שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
שבר ג'ונס
שבר בעצם המסרק החמישית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
שבר ג'ונס (באנגלית: Jones fracture) הוא שבר בעצם המסרק החמישית, באזור בין בסיס העצם וחלקה האמצעי.[1] השבר גורם לכאב באזור האמצעי של כף הרגל בצידה החיצוני.[2] ייתכנו גם שטפי דם וקשיים בהליכה.[3] השבר מופיע בדרך כלל באופן פתאומי.[4] השבר מתרחש בדרך כלל כאשר כף הרגל בכפיפה כפית ומסובבת פנימה.[2][5] תנועה זו עלולה להתרחש בעת שינוי כיוון תנועת הרגל בזמן שהעקב רחוק מהקרקע, למשל בריקוד, טניס, או כדורסל.[6]
Remove ads
אבחון
אדם שסובל משבר ג'ונס לא תמיד מודע לקיומו של השבר, ולכן האבחון עלול להיות קשה. האבחון בדרך כלל מבוסס על התסמינים של התופעה, ומאושר על ידי צילומי רנטגן ובדיקה גופנית.[3]
יש להבדיל בין שבר ג'ונס לבין בליטות עצם התפתחותיות שקורות בתקופת ההתבגרות באותו אזור, אפשר להבחין בהבדל על ידי סימנים כמו היעדרות טרשת של קצוות השבר (במקרים חמורים), כמו כן, בשברי ג'ונס ישנה נטייה רוחבית של 90 מעלות בקו השיפוע של כף הרגל מהציר של עצמות המסרק, אך בבליטות עצם הנטייה מקבילה לציר עצם המטטרסל. אבחוני רנטגן כוללים מבט קדמי-אחורי, אלכסוני, רוחבי וצידי על הרגל בעת שהיא כפופה.
אבחנה מבדלת
ישנם שברים נוספים שמתרחשים בעצם המסרק החמישית, אך אינם בסיכון כמו שבר ג'ונס. כדי ששבר יחשב לשבר ג'ונס עליו להגיע למפרק שבין עצמות המסרק. אם, לעומת זאת, הוא מגיע למפרק עצמות שורש הרגל והמסרק, אז מדובר בשבר תלישה, שלעיתים גם נקרא שבר ג'ונס מדומה (פסאודו-ג'ונס).
Remove ads
טיפול
גבס
בדרך כלל, הטיפול הראשוני נעשה באמצעות תחבושת גבס, והימנעות מהליכה ודריכה בעזרת כף הרגל. במקרים בהם השבר לא מתאחה, מומלץ להישאר עם גבס למשך שישה שבועות נוספים. בגלל אספקת דם לקויה באזור זה, לעיתים השבר לא מתאחה בעזרת גבס, ונדרש ניתוח.[3] במקרים של שברי ג'ונס אצל ספורטאים, או במקרים שבהם חתיכות העצם נפרדות לגמרי, נשקלת אופציית הניתוח כבר בשלבים מוקדמים[1][7] השבר תואר לראשונה בשנת 1902 על ידי אורתופד בשם רוברט ג'ונס, שנפצע וסבל משבר ג'ונס תוך כדי שרקד.[4][8]
ניתוח
בשברי ג'ונס אצל ספורטאים, במקרים בהם רוחב השבר עולה על 2 מ"מ או כאשר השבר לא התאחה בטיפול גבס של 12 שבועות, הרופא יכול לשקול ביצוע ניתוח.[1][7]
Remove ads
תחזית
מסיבות שונות, שבר ג'ונס עלול לא להתאחות מכיוון שהדיאפיזה (גוף העצם), האזור שבו מתרחש השבר (אזור II), הוא אזור שאספקת הדם בו מעוטה. בנוסף, ישנם גידים שונים, כמו השריר השוקיתי הקצר, השריר השוקיתי השלישי ושני השרירים המחוברים לעצם שעלולים למשוך את שני צדדי השבר ולמנוע אותו מלהתאחה.
החיבור בין האזורים I ו-III הוא אמנם יחסית חזק, אך הוא מגביל את התנועה בצורה מעוטה. מצד שני, אזור II השני אינו מחובר באופן חזק, וכתוצאה מכך, ישנה הסכמה כללית ששברים באזור זה נחשבים כסוג של אימוביליזציה פנימית.
הבחנה בין אזורים אלה הוא דבר חשוב מבחינה קלינית, וניתן לעשות אותו באופן אנטומי וגם באמצעות קרני רנטגן.[9] לעיתים התערבות כירורגית כרוכה בסיבוכים, ולא תמיד מובילה להחלמת והתאחות השבר. דעות שמרניות, מעדיפות טיפול ללא ניתוח בשברי ג'ונס אצל אנשים שאינם ספורטאים.[10]
שלושה אזורים מתוארים
שני אזורים מתוארים
ראו גם
לקריאה נוספת
- ספר Wheeless' Textbook of Orthopaedics שמכיל פרק על שבר ג'ונס.
- Watson-Jones, Reginald (1982). Watson-Jones Fractures and joint injuries. Edinburgh New York: Churchill Livingstone. ISBN 978-0-443-02082-7.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads