שתיקת הכבשים

"שתיקת הכבשים" (באנגלית: The Silence of the Lambs) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת מותחן פסיכולוגי משנת 1991, בבימויו של ג'ונתן דמי. התסריט, שנכתב על ידי טד טלי, מבוסס על רומן באותו השם מאת תומאס האריס. הסרט זכה להצלחה רבה ובין השאר זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר ובפרסי אוסקר נוספים לדמי, לטלי ולשחקנים הראשיים, ג'ודי פוסטר ואנתוני הופקינס.

ערך זה עוסק בסרט. אם התכוונתם לנאומו של אפי בירנבוים, ראו נאום שתיקת הכבשים.

שתיקת הכבשים
The Silence of the Lambs

מבוסס על	"שתיקת הכבשים" מאת תומאס האריס
בימוי	ג'ונתן דמי
הופק בידי	אדוארד סקסון, קנת אוט, רון בוזמן
תסריט	טד טלי
עריכה	קרייג מק'קיי
שחקנים ראשיים	ג'ודי פוסטר אנתוני הופקינס סקוט גלן טד לוין
מוזיקה	הווארד שור
צילום	טאק פוג'ימוטו
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי אוריון
חברה מפיצה	Orion Pictures
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	14 בפברואר 1991 ארצות הברית ישראל 12 באפריל 1991 (טרום בכורה) ישראל 26 באפריל 1991 (בכורה ארצית)
משך הקרנה	118 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	מותחן פסיכולוגי
תקציב	19,000,000‏$
הכנסות	272,742,922‏$
הכנסות באתר מוג'ו	silenceofthelambs
פרסים	5 פרסי אוסקר לרבות הסרט הטוב ביותר
סרט קודם	הצייד
סרט הבא	חניבעל
דף הסרט ב־IMDb

הצלחת הסרט הובילה להפקת סרטים נוספים שהתבססו על ספריו של תומאס האריס: "חניבעל", שהוא סרט המשך, פריקוול בשם "מקור הרוע", וכן "דרקון אדום", בו ללקטר מקום משני שהובלט בסרט.

"שתיקת הכבשים" הפך לביטוי שגור, הבא לבקר שתיקה של אדם או ציבור לנוכח מצב או תופעה שליליים, במקום להשמיע קול מחאה. למשל: "נאום שתיקת הכבשים".

עלילה

קלריס (ג'ודי פוסטר), טירונית FBI צעירה שטרם השלימה את הכשרתה, נשלחת על ידי מפקדה, ג'ק קרופורד (סקוט גלן), האחראי על היחידה למדע התנהגותי ב-FBI, לתחקר רוצח סדרתי הכלוא במתקן פסיכיאטרי, שסירב לשתף פעולה לפני כן עם חוקרי ה-FBI. הרוצח, חניבעל לקטר (מגולם בידי אנתוני הופקינס), הוא פסיכיאטר שנהג לאכול מבשר קורבנותיו. מפקדה של קלריס, קרופורד, מבקש לשאוב מלקטר מידע, באמצעות שאלון שהודפס מראש, על רוצח סדרתי שטרם נתפס בשם "באפלו ביל" (טד לוין), הנוהג לכלוא נשים צעירות לשלושה ימים, לפשוט פיסות מעורן ולהשליך את גופותיהן.

בין קלריס ללקטר מתפתח דו-קרב מילולי, ולבסוף מספק לקטר לקלריס רמז ראשון לכיוון חקירה שרמזיו מניבים פרי. ה-FBI מנסה לדלות מלקטר פרטים נוספים באמצעות קלריס. הלחץ גובר עוד יותר, כאשר קתרין מרטין, בתה של הסנטורית רות מרטין (דיאן בייקר), נחטפת על ידי "באפלו ביל", ועל ה-FBI מוטלת המשימה להצילה בטרם תמות מידי הרוצח.

לקטר מסכים לסייע בחקירה תמורת העברה למוסד אחר, עם תנאים משופרים והרחק מצ'ילטון, מנהל המוסד הנוכחי המתאכזר אליו, ודו-שיח אישי עם קלריס. בעודו מספק את הפרופיל הפסיכולוגי של "באפלו ביל", מנתח לקטר גם את קלריס, ודורש ממנה בתמורה למידע שתספר לו על חוויות אישיות טראומטיות מילדותה.

