Loading AI tools
תאוריית האותות והרעשים היא תאוריה שהוצגה על ידי רוברטה וולסטטר בספרה "פרל הארבור: התרעה והחלטה". וולסטטר הציגה אותה כהסבר לכישלון מערך ההתרעה במתקפה על פרל הארבור.[1][2]
בשנת 1962 במסגרת ספרה של רוברטה וולסטטר, "פרל הארבור: התרעה והחלטה", הוצגה תאוריה הנקראת 'תאוריית האותות והרעשים' המנסה להסביר מדוע נכשל המודיעין בחיזוי המתקפה היפנית בפרל הארבור ב-7 בדצמבר 1942. לטענת וולסטטר, הבעיה לא הייתה בחוסר מידע אלא להפך במידע רב. היא השתמשה בשני מושגים מתחום החשמל והאלקטרוניקה "אותות" ו"רעשים". 'אותות' הם פיסות מידע אשר מכילות אנפורמציה חשובה לאירוע אותו מנסים לצפות. בהקשר של פרל הארבור, האותות כללו הודעות דיפלומטיות יפניות שיורטו, דוחות מעקב ופקודות ימיות מפוענחות. האותות הללו, למרות שלעיתים קרובות לא שלמים או מעורפלים, סיפקו רמזים חשובים לגבי התוכניות של יפן למתקפה בפרל הארבור. 'רעשים' לעומת זאת, כוללים מידע שאינו רלוונטי או מטעה. רעשים יכולים לכלול דיווחים לא רלוונטיים והתרעות שווא. במקרה של פרל הארבור, הרעשים כללו מידע מזירה האירופית המתריע על סכנות שונות, כוונות והכנות יפניות לתקיפת ברית המועצות והאמונה שיפן לא תתקוף את יבשת ארצות הברית. לטענת וולסטטר, האותות שהיו יכולים לחזות את המתקפה בפרל הארבור היו חבויים בהרבה רעש ולכן המודיעין באמריקאי לא הצליח להבחין ביעילות בין אותות משמעותיים לרעשים. כאשר יש ריבוי מידע, הנטייה האנושית היא להתייחס להתייחס רק לאלו שתומכים בהנחות המוקדמות ופחות להתייחס למידע המצביע על מטרות שהנן בלתי סבירות.[3] לכישלון חיזוי המתקפה בפרל הארבור תרמו רעשים מוגברים אשר נבעו מתוכנית הונאה יפנית אשר כללה השתקת חלק מהאותות על ידי חשאיות המתקפה יחד עם יצירת רעשים שכללו שליחת תוכניות מלחמה כוזבות נגד מטרות בסין.[3]
המסקנה של וולסטטר הנה שלא ניתן לסמוך על כך שתהיה תמיד התרעה אסטרטגית מאחר שבעיית האותות והרעשים הנה בעיה מובנית וצריך לדעת לקבל את אי הוודאות כעובדה.[3]
תאוריית האותות והרעשים היא תאוריה חשובה לכל מי שעוסק במודיעין. התאוריה מסייעת להבין את המורכבות של תהליך המודיעין, ואת הקשיים הכרוכים בזיהוי אותות מבשרי רעה. התאוריה שינתה את התפיסה הרווחת בדבר הכישלון האמריקאי בחיזוי המתקפה בפרל הארבור. עד אז היה מקובל לחשוב כי הבעיה הייתה בחוסר מידע, או בכישלון של אנשי המודיעין להבין את המידע שהיה להם. וולסטטר הוכיחה כי המידע היה זמין, אך הוא היה מבלבל ומסובך מדי. התאוריה תורמת להבנת טובה יותר של תופעת ההפתעה האסטרטגית על ידי כך שמראה כיצד ייתכן שמדינה תקבל מידע רב על כוונותיה של מדינה אחרת, אך עדיין תיכשל לזהות את הסכנה המתקרבת. תאוריה זאת השפיעה גם על הדוח הסופי של הוועדה שחקרה את אירועי ה-11 בספטמבר 2001. [4]
עבודתה של וולסטטר נחשבה לפורצת דרך בזכות תאוריה זאת ובמיוחד בגלל התייחסותה לכך שלא ניתן יהיה למנוע הפתעות מסוג זה בגלל הטבע האנושי. בשנת 1985 היא קיבלה מדליה נשיאותית מרונאלד רייגן.[5]
גישתה של וולסטטר, שהייתה פורצת דרך בחקר ההתרעה ופערי התפיסה האנושיים, זכתה ברבות השנים גם לביקורת לא מועטה. ביקורת מרכזית של שיטתה נמצאת בעבודתו של צבי לניר על הפתעת מלחמת יום הכיפורים. לטענתו, במקרים של הפתעה בסיסית הבעיה איננה בסינון הרעשים, אלא ביצירת מסגרת פרשנית כוללת רלוונטית, אשר בהיעדרה אין תוחלת לניסיון לברור את האותות מן הרעשים[1].
- Walter Millis, Review: Pearl Harbor: Warning and Decision by Roberta Wohlstetter, The American Historical Review, Vol. 68, No. 2, January 1963, pp. 489-490, in JSTOR
- Vincent de Santis, Review: Pearl Harbor: Warning and Decision by Roberta Wohlstetter, The Review of Politics, Vol. 26, No. 3, July 1964, pp. 445-446, in JSTOR
- L. B. Kirkpatrick, Book review of Pearl Harbor: Warning and Decision by Roberta Wohlstetter, CIA, September 22, 1993
- אברהם בן-צבי, אמ"ן והערכותיו, מעריב, 18 באפריל 1974
- אפרים לפיד, פרל הארבור: התקפת הפתע והטיוח הענק שלאחריה, 6 בדצמבר 2019
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
