Loading AI tools
נוירולוגית, פסיכיאטרית ופסיכולוגית אמריקאית ממוצא ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל גור (באנגלית: Raquel E. Gur; נולדה ב-1949) היא נוירולוגית, פסיכיאטרית ופסיכולוגית יהודיה אמריקאית ממוצא ישראלי, שנודעה במחקריה בתחום מדעי המוח ובחקר הסכיזופרניה. מכהנת כפרופסור בבית הספר לרפואה באוניברסיטת פנסילבניה. חלק ממחקריה ביצעה בשיתוף פעולה עם בעלה, הפסיכולוג ראובן גור.
ערך מחפש מקורות | |
לידה |
1949 (בת 75 בערך) ישראל |
---|---|
ענף מדעי | פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, נוירולוגיה |
עיסוק | פסיכולוגית, פסיכיאטרית, נוירולוגית, מרצה באוניברסיטה |
מקום לימודים | אוניברסיטת המדינה של מישיגן |
פרסים והוקרה | פרס ליבר |
בן זוג | ראובן גור |
תרומות עיקריות | |
בחקר המוח בסכיזופרניה | |
גור נולדה בישראל. לאחר לימודי תיכון שירתה בצה"ל, כולל בתקופת מלחמת ששת הימים. בתום השרות הצבאי, בשנת 1968, נרשמה ללימודי ערבית והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל החלה להתעניין במדעי ההתנהגות ובמיוחד בנושא הבסיס הביולוגי להתנהגות בני אדם[1].
בתקופה זו הכירה את ראובן גור, ולאחר שהוא סיים את התואר הראשון בפסיכולוגיה בירושלים, השניים נישאו ב-1970 ונסעו לארצות הברית להמשך לימודיהם. בני הזוג למדו תחילה באוניברסיטת המדינה של מישיגן, בה רחל גור סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה בשנת 1971. כעבור שנה סיימה גם תואר שני. אחרי שהות באוניברסיטת סטנפורד להתמחות טרום-דוקטורט, בני הזוג גור חזרו למישיגן, שם רחל סיימה את התואר דוקטור בפסיכולוגיה בשנת 1974.
באותה שנה רחל וראובן גור בחרו במחלקת פסיכיאטריה של בית החולים הכללי האוניברסיטאי בפילדלפיה, המסונף לאוניברסיטת פנסילבניה, כמקום להתמחות במסגרת פוסט-דוקטורט. בעלה מונה בהמשך לפרופסור לפסיכולוגיה בחוגים לפסיכיאטריה ופסיכולוגיה של האוניברסיטה.
בשנת 1977 החליטה רחל גור ללמוד גם פסיכיאטריה, ולשם כך נרשמה כסטודנטית בבית הספר לרפואה באוניברסיטה שבה עבדה כמרצה לפסיכולוגיה. גור התעניינה במחלת הסכיזופרניה עוד בצעירותה, במהלך סטאז' בבית חולים לחולי נפש בירושלים. גם כסטודנטית לרפואה השתתפה בטיפול ובמעקב אחרי חולים במחלה זו, במסגרת המרכז הרפואי של מנהל הווטרנים האמריקאי, בהדרכתו של ד"ר ג'וזף די ג'קומו ואחרים.
ב-1980 קיבלה תואר שני ברפואה (MD), והחלה לעבוד בשתי תת-התמחויות - בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה. ב-1989 מונתה לפרופסור במסגרת המחלקות לנוירולוגיה ורדיולוגיה, ובשנת 2002 מונתה לפרופסור לפסיכיאטריה. היא מנהלת את היחידה לנוירופסיכיאטריה החל משנת 1984, ומשנת 2003 מכהנת כסגנית ראש חטיבת המחקר במחלקה לפסיכיאטריה. בשנת 2005 מונתה כמנהלת שותפה של המכון לרפואה ולטיפול טרנסלציונליים (סוג של רפואה בין-תחומית) של בית הספר לרפואה.
חקר השוואתי של המבנים והתפקודים במוח: בני הזוג גור חקרו את ההבדלים האזוריים במבני המוח ובתפקודיו, תוך השוואה בין מגדרים וכן בין צעירים לזקנים. כן הישוו במחקרם בין אנשים בריאים לבין הלוקים בהפרעות כמו סכיזופרניה, הפרעות אפקטיביות, אוטיזם, שיטיון, מחלת הנפילה ושבץ.
במחקרם בנושא המגדר, הישוו בין גודל מבנים מוחיים של גברים ונשים, ומצאו שהמבנה האחראי על ריסון התוקפנות ובקרת הדחפים, באזור המצחי-אורביטלי בקליפת המוח, גדול יותר אצל נשים. כן נמצא שהיחס בין גודל האזור הקורטיקלי המצחי-אורביטלי לעומת גודל האמיגדלה (המעורבת בהתגרות הרגשית) הוא גדול יותר אצל נשים. המחקר חיזק את ההשקפה המקובלת לגבי עודף תוקפנות שקיים אצל גברים, תוך מתן הסבר ביולוגי נוסף, בנוסף להסברים ההורמונליים והחינוכיים-תרבותיים שהיו מקובלים עד אז[2].
גור פרסמה את מאמרה הראשון בתחום הסכיזופרניה בשנת 1977. בשנת 1994 בני הזוג וצוותם דיווחו על קיומם של ליקויים קוגניטיביים בולטים בחולים שעברו אפיזודה ראשונה של סכיזופרניה. התפקודים שנמצאו נגועים היו בעיקר קשב, זיכרון ולמידה מילוליים. המחקר התמקד בחולים שטרם קיבלו תרופות פסיכיאטריות אנטי-פסיכוטיות כלשהן (neuroleptic naive), כך שהליקויים שנמצאו לא יכלו להיות איפוא תוצאה של טיפולים תרופתיים או של המהלך הכרוני של המחלה. הפגיעה בזיכרון המילולי הצביעה על חשד לעירוב המערכת הרקתית (טמפורלית-היפוקמפית) בסכיזופרניה[3].
בשנים 1995[4] ו-1998[5], ערכו בני הזוג מחקרים בהם הסתמכו על נתונים משיטות נוירורדיולוגיות (הדמיה) מבניות ותפקודיות, והוכיחו שינויים באנטומיה והפיזיולוגיה של המוח אצל חולי סכיזופרניה.
רחל גור עומדת בראש התוכנית לפסיכיאטריה התפתחותית, המטפלת ועוקבת אחרי ילדים, מתבגרים וצעירים בעלי סיכון להפרעות פסיכוטיות. בשנים האחרונות היא חוקרת את השינויים הגנטיים בהשראת גורמים סביבתיים היכולים להיות קשורים לפריצת הסכיזופרניה.
רחל גור כתבה מעל 250 מאמרים מדעיים ושני ספרים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.