שמואל אליהו מזוואלין

רבי שמואל אליהו טאוב (ל' בשבט תק"ף, 15 בפברואר 1820– כ"ו באייר תרמ"ח, 7 במאי 1888) כיהן כאדמו"ר בעיר זוואלין שבפולין.

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. המבוא בן שורה אחת. 2. פרק "דרך התנהגותו" הוא כתוב יותר מדי סיפורית 3. חסרים פרקי "ראו גם", "לקריאה נוספת" "קישורים חיצוניים".

תולדות חייו

שמואל אליהו נולד בל' בשבט ה'תק"פ בעיר פלונסק, לאביו רבי יחזקאל מקוזמיר. מילדותו ניחן בלמדנות מופלגת ובדומה לאביו גילה כישרונות מוזיקליים נדירים. את עיקרי שרשי החסידות קיבל מאביו, רבי יחזקאל, עד אשר אמר עליו: 'ער איז איך – און איך איז ער' (מיידיש: הוא זה אני – ואני זה הוא).

לאחר פטירת אביו מילא רבי שמואל אליהו את מקומו וקבע את משכנו בעיר זוואלין. בראשית ימי הנהגתו, נתקבצו סביבו קבוצה מצומצמת של חסידים, אשר הסתופפו בצילו, כדי ללמוד ממנו נתיבות החסידות. רבי שמואל אליהו ניהל את חצרו במשך 32 שנה. בכ"ו באייר ה'תרמ"ח נפטר ונטמן בבית הקברות שבעיר זוואלין. מדי שנה ביום פטירתו היו עולים על קברו חסידים רבים ובראשם נכדיו האדמו"רים לבית זוואלין – מודז'יץ, ואף היו עורכים סעודות הילולא בבית מדרשו שבעיר זוואלין, כשבמהלך הסעודה היו מעלים זכרו ומשנתו. האהל והמצבה שעל קברו, וכן כל בית העלמין, נחרבו כליל בימי השואה.

דרך הנהגתו

חסידיו היו אומרים על עבודת רבם שהיא בבחינת 'אוזר ישראל בגבורה', שהיה מנהיג את עדתו בדרך של גבורה ותקיפות, והיה מורה לחסידיו את דרך החסידות הצרופה מבלי שום פניות וחיצוניות. עם זאת, היה מוכר כאוהב ישראל גדול ולימד את חסידיו ללמד זכות על כל יהודי ולדאוג לכל יהודי בעת צרתו.

כאמור, היה רבי שמואל אליהו מלחין מוכשר, וכן היה מחונן בקול נעים וערב. עוד בימי אביו, נהג לעבור לפני התיבה ותפילתו נחשבה למיוחדת במינה. הייתה לו חזקה לשיר על שולחן אביו הזמר כי אשמרה שבת. את כוחו הגדול של רבי שמואל אליהו בנגינה, תיאר חוקר הנגינה החסידית, מאיר שמעון גשורי:

...הרבי היה מחונן בכשרון מוסיקלי מלידה, בקול ובחוש השמע, ואף שישב בעיירה קטנה... יצירותיו נצטרפו לסימפוניה רבת עוצמה, שהדיה נשמעו בפי כל חסידי זוואלין מקרוב ומרחוק, שעל ניגוני רבם היה גאוותם. ולו יאתה תהלה, כי הוא סיפק ניגונים יפים לכל שבת ולכל חג... ובכוח ניגוניו משך אליו גם את הבלתי חסידים, גם המחנה הדתי, וגם הבלתי דתי, כולם נמשכו אליו כמטה קסם. היה זה הצדיק החסידי הראשון בפולין, שריכז את כל כח יצירתו בשטח הניגון והשיר, שפרח אצלו והגיע לרמה גבוה. כתב תווי הנגינה לא היה ידוע לו, ברם בכח זכרונו העצום ידע לזכור כל ניגון שיצר, וללמדו לחסידיו, התווים לא היו דרושים לו כלל. הבנת הרבי הזה בשטח הנגינה, עוררה התפעלות גם מחוץ לחוגי החסידים, עד כי מוסיקאים נודעים באו ממרחקים לחצרו, בכדי להכיר פעלו, דרך יצירתו, וסגנונו המקסים

— נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה

באחת מן השבתות דרש רבי שמואל אליהו על מעלת הנגינה ותיאר באריכות כיצד ניגון יכול להעלות את האדם לדרגות רוחניות גבוהות, אך גם ביכולתו להורידו מטה. לכן אחריות המלחינים והמשוררים, היא רבה ועצומה, לפי דרשתו. מן היום ההוא והלאה, פרש רבי שמואל אליהו מעבודת השירה והזמרה, ושוב לא עבר לפני התיבה, ולא היה שר זמירות בשבתות וחגים, למעט הזמר המבדיל בין קודש לחול היה במוצאי שבת, ואנשים רבים התלקטו ובאו לשמוע בקול רינתו.

בדרך כלל לא היה אומר דברי תורה על שולחנו בשבת, רק כשבאו חסידים מעיר אחת, אמר להם שיחה של מוסר ובתוך הדברים אמר דברי תורה. כמו כן היה מקפיד על שקט מוחלט בעת עריכת השולחנות של סעודות שבת ולא היה סובל כל רעש. גם בעבודת השירה, התפילה והנגינה נהג בצנעה, שאף שהיה מחונן בקול נעים ואדיר, מנע את עצמו מלשיר ברבים ומלעבור לפני העמוד. תורתו לא חוברה לספר מסודר אך ניתן למצוא בכתבי צאצאיו תורות רבות הנאמרות בשמו.

בניו

• רבי משה אהרון טאוב - ממלא מקום אביו בזוואלין, ולאחר מכן בנובידבור ובוורשה.
• רבי ישראל טאוב – מייסד חסידות מודז'יץ.
• רבי יעקב ירחמיאל טאוב – כיהן כאדמו"ר בראדום.
• רבי חיים בנימין טאוב – כיהן כאדמו"ר בוורשה.
• רבי עובדיה – נפטר בגיל 32, בטרם הסכים לקבל עליו משרת רבנות.
• יחזקאל - נפטר בילדותו.