פיזור מי

פיזור מִי (Mie; נקרא בטעות גם "פיזור מַיי") הוא פתרון למשוואות מקסוול המתאר את פיזור הקרינה האלקטרומגנטית על ידי עצם ספירי.

סרטון הדגמה של פיזור מי מעצם ספרי כאשר איקס הוא מספר הגל כפול רדיוס הספרה ו-m הוא מקדם השבירה היחסי בין הספרה לתווך. כאשר x קטן מתקבל פיזור ריילי ועבור ערכים גדולים של x מתקבל פיזור מי, שמתבטא בפיזור קדמי דומיננטי.

פיזור מי ידוע לעיתים גם בשם תאוריית מי, על שמו של גוסטב מי, על אף שהוא לא מתאר תאוריה פיזיקלית עצמאית.

את תיאור הפיזור מצא מי על ידי פתרון של משוואות מקסוול, ובכך סיפק הסבר תאורטי לספקטרום הבליעה של חלקיקי זהב הכולל את תדירות הפלזמון ואת תלות תדירות זו בממדי החלקיק.

בחלקיקים בעלי ממדים דומים לאורך הגל אין שינויים משמעותיים בפאזה של הגל וניתן להניח שהעצם נמצא תחת שדה אלקטרומגנטי אחיד, בקירוב מסדר ראשון. השפעתו של הגודל על תכונותיו האופטיות של החלקיק מתוארת על ידי פיתוח טור טיילור המהווה את השינויים של השדה בתוך נפח החלקיק.

פיתוח מתמטי זה מאפשר למצוא ביטויים עבור הפולריזבליות של החומר ובהתאם לכך את חתך הפעולה לבליעה ופיזור.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיזור מי בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.