שדה הנפט חלץ
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שדה הנפט חֶלֶץ (נקרא עם גילויו חוליקאת) היה שדה נפט מסחרי במדינת ישראל ויחד עם שדה הנפט מגד ושדה צוק תמרור, הם שלושת שדות הנפט המסחריים היחידים שפעלו בישראל. השדה נמצא סמוך למושב חלץ, בנגב הצפוני מצפון לעיירה שדרות. מן השדה, שהיקפו 229.6 אלף דונם, הופקו בכל שנות קיומו כ-17.2 מיליון חביות נפט בשווי של 450 מיליון דולר, אחוז זעיר מסך הצריכה השוטפת במדינה[1]. ההצלחה הראשונית של חלץ הביאה לתנופה של חיפושי נפט בכל רחבי מדינת ישראל, אולם לא נמצא מאז גילויו נפט בכמויות משמעותיות בישראל[2].
 | |
| 22 בספטמבר 1955 – נפט פורץ בחלץ. צילם: דוד רובינגר | |
| מדינה | ישראל |
|---|---|
| אזור | הנגב הצפוני |
| מיקום | ליד חלץ |
| יבשתי/ימי | יבשתי |
| שטח | 229.6 אלף דונם |
| קואורדינטות | 31°34′11″N 34°36′57″E |
| תאריך הגילוי | 22 בספטמבר 1955 |
| תפוקת נפט נוכחית | 120 חביות ליום |
| שנת תפוקת הנפט הנוכחית | 2013 |
| תפוקת נפט מצטברת | 17.2 מיליון חביות נפט |
| שנת תפוקת הנפט המצטברת | 2013 |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   שדה הנפט חלץ | |
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
שדה הנפט באדמות הכפר חוליקאת (כיום חלץ) התגלה בשכבות מתקופה היורה במסגרת סקר גאולוגי שערכה ממשלת המנדט בשנת 1933. חברת הנפט העיראקית (Iraq Petroleum Company), קיבלה את הזיכיון והחלה לקדוח במקום. בשל קשיים טכניים, פרוץ המרד הערבי הגדול ופרוץ מלחמת העולם השנייה, נעצרו העבודות שוב ושוב ולא חודשו לאחר 1947[3]. הכפר חוליקאת נכבש במלחמת העצמאות ובשנת 1950 הוקם במקום מושב חלץ.
בשנת 1952 נחקק בישראל חוק הנפט, לפיו הועברו כל הזיכיונות הבריטיים לידי המדינה באמצעות חברת חיפושי הנפט הממשלתית חנ"ל (חיפושי נפט לישראל) וחברת ההפקה הממשלתית "לפידות". עם זאת קבע דוד בן-גוריון את העיקרון שמימון לחיפושי נפט יגיע ממקורות בחו"ל ולא ממקורות מימון ממשלתיים.
חברת "לפידות" החלה לקדוח בשדות חוליקאת ב-1955 ובבוקר יום שישי, 23 בספטמבר, ימים ספורים לפני יום כיפור אותה שנה, פרץ נפט מן הקידוח, מעומק של 1,515 מטרים. הגילוי עורר סערת רגשות במדינה הצעירה. דבר הגילוי התפרסם בכותרות ראשיות בעיתונות, ונכתב שיר שהפך ללהיט ("נפט זורם בחוליקאת" מאת שלמה וייספיש וחיים שלמוני). פועלי הנפט העבריים כיכבו בכרזות וביומני החדשות. התחושה הייתה שישראל עומדת להפוך עד מהרה למעצמת נפט כשכנותיה. ערכן של איגרות המלווה של ממשלת ישראל עלה ופנחס ספיר, שהיה אז שר המסחר והתעשייה, מונה על ידי בן-גוריון למצוא מימון לחיפושי וקידוחי נפט נוספים. ב-25 בנובמבר 1955 הגיע לראשונה נפט משדה חלץ לבתי הזיקוק לנפט בחיפה[4]. בהמשך נמצא נפט בסמוך, בקיבוץ ברור חיל ("שדה ברור") בקידוח "ברור 2" ביוני 1957[5][6], והוחל מיד בהפקת הנפט[7]. כמו כן נמצא נפט מצפון בסמוך לכוכב מיכאל ("שדה כוכב") בשנת 1962[8]. בתחילת שנות ה-60 בוצעו קידוחים נוספים בחלץ (חלץ 20 עד חלץ 30) שבחלקם נמצא נפט[9].
בשנת 1965 סיפקו שדה ברור יחד עם שדה חלץ וכוכב הסמוכים 10% מתצרוכת הנפט של מדינת ישראל[10]. תפוקת השיא הייתה כ-5,000 חביות נפט ליום בתחילת 1966[11], אולם תפוקה זו הושגה לזמן קצר בלבד. אחר כך פיתחו והרחיבו את השדה לאורך כשני עשורים, אך במשך השנים הלכה ופחתה כמות הנפט שניתן היה להפיק, וחלה ירידה הדרגתית בתפוקה עד אמצע שנות ה-80. אז החלה שוב תנופה בחיפושי הנפט בישראל[12]. והתפוקה עלתה במקצת שוב[13].
