תוכנית 17

תוכנית 17 (בצרפתית: Plan XVII) הייתה תוכנית הלחימה האסטרטגית של צרפת אל מול גרמניה בתחילת המאה ה-20, כפי שהייתה אמורה להתבטא במלחמה בין שתי המדינות. התוכנית אומצה על ידי המטה הכללי הצרפתי בשנת 1913, והייתה למעשה תוכנית מתאר לניוד כוחות וריכוזם יותר מאשר תורת לחימה.

רקע

בעקבות ההפסד הצרפתי במלחמת צרפת–פרוסיה בשנת 1871, החל הצבא הצרפתי להסתגל למאזן כוחות חדש באירופה. עלייתה של הקיסרות הגרמנית מעברו המזרחי של נהר הריין, יחד עם אובדן חבלי אלזס-לורן, החלישו בצורה משמעותית את מעמדה האסטרטגי של צרפת.

בשנת 1898 אימץ המטה הכללי הצרפתי את תוכנית 14, שהתאפיינה באסטרטגיה מגננתית לאורך גבול צרפת-גרמניה בשל נחיתותו המספרית של הצבא הצרפתי. בנוסף, התוכנית כללה פיתוח של תשתית מסילות ברזל לאור היכולת הגרמנית לניוד הכוחות ולפריסתם, במיוחד של כוחות המילואים, אשר ניכרה במלחמת צרפת–פרוסיה. למרות זאת, התוכנית לא התייחסה לסוגיית מספר חיילי המילואים בחזית.

תוכנית הלחימה הגרמנית, תוכנית שליפן (אדום - גרמנים, כחול התקפה צרפתית צפויה)

בשנת 1903 אימצו הצרפתים את תוכנית 15, שאף שעדיין הייתה מגננתית באופייה, היא כן עשתה שימוש במערכי המילואים, אם כי בתפקיד משני. במרץ 1909 התקבלה תוכנית 16, ששמה דגש חזק יותר על מתקפה גרמנית דרך בלגיה.

במקביל לתוכניות הצרפתיות, התגבשה תוכנית הלחימה הגרמנית, תוכנית שליפן, שטענה כי על הגרמנים לאגף את פריז מימין (מערב) ולמשוך את הצבא הצרפתי באלזס-לורן, ובכך ללפות את הצבא הצרפתי בתנועת מלקחיים, תוך כיתור פריז.

עיקרי התוכנית

בשנת 1913 הציע הגנרל ז'וזף ז'ופר, רמטכ"ל הצבא הצרפתי, את תוכנית 17, אשר נהגתה על ידי פרדיננד פוש. בניגוד לתוכניות אסטרטגיות אחרות, הייתה תוכנית זו תוכנית לריכוז כוחות עם הוראות לכמה אפשרויות התקפה עבור כל ארמייה, ללא תורת לחימה סדורה וללא מטרות נתונות, במטרה לאפשר גמישות בעניין מתקפה דרך בלגיה, או מן העבר השני, דרך לורן. זאת כחלק מהיותה של התוכנית תוכנית תגובה כנגד מתקפה גרמנית שאת פרטיה לא צפו הצרפתים מראש.

מתוך מחשבה וידיעה שהגרמנים ישקיעו כוחות ומאמצים באיגוף מימין, הייתה המגמה הכללית של הצרפתים לפרוץ לעבר נהר הריין ולבודד את הכנף הימנית הגרמנית. על מנת להשיג מטרה זו, הוצבו חמש הארמיות הצרפתיות לאורך גבולה הצפוני-מזרחי של צרפת עם גרמניה ושליש מגבולה עם בלגיה. בגזרת שני השלישים הנותרים של הגבול עם בלגיה לא הציבו הצרפתים כוחות.

בנוסף, התבססה התוכנית על ה"אלאן" (élan), רוח הגייסות של הצבא הצרפתי. האלאן שאבה את כוחה, בין היתר, מזיכרון אובדן חבלי אלזס ולורן ב-1871.

יישום התוכנית

כאשר הכריזה גרמניה מלחמה על צרפת ב-1914, החלה צרפת להוציא לפועל את תוכנית 17 עם ארבעה מהלכים שהיו חלק מהמערכה על הגבולות: קרב מילוז, קרב לורן, קרב הארדנים וקרב שרלרואה. יישום התוכנית התבטא במתקפה צרפתית על אלזס-לורן, אך ההגנה הגרמנית על אזור זה הייתה חזקה מהמצופה וה"אלאן" התבררה כחסרת משמעות יותר ויותר במלחמות בין צבאות מודרניים וענקיים של מדינות מתועשות.

תוך מספר שבועות, חזרו הצרפתים לעמדות הפתיחה שלהם, בעודם סופגים אבדות רבות. במקביל, התקדמו הגרמנים לתוך בלגיה וצפון צרפת ואף איימו על פריז, אך היעדר תיאום בין הארמיות הגרמניות אפשר לצרפתים ולבריטים להתארגן מחדש ולבלום את המתקפה הגרמנית בקרב על המארן.

לקריאה נוספת

• ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, תל אביב, מערכות, 1982.

קישורים חיצוניים