיקה התגלה כי המומיה בקבר KV55 (בסבירות גבוהה אחנאתן) ומומיה מקבר KV35 ‏("The young lady") הם הוריו של תות ענח' אמון. כמו כן, התגלה שהיו אח ואחות.

קברו

ערך מורחב – קבר תות ענח' אמון

פסל הזקיף הימני שניצב בפתח חדר הקבורה, המוזיאון המצרי בקהיר

תוכנית הקבר

תות ענח' אמון לא היה ידוע לאגיפטולוגים, ונודע לראשונה בעקבות גילוי קברו ב"עמק המלכים" (קבר מס' KV62) בשנת 1922 על ידי הארכאולוג האנגלי הווארד קרטר. זהו הקבר המלכותי היחיד שהתגלה כמעט בשלמותו ולא נשדד לאורך השנים, למעט פעמיים בסמוך לאטימתו. אולם על אף הביזה, נמצאו בו כ-200^[4] חפצי ערך ואוצרות רבים מזהב ואבני חן, מהשרידים המרשימים שהתגלו מתקופת מצרים העתיקה. כיום מוצגים מרבית אוצרות הקבר במוזיאון המצרי שבקהיר.

תכולת הקבר

המומיה של תות ענח' אמון הייתה קבורה במספר רב של "קליפות" חיצוניות

מתחם הקבר כולל חדר מרכזי גדול, שני חדרים קטנים ותא קבורה. החדרים היו מלאים בחפצים של המלך שנועדו לשרת אותו לאחר המוות. החדרים הכילו ממצאים רבים, כגון: רהיטים מפוארים מגולפים ומשובצים אבני חן, כלי בהט, קערות מזהב ומכסף ועוד. על חלק מהתיבות נמצאו כתובות כגון: "הסנדלים של הוד מלכותו, חיים, בריאות וכוח", "המלתחה של הוד מלכותו בילדותו". הכניסה לתא הקבורה הייתה מהחדר הגדול. משני צידי השער הנעול שהוביל לתא הקבורה ניצבו שני פסלים זקופים מצופים זהב.

בתוך תא הקבורה נמצאו ארבע תיבות גדולות זו בתוך זו אשר מילאו את כל תא הקבורה עד אפס מקום. כל תיבה הכילה חפצים שונים. התיבה הרביעית הכילה ארבעה ארונות מתים. אחד הארונות היה עשוי מזהב טהור במשקל של טון, והכיל את המומיה של המלך מכוסה ב-143 תכשיטי זהב משובצים באבני חן^[5]. כמו כן נמצאו שתי מומיות עוברים בקופסה באחד מחדרי הקבר, כשהן חנוטות בתוך ארונות קבורה קטנים. בדיקות דנ"א ב-2010 הראו כי אחד העוברים, בת תשעה חודשים, היא בתו של המלך.

באוגוסט 2015 התגלו בקבר סימנים לשתי דלתות סתרים המובילות לחדר נוסף^[6], ובמרץ 2016 התגלו בסריקות של המקום סימנים לחומרים מתכתיים ואורגניים, מה שמחזק את ההשערה שבמקום נמצא חדר קבורה נוסף^[7].

ראו גם

• אנכי שנה-אמון
• קללת הפרעונים
• הווארד קרטר

לקריאה נוספת

• זאהי הוואס, סודות במשפחת המלוכה של המלך תות, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 148, ספטמבר 2010
• מיטל כהן, מקרי המוות בקבר תות ענח' אמון - קללה או צירוף מקרים?, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2017

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תות ענח' אמון

• תמונות שחזור פניו של תות ענח' אמון באתר ווירד
• ״קללת הפרעונים״ - פרק על חייו ומותו של תות אנך אמון בפודקאסט ״מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי, ״כאן״
• הניו יורק טיימס, הוויכוח על קברו של תות ענח' אמון, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2022
• biography/Tutankhamen תות ענח' אמון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תות אנח עמון (1341-1323 לפנה"ס), מלך מצרים, דף שער בספרייה הלאומית
• תות ענח' אמון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

1. Mey Zaki,Farid Atiya Legacy of Tutankhamun: art and history 2008 (באנגלית)
2. Hussein K, Matin E, Nerlich AG. (2013). Paleopathology of the juvenile Pharaoh Tutankhamun-90th anniversary of discovery. Virchows Archiv. 463(3):475-9. PMID 23812343
3. Hawass Z, Gad YZ, Ismail S, Khairat R, Fathalla D, Hasan N, Ahmed A, Elleithy H, Ball M, Gaballah F, Wasef S, Fateen M, Amer H, Gostner P, Selim A, Zink A, Pusch CM. (2010). Ancestry and pathology in King Tutankhamun's family. JAMA. 303(7):638-47. PMID 20159872
4. Jacqueline Morley, Inside the tomb of Tutankhamun(באנגלית)
5. בריאן מ' פאגן, ארכאולוגיה כהרפתקה, הוצאת נשיונל ג'יאוגרפיק, מהדורה עברית ספרית מעריב, 1990, עמ' 219.
6. תגלית מדהימה: האם נמצא קברה של נפרטיטי?, באתר nrg,‏ 12 באוגוסט 2015
7. מצרים: נמצא קבר המלכה היפהפייה נפרטיטי?, באתר nrg,‏ 17 במרץ 2016

הקודם: סמנח כא רע

פרעוני מצרים

הבא: איי