בשנת 1992 חברת "לפידות" בשיתוף אבנר חיפושי נפט ביצעה קידוח חדש לעומק גדול יותר של 2,500 מטר, אך לא נמצא נפט נוסף בכמות משמעותית[14].
בסוף 1995 חברת לפידות הופרטה ונרכשה על ידי איש העסקים ברוס רפופורט[15]. בשנת 2000 עברה החברה לידי יעקב לוקסנבורג[16]. החברה המשיכה בפעילות הפקת נפט. בשנת 2004 קמה שותפות מוגבלת בשם לפידות-חלץ המתמקדת בחיפושי נפט, לאו דווקא באזור חלץ[17].
בסוף 2003, לאחר צניחה תלולה בכמויות הנפט הנשאבות, הודיעה חברת לפידות על חידוש הקידוחים באזור[18]. בספטמבר 2004 דווחה על נפט בשווי 25 מיליון דולר בקידוח כוכב 13A[19], ובמאי 2005 הודיעה מציאת נפט בכמות מסחרית בקידוח "חלץ 40"[20]. הקידוחים נעשו לעומקים של 1,600 - 3,500 מטרים לאחר גילוי גז טבעי בים ממערב בעומקים אלו[21].
ביולי 2010 תבע מינהל מקרקעי ישראל את לפידות בסך 31.5 מיליון שקל על שימוש בשטח ללא אישור מאז 2007. זאת משום שעסקה בשדה הנפט, לטענת המינהל, בהטמנת פסולת ולא בהפקת נפט, בניגוד לזיכיון הממשלתי אותו קיבלה ועל פיו מותר לה לבצע בשטח פעילות הפקת נפט בלבד[22].
בסוף שנת 2010, בכל קידוחי חלץ הפיקו כ-55 חביות ביום בלבד, אך תוכננו קידוחים נוספים להגדלת התפוקה[23]. באותה שנה נכנסו משקיעים חדשים לשותפות בשדה, מתוך תקווה שבאמצעות שיטות מודרניות יכלו להגביר את התפוקה בצורה משמעותית[24], כולל קידוחים בים[25]. הקידוח הגיע לעומקו הסופי, 2,836 מטר, בתצורת "שדרות", ולאחר ביצוע מבחן הפקה בו נשאבו רק מי שכבה מלוחים החליטו השותפים לנטוש את הקידוח[26].
בשנת 2011 קידוח נוסף שבוצע "חלץ 41" הופסק עקב קשיים כלכליים של שותפה בקידוח[27]. בשנת 2016 הופסקה הפקת הנפט בשדה[28].
חשש לזיהום סביבתי באתר קידוחי הנפט בשדה חלץ
בפברואר 2014 שלח המשרד להגנת הסביבה מכתב התראה לשותפות לפידות-חלץ, שבו נטען כי בדגימות מבריכת התשטיפים הדרומית בשדה נמצאה פסולת חומרים מסוכנים ושהשותפות ערכה פינוי לא מורשה של תכולת הבריכה. עוד נטען כי לפידות סילקה את תכולת הבריכה על ידי החדרתה לקרקע, ללא אישור מצד הרשויות, ומבלי שנערכו פעולות מקדימות, דבר שהעלה חשש לדליפה אפשרית של חומרים מסוכנים למי התהום[29].
ביוני 2015 התפרסמה ידיעה המעלה חשש על כך שפעילות הפקת הנפט גורמת לזיהום סביבתי חמור. המידע התגלה בעקבות סיור של ניצן מתן במסגרת עבודתו בעמותה לאיכות הסביבה "צלול"[30].
בינואר 2016, שלח המשרד להגנת הסביבה מכתב התראה שני, על הפרה לכאורה תקנות המשרד בנוגע לטיפול בחומרים מסוכנים, וזאת תוך גרימת מפגעים סביבתיים[29].
במהלך השנים נקדחו בשדה חלץ וסביבתו כ-80 קידוחים, אך מאז הפסקת הפקת הנפט נותר בשטח ציוד רב, ערמות עפר רוויות בשאריות נפט ומכלי תפעול עשויים מפח חלוד ומתפורר הממשיכים לזהם את הסביבה[31].
נכון לאפריל 2023 עדיין נשארו בשטח משאבות (חרגולים), צינורות ומכלי אגירה ששימשו את שדה הנפט[32].
ראו גם
לקריאה נוספת
- בצלאל לביא, הזהב השחור בארץ ישראל, הוצאת כרמל, 1999
- ישראל רוזנסון, נפט זורם בחוליקאת: על זיכרון מטושטש לאירוע שנועד להיות נס, בתוך עת־מול 220, דצמבר 2011 עמ' 22–25
קישורים חיצוניים
- הד חזק בעולם לגילוי הנפט בישראל, דבר, 25 בספטמבר 1955 - עמוד השער של "דבר" מיום א' 25 בספטמבר 1955
- גלריית תמונות מקידוח "חלץ 1" באתר אוניברסיטת הרווארד
- מילות השיר "נפט זורם בחוליקאת", באתר שירונט
גילוי נפט ראשון בשדה הנפט חלץ (חוליקאת), באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1955- אספקת הנפט הראשונה בישראל, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1955
- שדה הנפט חלץ, מיזם אבני מורשת
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.