Loading AI tools
מונח המתאר אדם שלימוד תורה הוא עיסוקו העיקרי, ובכך מקבל מעמד מיוחד בהלכה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תורתו אֻמָּנותו הוא מונח תלמודי לתיאור אדם שכל זמנו מוקדש אך ורק ללימוד תורה. לפיכך, נאמר על אותו אדם שהתורה היא המקצוע שלו. אדם שתורתו אומנותו מקבל מעמד מיוחד בהלכה.
באמצעי התקשורת בישראל משמש המושג בעיקר בהקשר של "הסדר תורתו אומנותו", שלפיו צעירים שעיסוקם היחידי הוא לימוד בישיבה, מקבלים דחייה של חובת השירות בצה"ל עד לאחר סיום לימודיהם. למעשה, הסדר זה גורם לרוב הגברים מהמגזר החרדי שלא לשרת בצבא כלל, או לשרת שירות מקוצר ביותר (ארבעה חודשי שירות חובה, הנקראים שלב ב'). במשך שנים היה ההסדר מעוגן בתקנה של שר הביטחון, אך בעקבות פסיקת בג"ץ, הוא עוגן בחוק טל, ובעקבות פסיקה נוספת הוא בוטל.
המונח תורתו אומנותו מתאר בתלמוד יחידי סגולה העוסקים אך ורק בלימוד תורה, ללא הפסקה. כך מופיע במסכת שבת, שם רבי יוחנן מוציא את עצמו מכלל הלומדים ש"תורתם אומנותם"[1]: ”...דתניא: חברים שהיו עוסקין בתורה – מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחבריו, שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו – מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה”.
הרמב"ן[2] מביא את דברי הר"י מיגאש בשם הרי"ף: "תלמיד חכם שתורתו אומנותו, כלומר שתורתו קבע ועסקו עראי, אבל לא במי שעסקו קבוע ואין תורתו קבע." בעקבות זאת פסק הטור: "אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על דברי תורה ולומד תדיר, נקרא תורתו אומנותו". דברים אלו נפסקו גם בשולחן ערוך.[3][4]
תנו רבנן: "ואספת דגנך" – מה תלמוד-לומר? לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". יכול דברים ככתבן?! תלמוד-לומר, "ואספת דגנך" – הנהג בהן מנהג דרך ארץ; דברי ר' ישמעאל.
ר' שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח. תורה, מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'". ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר "ואספת דגנך". ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר "ועבדת את אויביך וגו'".
אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן; כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.— מסכת ברכות לה, ב
רבים למדו מדברי אביי שנפסק להלכה לעשות כדברי רבי ישמעאל, ולשלב תורה ועבודה לשם פרנסה.
הרמב"ם מתייחס לכך בהלכות תלמוד תורה, ופוסק באופן גורף שצריך לקיים תלמוד תורה עם דרך ארץ (עבודה). את הטענות ביחס להסכם יששכר וזבולון, שלפיו חלק מן העם עוסקים בתורה וחלקו השני עוסק במסחר ותומך בלומדים, דוחה הרמב"ם בפירושו למשנה[5] וטוען שמדובר רק במי שנותן מממונו לסוחרים כדי שיסחרו בממונו וירוויחו בשבילו, אבל להתפרנס מן הצדקה - אסור.
לעומתו פסקו רבים[6] כי בדורנו, אם תנהג תורה עם עבודה, אין התורה מתקיימת, ולכן יש צורך לקיים את הסכם יששכר וזבולון, וממילא מותר ללמוד בלי להתפרנס, ולהתקיים מן הצדקה.[7]
כיום מעמד "תורתו אומנותו" נחשב לאידיאל של רוב לומדי התורה. בתפילה הנאמרת בסיום לימוד מסכת אומרים "יהי רצון מלפניך שתהא תורתך אומנותנו".[8]
בטור[9] ובשולחן ערוך[10] נפסק שמי ש"תורתו אומנותו" פטור מתשלומי מיסים ומחובות ביטחוניות, וכן פטור מעבודות חובה קהילתיות כמו חפירת בארות מים (אולם חייב לשלם לפועלים החופרים, אם שכרו כאלה).
באופן פורמלי, ההסדר כולל כל גבר בגילים 18–54 הכשיר לשירות צבאי[11], ותלמיד בישיבה גבוהה שגילו מעל 16, או סיים לימודים בישיבה תיכונית. על פי החוק הקיים על תלמיד ישיבה, הרוצה להצטרף להסדר, להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה בישיבה או 40 שעות שבועיות לאברך הלומד בכולל.[12]. צה"ל מאשר את המעמד לאחר חתימת ראש הישיבה ומזכיר ועד הישיבות ויש לחדשו מדי שנה. בגיל 26 ניתן פטור מלא משירות ביטחון.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.