מעט לפני מסירת הזהות האמיתית של "באפלו ביל", צ'ילטון, מנהל המוסד המבקש לעצמו את התהילה בזיהוי הרוצח, מפסיק את הראיון, אך לקטר מצליח להגניב לקלריס פיסת מידע קריטית אחרונה המרכיבה את פרופיל פעילותו של הרוצח. בעזרת המידע היא מבינה כי הנרצחת השלישית שנמצאה היא למעשה הראשונה שנרצחה, ועל פי אבחנותיו של לקטר - הנרצחת הייתה אדם ש"באפלו ביל" הכיר. אבחנות קודמות של לקטר כבר מיקדו את ה-FBI באדם המבקש לשנות את זהותו המגדרית אך נדחה מספר פעמים בבקשתו לבצע ניתוח לשינוי מין. הרוצח תוקף נשים כבדות משקל, מרעיב אותן מספר ימים כדי להקל על ההפרדה בין עורן לבשרן, הורגן ותופר חתיכות מעורן למעין "חליפה" בעזרתה יוכל להשיג את השינוי בו חפץ - שינוי מינו לנקבה. לקטר אף משקר לגבי זהותו של "באפלו ביל" ואומר ששמו האמיתי הוא לואיס.

ה-FBI מאתר חשוד אפשרי - ג'יימי גאם - שלמעשה מתגלה לבסוף בשמו הבדוי "באפלו ביל", וכוח פריצה ממהר לביתו, בעוד שקלריס ממשיכה לתחקר את חברותיה של הנרצחת הראשונה. היא מגיעה לביתו של אדם המזדהה כ"ג'ק גורדון", אך עד מהרה מבינה כי זהו למעשה גאם, הרוצח. גאם מנסה להרגה בביתו אך קלריס יורה בו, הורגת אותו ומוצאת את בתה של הסנאטורית חיה.

במקביל למאמצי ה-FBI לקטר מנצל את השמירה המופחתת עליו במעבר לבית־כלא חדש, כתמורה על שיתוף הפעולה שלו, פורץ את מנעול האזיקים שלו, תוקף את שני השומרים שהוצבו עליו, הורגם ופושט מעל אחד מהם את עור פניו. כאשר שומרים נוספים מגיעים למקום הם מוצאים את גופת אחד השומרים ולצדה מה שנראה כשומר השני הסובל מפצעים קשים - למעשה זהו לקטר, אשר לבש את עורו כדי להתחזות לו. בעודו מובהל באמבולנס מצליח לקטר להימלט.

מעט מאוחר יותר, במהלך טקס לכבוד השלמת הכשרתה כסוכנת, מקבלת קלריס טלפון מלקטר, המספר לה כי הוא נופש באיי בהאמה ורומז כי בכוונתו לתקוף ולאכול את צ'ילטון, מנהל המוסד בו שהה בבידוד, ועבר עינויים.

פרסים

סרט זה היה לסרט השלישי והאחרון, נכון ל-2024, שזכה בטקס פרסי אוסקר בכל חמשת הפרסים הגדולים - הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, התסריט הטוב ביותר. קדמו לו: "זה קרה לילה אחד" (1934) ו"קן הקוקייה" (1975).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שתיקת הכבשים בוויקישיתוף

• "שתיקת הכבשים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "שתיקת הכבשים", באתר נטפליקס
• "שתיקת הכבשים", באתר AllMovie (באנגלית)
• "שתיקת הכבשים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "שתיקת הכבשים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "שתיקת הכבשים", באתר Metacritic (באנגלית)
• "שתיקת הכבשים", באתר אידיבי
• "שתיקת הכבשים", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
• "שתיקת הכבשים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• שתיקת הכבשים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דודי פטימר, ‏30 שנה לשתיקת הכבשים: סרט האימה שצולח את מבחן הזמן, באתר מעריב אונליין, 1 בפברואר 2021
• פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת לסרט "שתיקת הכבשים", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת